"יצאתי מבה"ד 1 בתחושה קשה מאוד. נוצרת בו פגיעה חמורה בערכי צה"ל ובערך ’צבא העם’"

הקבילה של שי

שלום רב,

בשבוע שעבר סיימתי קורס קצינים, ורציתי להעלות נושא שפגע בי מאוד במהלך הקורס בבה"ד 1: היחס לחיילים דתיים בקורס והשמירה על זכויותיהם.

ביומי השני בבה"ד 1 נקראתי לבצע בוחן בר-אור. כחייל דתי שלפי ההלכה אינו יכול לבצע פעילות גופנית יחד עם בנות, היה ברור לי שבצבא שחינך אותי על רעיון "צבא העם" שבו אני כל כך מאמין, תינתן אפשרות לחיילים דתיים לשמור על ערכיהם ולרוץ באופן מגדרי. להפתעתי הרבה, נאמר לי שאין אפשרות כזאת. כשעמדתי על כך שאיני יכול לבצע את הבוחן בצורה שפוגעת בערכים הבסיסיים שעליהם חונכתי, הובהר לי כי זוהי עילה לוועדה, כלומר אני כבר יכול לוותר על הקורס.

אמרו לי שהפתרון של הבה"ד לחיילים דתיים הוא שמזניקים אותם חמש דקות לפני כולם, כך שרק את הדרך חזרה נעשה יחד עם בנות, כך הבה"ד מוותר קצת ואני מוותר קצת (פתרון שלטעמי הוא הזוי, כמו האמירה לחייל דתי שייתנו לו לשמור שבת עד הצהריים, אבל מעבר לזה הוא צריך גם ללכת צעד לכיוון המערכת). לאחר שמפקד הצוות שלי הבטיח שיעשה הכול על מנת שבבחנים הבאים ייתנו לי לרוץ בנפרד, הסכמתי בלית בררה.

לא ארחיב, אבל למרות כל המאמצים של המפק"ץ שלי, פעם אחר פעם לא התאפשר לי לרוץ באופן נפרד, אף שקמתי שעה לפני כולם וכבר עמדתי על מסלול הריצה, וכל הצוות הרפואי ומי שאחראי לבוחן היה שם, ואף שלא הייתה שום מניעה לוגיסטית, קצין הכושר התעקש שהוא לא מוכן שארוץ לבד, אלא אחכה עם כולם, כי לדעתו אין שום בעיה לרוץ עם בנות והוא בכלל לא מבין את "הבקשה המוזרה הזו".

כך אולצתי לפעול נגד הערכים שעליהם גדלתי, ונגד ההלכה לפי הלכות צניעות שכתבה הרבנות הצבאית, סימן ו' סעיף יד: "אין להשתתף באימון שמשתתפות בו חיילות גם אם הן לבושות בבגדים ארוכים". לטעמי זוהי התנהלות שצבא שמחנך לכך שהוא "צבא העם" לא יכול להרשות לעצמו. אני מבקש לדרוש ניסוח של נהלים ברורים לבה"ד בנושא, נהלים שיובאו לידיעת כלל החיילים והמפקדים ביחידה, וזאת כדי שגם אם המצב תוקן באופן זמני, הוא לא ישוב להיות בעייתי בעתיד.

מתפללים להתפלל

נוסף על עניין הספורט המגדרי, היו עוד כמה דברים שמאוד הפריעו לי בהתנהלות הבה"ד בנוגע לדתיים. הדבר הראשון הוא זמני תפילות (...) בשבוע האחרון קראו לי ולדתיים נוספים לשיחה עם מבצעי ביקורות מטעם הרבנות, ואז גיליתי שרבים מצוותים אחרים היו צריכים ממש להילחם על זמני התפילות שלהם, יום אחר יום. לעתים ויתרו על ארוחות בשביל להספיק להתפלל, ולעתים בכלל לא קיבלו את האפשרות להתפלל. כלומר, אין התנהלות ברורה של הבה"ד בנושא, וכל מפק"ץ או מ"פ מחליט בעצמו באיזה מקום נמצאות תפילות הצוערים בסדר העדיפויות שלו.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

