מי מפחד מסיוון רהב-מאיר?

מאז שסקר של 'ליידי גלובס' שפורסם לפני ראש השנה העניק לסיוון רהב מאיר את המקום הראשון במצעד העיתונאיות המוערכות בישראל, יש כמה אנשים בישראל – כך נראה – שהתחילו להיכנס לפאניקה. רוגל אלפר מ'הארץ' ירה ראשון, עם טור מבולבל שבו הוא מפרט כמה עוקבים יש לרהב-מאיר ברשתות החברתיות, ואת העובדה שספרה 'הסטאטוס היומי' הפך לרב מכר: מה שלא מונע ממנו לסיים בקביעה ש:'היא משעממת', ולטעון שהיא מנגישה לציבור את התורה באופן 'חלול ורדוד' (כי כדי לקרוא דברי תורה עמקניים, כמובן, צריך לעשות מנוי על 'הארץ'). 'ארץ נהדרת' הייתה השניה להבחין לאן נושבת הרוח במגזר הליברלים-בעיני-עצמם, ופתחה את התוכנית השנה עם דמות חדשה, קריקטורה של רהב-מאיר.

סיוון רהב מאיר היא לא דמות חדשה בציבוריות הישראלית. היא שירתה בגלי צה"ל, ומשנת 2002 היא כתבת בערוץ 2 (כיום גם מגישה). לאורך רובה ככולה של התקופה הזו, רהב-מאיר היתה דמות בקונצנזוס: נדמה שאין הרבה עיתונאיות שהצליחו לשמור על מוניטין כל כך נטול רבב. גם כשסיקרה תחומים רווי דם רע כמו מחלוקות בתוך הציבור הדתי, איכשהו היא הצליחה לצאת מהמשימות הללו בלי שלאף אחד מהצדדים אין מילה רעה לומר עליה. כששרה נתניהו רצתה להעניק ריאיון בלעדי ב-2011, היא בחרה בסיוון רהב מאיר כעיתונאית שהיא סומכת עליה שתנהג בה בהגינות. המוניטין הזה, כמובן, לא מנע ממנה להיות גם אשת התקשורת שחשפה סקופים כמו נישואיו של יגאל עמיר, או הצליחה להשיג ריאיונות עם שולה בן זקן.

סיוון רהב מאיר החלה לאיים על אלפר ודומיו רק בשנתיים האחרונות. בריאיון שהעניק ל'לידי גלובס' בשנה שעברה, אמרה רהב-מאיר כי בעקבות לידת ביתה החמישית היא עשתה חושבים והחליטה שהיא רוצה מהקריירה שלה יותר. שנמאס לה לראות איך הציבור הגדול ביותר בארץ -הציבור המסורתי – לא מקבל בימה וייצוג. שהיא רוצה לדבר אל כל היהודים הללו, שאולי לא שומרים מצוות ביום-יום אבל מחוברים היטב-היטב לזהות היהודית שלהם. כך נולד השיעור שלה ביום רביעי, שכבר הפך לנכס צאן ברזל של תרבות יהודית. כך נולדה קבוצת הווטסאפ שלה, מסר יומי של תורה ויהדות. המטרה שלה, היא אמרה באותו ריאיון, היא: "ניסיון לחבר את התורה לחיים. לבדוק איפה הפרשה מתחברת לאקטואליה, למהפכה הטכנולוגית. אנחנו מדברים המון על התורה בעידן של פייסבוק, ווטסאפ, טוויטר, של הסחות דעת, של הפרעות קשב וריכוז. איפה זה מתחבר לזוגיות, לחינוך ילדים, איפה זה מתחבר לקנאה, שנאה, תאווה, תחרות, כבוד, כסף, אוכל. לחיים עצמם".

סיון רהב מאיר החדשה הזו מפחידה עד מוות אנשים כמו אלפר, או יוצרי ארץ נהדרת. הם יכלו לבלוע אישה שומרת מצוות שמשדרת אליהם מהמסך חדשות ופרשנות בשפה חילונית וארצית. אבל כשאותה דמות ממנפת את ההכרה הציבורית שלה היא זכתה כדי לספר גם על פרשת שבוע, על חכמי ישראל, על חכמת היהדות? רעד חולף בגוום. רהב מאיר משחקת במגרש התקשורתי המודרני, מלהטטת ברשתות החברתיות, יודעת בדיוק את השפה העכשווית של הישראלים. היא לא מדברת על גיהינום ולא על עקרונות פוליטיים, היא מדברת על 'החיים עצמם'. וזה מה שמלחיץ כל כך. כל סטיגמה ודעה קדומה על דתיים ודת מתנפצת מול דף הפייסבוק של סיוון רהב מאיר. הדרת נשים? הנה אישה שחולקת עם יותר ממאה אלף איש דברי תורה. בורות? אין חולק על כך שמדובר באחת מאנשי התקשורת האינטליגנטים ביותר בישראל. פנאטיות? הגישה הנעימה והדיפלומטית שלה מרוחקת שנות אור מהמילה הזו.

כל מה שנותר, לפיכך, הוא לנסות להגחיך אותה. להודות שהיא נהנית מהצלחה עצומה בכובע החדש של מפיצת תורה, שרבים נהנים לשמוע מה יש לה לומר – אבל לפטור אותה ואת אותם רבים כשוטים גמורים. אם רהב מאיר משעממת, מה זה אומר על הרבבות שנהנים לשמוע או לקרוא אותה? אם היא שטחית וחלולה, מה דינם של רוכשי רב המכר שלה? אם היא דמות נלעגת הראויה לקריקטורה, האם כל כך קשה לנחש מה חושבים על אלה שבחרו בקריקטורה הזו לאשת התקשורת המשפיעה והמוערכת ביותר בארץ?

השמאל הקיצוני, מסתבר, עושה שוב את הטעות הקבועה שלו.  כשעלה הליכוד בראשות בגין לראשונה לשלטון בשנת 1977, בכוח קולותיהם של מאות אלפי יהודים מסורתיים, רגנו בכירי מפא"י בשידור חי כי יש: 'להחליף את העם'. גדעון לוי, הכהן הגדול של השמאלנים-עד-כדי-טרלול, חזר על אותו סנטימנט ב-2015, אחרי כשהליכוד שוב ניצח, וכתב כי: 'העם חולה מאד ומשהו מקולקל בו מאד'. ואיך אפשר לשכוח את עיתון הארץ (שוב הארץ. נו, מה לעשות. צריך בכל זאת להצדיק את מוטו: 'העיתון לאנשים חושבים') מתווכח בזעם עם המשטרה שטענה כי 800,000 איש נכחו בהלווייתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. ('מה פתאום 800,000, המשטרה לא יודעת לספור. אנחנו ספרנו ובקושי היה שם מישהו, 450,000 איש גג!') .

יש אנשים שמשוכנעים שככל שיתווכחו עם המציאות, ככל שיאמרו לה כמה היא גרועה ומטופשת, היא תשתנה ותתאים את עצמה לאמות המידה האינטליגנטיות, האמיתיות, המקודשות: במילים אחרות, לאמות המידה שלהם עצמם. היסטורית, מיותר לציין, הגישה הזו מעולם לא עבדה. ניסיונות ללעוג על רהב מאיר דרך בוז לאוהדיה לא יגרמו למאות אלפי ישראלים להרגיש בושה בעניין שלהם ביהדות. אבל, מי יודע, אולי הם יגרמו להם להתנתק סופית מתועבות תרבותיות כמו 'ארץ נהדרת'. מ'הארץ', כידוע, עמישראל התנתק כבר מזמן.