מה בהפטרה? פרשת וירא: מדוע החיה אלישע את בן השונמית?

"ואשה אחת" (מלכים ב' פרק ד')

הפטרת השבוע עוסקת בשני נסים שפעל אלישע עם התמנותו לנביא אחר עליית אליהו.

א. כאשר פנתה אשת עובדיה אל הנביא בבקשת עזרה, על שבעלה נפטר, והשאיר חוב כספי גדול, עד שהמלך ירבעם בא לקחת את שני ילדיה לעבדים במקום החוב.                                                                           

וכי חסר לו כסף? ומדוע החזיק בילדים כפתרון לחוב? מבארים רבותינו, שגילו לו משמים, שכל זכות קיום אחאב והמשך מלכותו תלוי בעובדיה, ועכשיו שנפטר, יש רק אפשרות אחת – והיא לגדל את ילדיו ולהעניק להם כל טוב, בכדי שיהוו הם זכות לממלכתו. אשת עובדיה, שחששה לגורל הרוחני של ילדיה פנתה לאלישע, שלא ראה עבורה ישועה בשמים, ולפיכך לא רצה לפעול, עד שבכתה 265 פעם כמניין 'צעקה' (כמבואר ברד"ק) וראו את מסירות נפשה. הורו לנביא שיעזור לה, ואכן נעשה לה נס של מילוי השמן בכלים, בו שילמה את החוב והתפרנסה במותר כל ימי חייה.                                                 

לא לחינם אמרו חז"ל שלולי זכותה של אשת עובדיה לא היה קיום לישראל, כי היא יצקה את "שמן הזית" של האמונה ויראת השמים בכל הדורות.

ב. נס בן השונמית. כשהיה מגיע אלישע לשונם, הייתה השונמית (אחותה של אבישג) מארחת אותו בביתה, ואף בנתה עבורו מקום מגורים מסודר. הנביא רצה להיטיב עמה על עזרתה, ובירך אותה בבן – זרע של קיימא, "כעת חיה". ואכן, לאחר שנה בדיוק נולד הבן. לאחר מספר שנים, חש בראשו ומת, אמו הניחה אותו במיטת אלישע, ובדרך נס החייה אותו כבתחילה.

מה הקשר? השייכות אל פרשת השבוע – ברכת המלאך לאברהם, "כעת חיה והנה בן לשרה אשתך", וכברכת הנביא לאשה השונמית שלא זכתה בילדים, הגם שבעלה "זקן", כפי שנאמר באברהם.

וביאר המלבי"ם, שבשונה משרה, שנאמר בה "ולשרה בן", שהמשמעות היא בן בר קיימא שיאריך ימים, הרי שלשונמית הובטח "את חובקת בן", ולפיכך השיבה לו "אל תכזב בשפחתך", כי הבינה מדבריו שתזכה רק לחבוק אותו, אך אין לה הבטחה לאריכות ימים. וגדר "כזב" הוא דבר פוסק שאינו מתקיים. ואכן, כאשר מת, הוצרך אלישע לחיותו בכוח התפילה שהתפלל, עד "שהתחמם בשר הילד", שהחל עליו לידה חדשה.