לדעתי, התנהלות כזאת בנוגע לזכויות בסיסיות של כל חייל שמחויבות לפי הפקודות, היא לא סבירה בעליל, כמו שלא ייתכן שכל מפק"ץ או מ"פ יחליט כמה חשוב לו שחייליו יקבלו אוכל או שעות שינה לפי הפקודות, כך שבחלק מהצוותים יקפידו על כך ובחלק לא. לא אמורה להיות שום השפעה לדעותיו של מפקד בעניין החשיבות של נושא כלשהו בכל הנוגע לדברים שמחויבים לפי הפקודה. לצערי הרב, נראה שבבה"ד 1 קיימת אווירה פיקודית שמתירה דבר כזה, בעיקר בנושאים שקשורים לחייל הדתי.

התנהלות זו נוגדת את פקודת מטכ"ל 34.03.01 סעיף 2: "כל מפקד אחראי לכך שלכל חייל הכפוף אליו והחפץ בכך יתאפשר להתפלל בהתאם לנהוג על פי דתו ולאמור בפקודה זו".

מרצה עוין

דבר נוסף שרציתי לקבול עליו הוא שיחה שהועברה לנו במהלך שבת חינוך. בלי להיכנס לסוגיה הסבוכה של הזמנת מרצה בשבת, שהבנתי שהיא מאוד מעורפלת בפקודות הצבא ולטעמי חבל שכך, אני רוצה לדבר על התכנים שהועברו באותה שיחה ושפגעו מאוד בכל הדתיים שנכחו בה (בפקודה ולא מתוך בחירה חופשית שלהם). המרצה פתח את ההרצאה במילים, "כמו שאתם רואים הגעתי להרצאה בשבת, עם רכב, מהים. מובן שאין א-לוהים, כי אם היה אחד כזה, המקרן כבר היה נופל עליי מהתקרה". וכך במשך ההרצאה, שבכלל דיברה על חשיבות ההעמקה והלימוד העצמי, הוא שזר שוב ושוב קטעים ובדיחות שיורדים על הדת ועל דתיים. במהלך ההרצאה חזר שוב ושוב על הקביעה שהיהדות היא בכלל לא דת, שכל אחד מחליט אם הוא יהודי או לא ללא קשר למה שההלכה אומרת על כך, טען כי מניעת תחבורה ציבורית בשבת היא מעשה נאצי, כי אולם ההרצאות הזה קדוש יותר מבית כנסת, ועוד ועוד דברים בסגנון הזה. אני לא חושב שצריך להרחיב איך הרגישו הדתיים שישבו באולם במהלך ההרצאה ולאחריה כשחבריהם מצטטים את המרצה בהתלהבות.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מעבר לפגיעה האישית בי, לדעתי אסור שתתקיים הרצאה כזו בכלל בצבא - בפרט לא הרצאת חובה - ובפרט לא בשבת, ובשבת חינוך. אני מאמין ומקווה שסדרות החינוך שהצבא מעביר לא נועדו "לחנך מחדש" ולהפוך ולשנות את עולם הערכים שאתו הגיעו החיילים (כמו שהרגישו הדתיים שנכחו בשיחה), אלא להפרות אותו ולהוסיף לו ערכים חיוביים. לצבא הזכות והחובה לחנך לערכים שקשורים לתפקיד הצבאי, כגון אמינות, מקצועיות, אחראיות, אכפתיות ועוד, אך אין לו סמכות לחנך או לנסות להשפיע בנושאים שקשורים לדת או בנושאים פוליטיים. הבאת מרצה מבחוץ שמביע עמדותיו בנושאים אלו, במיוחד תוך שלילת הלגיטימציה של מי שחושב אחרת, היא פוגענית ולא מוסרית. לאור כל האמור לעיל, לא ייתכן שבסוף הרצאה פוגענית כל כך עולה המג"דית לבמה ואומרת לכולם שהמרצה הוא מודל ודוגמה לכולם, ושכך הם מצפים מאתנו להיות (גם אם הכוונה הייתה רק לדבריו על חשיבות ההעמקה והלימוד העצמי).

