מפתחות לחיים: הצבעים והספירות על פי הסוד

תורת הסוד ביהדות מלמדת שכל צבע בטבע אינו אלא מייצג של שורש רוחני שונה, שורש שאותו צבע משתלשל ממנו ומסמל אותו. כך ניתן על פי צבעו של פרט בטבע, להכיר את שורשו הרוחני ולדעת את מהותו ותכונתו של אותו פרט.[1] לפיכך עשר הספירות[2] מיוצגות בעשר צבעים, כל אחת לפי מהותה.[3] שכן בעולם הרוחני ישנה חלוקה ברורה של צבעים, כל צבע בהתאם לערך הרוחני אליו הוא קשור. ואכן, כשם שהקשת הנראית בשמים מתחלקת לשבעה צבעים ברורים ונגלים, ולשלושה עדינים ונסתרים, כך עשר הספירות נחלקות לז"ת (ז´ תחתונות) נגלות, ולג"ר (ג´ ראשונות) גבוהות ונסתרות. וכשם שכל ספירה מעשר הספירות מורכבת היא עצמה מעשר ספירות, אלא שהיא המרכזית והנגלית מביניהן, כך כל קרן אור של כל צבע מכילה בעיקרה את כל הצבעים, אלא שהצבע השולט בה הוא החוזר ומתגלה מביניהם.

הספירה הראשונה היא ספירת חכמה שצבעה כחול-תכלת בוהק כאבן ספיר,[4] אולם מעליה עומדת ככתר שמעל הראש, ספירת כתר עליון, הזוהרת בצבעה הלבן.

הספירה העשירית והאחרונה היא ספירת מלכות שצבעה אדום. אך עליה נאמר “רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת".[5] כלומר, אף על פי שהיא קדושה כשאר הספירות, השלב שלמטה ממנה שונה לחלוטין. משום שתחתיה הוא מקום כל כוחות הסטרא אחרא המנסים לינוק ולקבל חיות מן הקדושה. הם כוחות הרוע והחושך של היצר הרע ומלאך המוות, בסוד הכתוב “תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה",[6] אשר הצבע השחור שמייצג אותם, נמצא מתחת לאדום.

נמצא שבשורשם הרוחני של הצבעים בעולם הספירות, הצבע הלבן הוא הגבוה מכולם, והוא מייצג את החסד והנתינה המושלמת. לפיכך, בהתגשמותו בעולם הטבע, הצבע הלבן מקרין בחזרה ושולח לאחרים את כל קרני האור הבאים אליו. ואילו הצבע השחור מייצג את הכוח שכולו לקיחה לעצמו ואינו נותן כלום לאחרים. לפיכך בעולם הטבע בולע הוא את כל קרני האור המגיעים אליו, ואינו מחזיר דבר.

עיקרון זה, שהלוקח בלבד ואינו נותן משתייך לכוחות הרוע והמוות, מופיע בטבע במקומות רבים. לדוגמה, ים המלח עשוי באופן שאין בו חיים, עד כדי כך שנקרא “ים המוות". כאשר נתבונן בטבעו ביחס לימים אחרים נגלה, שכל ים מקבל מים ממקורות מסוימים, ומעביר ונותן הלאה. אבל ים המלח הנמוך מכל העולם, מקבל מים, ואינו מוציא לתת לאחרים. היודע רק לקבל ואינו יודע גם לתת, אינו אלא בבחינת מת.

עוד ראוי לציין, שצבעי קו החסד (סגול, כחול וירוק) נוצרים בטבע מגלים בעלי תדירות גבוהה, ואילו צבעי קו הגבורה (אדום, כתום וצהוב) נוצרים מגלים בעלי תדירות נמוכה.

[1] משום כך התורה מציינת לעיתים פרטי צבעים הנראים לכאורה שוליים. כגון האמור בעשיו: “וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" (בראשית כה, כה). לפי שהצבע מצביע על השורש הרוחני.

[2] על מהות הספירות ראה בספרי "הצופן" בפרק "מבנה הספירות והשתלשלות העולמות".

[3] ראה "פרדס רימונים", שער הגוונים, פרק א.

[4] ועיין בתלמוד (סוטה יז, א) שגוון כסא הכבוד בבחינת תכלת הים והרקיע, כמוכח מהכתוב ביחזקאל (א, כו) “כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא".

[5] משלי ה, ה; וראה על כך בהרחבה בספר "הצופן", פרק האות ק´.

[6]תהילים קכ, כ. ועיין בדרשת התלמוד (בבא מציעא פג, ב) על פסוק זה, ובדברי הרמח"ל ב"מסילת ישרים" פרק ג.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.