אגב, לפי מה שהוסבר לנו, המרצה הגיע כבר פעמים רבות, ומתכננים להביאו גם לקורסים הבאים מתוך הערכה אליו ולדבריו - דבר שלטעמי אינו מתקבל כלל על הדעת בהתחשב באמור לעיל.

הפרדת המגורים – רק על הנייר

תחום אחר שלדעתי חשוב שייבחן הוא סוגיית המגורים בבה"ד. כיום יש קומה אחת לבנים, קומה אחת לבנות, וקומה שבה צד אחד מיועד לבנים וצד אחד לבנות. אפשר לראות בכל קומה את הקומות האחרות, אם כי ראוי לציין שיש חלונות אטומים שאוטמים את מגורי הבנות כשהם סגורים. בשביל להגיע לקומת הבנות, הן צריכות לעבור בדרך ליד מגורי הבנים. לכאורה אסור לבנות לחרוג מהתחום שהן מחויבות לעבור בשביל להגיע לקומה שלהם. כמי שהחדר שלו היה צמוד לגרם המדרגות, הייתי עד ללא מעט "זליגות" של בנות להמשך הקומה, בעיקר בשבתות בשעות הקטנות של הלילה. ואין פלא בכך, כי התחום כל כך לא ברור ולא מוגדר, וגם כך כל הזמן בנים ובנות נמצאים בו, שזאת פרצה הקוראת לגנב. זה, חוץ מהעובדה שבפועל במצבים רבים כן אפשר לראות ממגורי הבנים את מגורי הבנות ולהפך.

בסעיף ההגדרות בפקודת השירות המשותף הוגדרו מגורים נפרדים. בבה"ד 1 לדעתי המגורים לא עומדים בתנאי הסף.

"המפקד עלול להתאכזב"

עוד נושא שרציתי להתייחס אליו הוא אמירה של המפק"ץ שלי לקראת טקס יום השואה שהתקיים בקורס. הוא ניגש אליי ואמר שעומדת להיות שירת נשים בטקס, וכקצין לעתיד הוא מצפה ממני לשמוע שירת נשים; אם בכל זאת אני מתנגד אפשר לדון על זה, אבל הוא מאוד יתאכזב (כשברור שאם מפק"ץ בקורס קצינים יתאכזב ממך הכוונה היא שסיכוייך לסיים את הקורס על רחבת המסדרים קטנים). בלי קשר למידת הקפדתי האישית על שירת נשים, אני חושב שזאת אמירה לא לגיטימית. האיסור על שמיעת שירת נשים קיים בהלכה היהודית לא מאתמול, ומבואר במפורש בהלכות צניעות של הרבנות הראשית סימן ח סעיף א: "אסור לחיילים לשמוע קול זמר של אישה" ואני לא חושב שבמדינה שמגדירה שיש בה חופש דת ואי-אפליה מטעמי דת, מותר "לצפות מקצין לעתיד" שלא יקפיד על כך. וגם אם יש חוק שמתיר דבר כזה, הוא לא חוקי בעיניי ופוגע בערך היסוד של אי-אפליה מטעמי דת, ושל חופש דת. מובן שהדברים צריכים להיעשות בנועם, בצורה מכובדת, לא כמו שנעשה בעבר, שצוערים פשוט קמו ויצאו באמצע הטקס, אך ניתן בהחלט לאפשר לא להיכנס לטקס מלכתחילה, להיכנס רק באמצע, לקיים טקס אלטרנטיבי למי שמעוניין, או כל פתרון אחר ששומר גם על זכויות הנשים להשמיע את קולן וגם לא פוגע בערכי הדתיים שבקהל. אני בטוח שעם קצת רצון טוב, ניתן למצוא פתרון שיתאים לכולם. לטעמי, האמירה של המפק"ץ נובעת מהתחושה שיש בבה"ד 1 מי שבאים לחנך מחדש את הצוערים להיות מודל ספציפי שלא מביא בחשבון את ערכיהם של הצוערים מהבית, ואם כן מביא בחשבון, אז דווקא טוב שיטשטשו המנהגים הפרימיטיביים שלהם.

הנושא האחרון שרציתי להעלות הוא החזרת הפלוגות המגדריות. במגמת "נחשון" קיימות פלוגות מעורבות עם צוותים מגדריים (אף על פי שלפי מה שהבנתי הפקודה אומרת במפורש שמסגרות מגדריות יתקיימו ברמה פלוגתית) כנראה מתוך מחשבה שאין הרבה פעילויות שטח, ולכן גם אם רוב מוחלט של הפעילויות היומיומית הן ברמה פלוגתית, הצוערים הדתיים יסתדרו. בפועל מה שמפריע הוא לאו דווקא פעילויות שטח. בבה"ד 1 יש המון דגש על פעילות חברתית, גיבוש וחוות דעת של חברים מהפלוגה (מה שמכונה "סוציומטרי"). כאדם דתי, נשוי, אני לא חושב שמתאים שאת כל פעילויות הגיבוש האלו אצטרך לעשות עם בנות. אין לי שום בעיה לעבוד ברמה המקצועית עם בנות, ויעידו עליי שתי קצינות הת"ש שהיו לי שנתנו לי חוות דעת טובות מאוד לבה"ד 1. אבל מלעבוד בצורה עניינית עם בנות, ועד לפעילויות כמו "ספיד-דייט", משחקי חברה שונים שנועדו "לגבש" את הפלוגה, ערבי סטנדאפ לקראת סוף הקורס, ועוד ועוד - המרחק רב. אשתי ששלחה אותי עם ברכתה לקורס קצינים מתוך רצון אמתי לתרום למדינה, לא צריכה לחשוב שבזמן שהיא ישנה לבד בבית, אני יושב עם בנות בספיד-דייט או בערבי גיבוש וצחוקים למיניהם. ודאי שלא נראה לי נכון לבחון אותי כקצין לעתיד, ביכולת שלי להתנהל עם בנות בצורה שנוגדת את ערכיי ושלא קשורה להתנהלותי המקצועית. הדרישה לפעילות מגדרית ברמת הפלוגה היא קריטית לטעמי גם במגמת נחשון, ולא סתם הפקודה קבעה כך למעט מקרים חריגים בלבד.

תחושה קשה

לסיכום, יצאתי מבה"ד 1 בתחושה קשה מאוד בנוגע ליחס לדתיים. תחושה שהערכים שכל כך הרבו לדבר אתנו עליהם, ושעליהם התחנכנו מקורס יסוד ועד לסיום קורס קצינים, ושבהם אני כל כך מאמין, לא מוקפדים בכל הנוגע לדתיים. לא קבלת האחר, לא הקפדה על זכויות הפרט ולא שוויון זכויות בלא הבדל דת.  חייל דתי שמקפיד על אורח חיים דתי כמעט לא יכול לעבור את הקורס שאני עברתי. לצערי כבר המלצתי לכמה חברים שישקלו את הנושא טוב מאוד לפני שיוצאים לקצינים, ואכן הם החליטו לא לצאת בגלל הדברים האלו. מיעוט הדתיים בקורס במגמת נחשון (הבנתי שב"להב" המצב הרבה יותר טוב אם כי לא מושלם) נאלצים להילחם על זכויותיהם ואף לבצע דברים שנוגדים את החינוך שעליו גדלו, ואת הערכים שבהם מאמינים כדי לעבור את הקורס. לדעתי זוהי פגיעה חמורה בערכי צה"ל הבסיסיים, בחופש דת ואי-אפליה מטעמי דת, ובוודאי בערך "צבא העם". המינימום הנדרש הוא שחיילים יוכלו לפעול לפי ההלכה שניסחה הרבנות הצבאית - ושהדברים יקבלו תוקף בפקודה. הנוהל שבו חיילים צריכים לפנות למפקד האישי בשביל לממש זכויות כמו תפילה או ריצה מגדרית וכו' ולקוות שגם הפעם המפקד ייעתר לבקשותיהם, אינו תקין. המפקד הוא לא הגורם המקצועי בנושא דת, ואין לו סמכות להחליט בכל מקרה לגופו. כקצין בצבא, שמחויב לו לחלוטין ומאמין בו לחלוטין, חובה עליי למחות על הדברים לעיל כדי לשמור על החיילים הבאים, וכדי שתתקיים הזדמנות שווה לצוערים דתיים לסיים את הקורס בלי לפגוע בערכיהם.

קשה באימונים

למערכת "עולם קטן" הגיעה קבילה שכתב שי (שם בדוי) שבוע לאחר שסיים את קורס הקצינים. החלטנו לפרסם את קבילתו (עם הקיצורים הנדרשים וכותרות פרי עטנו) כדי לתת טעימה מהמקרים היומיומיים שמציפים את סוגיית הצניעות בצה"ל.

שי מספר מעט מחוויותיו בבה"ד 1, ומתאר מציאות לא פשוטה בעבורו מבחינת הערבוב בין המינים: ספיד-דייטינג, "זליגות" של בנות למגורי הבנים בשעות הקטנות של הלילה, ריצות משותפות ועוד.

שי בחר בקבילה להסתמך, אולי בכוונה תחילה, דווקא על ספר הלכות הצניעות המושקע שכתבה הרבנות הצבאית בשנת תש"ע (2010), שם כתוב בסימן ו' סעיף י"ד: "אין להשתתף באימון שמשתתפות בו חיילות גם אם הן לבושות בבגדים ארוכים". בספר אף מעירים: "נקטנו שלא להקל בכגון זה אפילו בשעת הדחק, משום שיש בזה קלות ראש גדולה". שי מזכיר כי בספר גם נפסק ביחס לשירת נשים כי "אסור לחיילים לשמוע קול זמר של אישה".

לפני פחות מחודש הגיעה תשובתו הרשמית של נציב קבילות החיילים (להלן – נקח"ל), בה מפורטות עמדותיהם של האחראים בתחומים השונים בהם עוסקת הקבילה.

מאגף כוח אדם מסרו שאין להיעתר לחייל המבקש להימנע מאימון מעורב אם החיילות בלבוש הולם. מפקד בה"ד 1 ציין שגורמי הבה"ד רגישים כלפי הצוערים הדתיים ומנסים לאפשר להם לקיים אימונים נפרדים כשמתאפשר. מפקדת הפלוגה הודתה כי אכן קיים פער בתנאי השירות הנדרשים במגורי החיילים, אך הוא מטופל.

גם גורמי הרבנות הצבאית נדרשו לעניין. בתשובה שנתן הרב ישי האיתן, ראש ענף הלכה ברבנות הצבאית, נאמר כי "ספר 'הלכות צניעות' שנכתב בבית המדרש להלכה לא אושר על ידי הרב הצבאי הראשי לצה"ל, ועל כן הדברים שתועדו בקבילתך אשר לקוחים מספר זה אינם מחייבים". לדברי הרב האיתן, הספר לא עבר עדיין את הביקורות הנדרשות, ומשכך, השימוש בהלכות הכתובות בו אינו מחייב את הרבנות הצבאית ואת צבא ההגנה לישראל.

הרבנות מאבדת רלוונטיות

פנינו לדובר צה"ל בבקשה לשוחח עם הרב הצבאי הראשי או עם הרב ישי האיתן, כדי לשמוע מהם על פסיקות ההלכה של הרבנות הצבאית בנושא צניעות. מי שמכיר קצת את ההתנהלות, לא יתפלא לשמוע שלא קיבלנו אישור לשוחח עמם.

הפנינו גם כמה שאלות לדובר צה"ל. ביקשנו תגובה על הנאמר בקבילה ועל התשובות שניתנו לה, ובין השאר שאלנו האם הצבא אחראי לכך שהרבנות תיתן מענה הלכתי בענייני צניעות לחיילים, ומתי אמורה להינתן פסיקת הרבנות בנושאים הללו. הקשינו: מדוע שספר 'הלכות צניעות' של הרבנות הצבאית יהיה לא רלוונטי? האם ההלכה בנושא השתנתה?

דובר צה"ל מסר בתגובה: "בצה״ל פקודות ברורות באשר לנוהלי הלכה הנמצאים באחריות הרבנות הצבאית הראשית. מטרת הפקודות היא לאפשר לכל חייל לשרת תוך שמירה על אורח חייו. בכלל יחידות צה״ל פרושים רבנים מטעם הרבנות הצבאית, שתפקידם לספק מענה הלכתי לכלל המשרתים ובפרט לחיילים דתיים. חייל המבקש לקבל מענה בנושאי דת מוזמן לפנות באופן ישיר לגורמי הרבנות היחידתיים או לחלופין באופן בלתי אמצעי לרבנות הצבאית.

"כלל הפעילויות בבה״ד 1 נעשות בהתאם לפקודות הצבא. סגל הבה״ד מגלה רגישות גבוהה כלפי צוערים דתיים ומאפשר פעילויות חלופיות בהתאם לפקודת השירות המשותף. הפער הקיים במגורי הצוערים והצוערות מוכר ומטופל. כפתרון זמני, הודגשו הנהלים הקפדניים הקיימים בצה״ל בנושא ההפרדה והם נאכפים על ידי גורמי הפיקוד בבה״ד 1. החוברת 'הלכות צניעות' אשר מגובשת בבית המדרש להלכה בצה״ל מצויה בשלבי כתיבה ועריכה ולא אושרה על ידי הרב הצבאי הראשי. לפיכך, הדברים שתועדו בקבילת הצוער הלקוחים לכאורה מחוברת זו אינם מחייבים.

(צילום: פלאש 90)

"באשר להרצאה המוזכרת בכתבה, כלל הגורמים המופיעים בפני חיילי צה״ל מאושרים באופן סדור תוך בקרה על התכנים המועברים. עם המרצה המדובר התקיימה שיחה ובה הובהר כי התוכן והסגנון לא מתאימים למסגרת הצבאית, ולאחריה חזר המרצה לעבוד כחלק מרשימת המרצים המורשים לעבודה בצה"ל".

רבות אפשר לכתוב על תגובה זו, אולם נסתפק בנקודה אחת: הרבנות הצבאית התנערה משי בטענה שהספר 'הלכות צניעות' לא אושר על ידי הרב הראשי לצה"ל וכי הוא נמצא בשלבי כתיבה ועריכה. גם כל פסיקת הלכה אחרת בנושא צניעות לא פורסמה, ואת קולה של הרבנות הצבאית לא שמענו מאז פקודת השירות המשותף והגדודים המעורבים.

יתרה מזאת: הספר 'הלכות צניעות' פורסם כבר בתש"ע (2010), לפני כשבע שנים. על כריכתו מופיעה ברכה מהרב הראשי לצה"ל דאז, הרב אביחי רונצקי, שלדבריו מה שהניע לכתיבת הספר הוא ש"זמן רב עולה מן השטח צורך גדול לרכז ולהשלים את הבירור ההלכתי במגוון רחב של בעיות צניעות המתעוררות בצה"ל". בסוף הספר הרב רונצקי מודה למי שעמד בראש תחום הלכה באותם ימים, הרב אייל קרים – הרב הצבאי הראשי הנוכחי, שהיום לפי תגובת הרבנות ודו"צ אינו מאשר את הספר שהוא עצמו חתום עליו.

בשיחה טלפונית נוספת ביקשנו שוב לשמוע מה דעת הרבנות. אמרו לנו שאי אפשר לשאול כל גוף בצבא מהי עמדתו, "זה לא עובד ככה בצבא". אם כך, נדמה כי לרבנות הצבאית אין החירות להביע את עמדתה ההלכתית. לא נראה שבקרוב הולכים לאשר את ספר 'הלכות צניעות' שכנראה נפסל על ידי התקינות הפוליטית, וספק אם יינתן מענה הלכתי נרחב בנושאי צניעות מהרבנות הצבאית. לצערנו, נראה שאנחנו על סִפּה של הפיכת הרבנות הצבאית ללא-רלוונטית בעבור החייל, וכשהחיילים יסתמכו רק על רבני הישיבות שלהם – נדע איפה הכול התחיל.

פורסם לראשונה בשבועון "עולם קטן".