הטור של אורטל קפטן: לא תיקח אישה מבנות הכנעני

התחבטתי רבות בשאלה מדוע ביקש אברהם אבינו להשביע את אליעזר עבדו שלא יקח לבנו אישה מבנות הכנעני, עד אותו סיפור שהייתי עדה להשתלשלותו:

יונית בחורה מבית טוב, שלמדה איתי בתיכון והייתה פעילה ומקובלת, אך לא היא הסיפור.

יונית באה מבית מסורתי ודי ליברלי. ליונית אח ושמו אסף, בחור בן 22 שהחליט ביום בהיר אחד לצאת לטיול בחו"ל, והיעד הראשון אליו החליט לטוס הוא ארה"ב. אביו שמואל לא אהב את הרעיון, בפרט כשהוא הבין שטיול בחו"ל טומן בחובו סכנות רבות, על כל המשתמע מכך.

אסף החליט ויצא לדרך לטיול בן 4 חודשים, כאשר בכל שלב הוא שמר על קשר תמידי עם אביו שמואל ואמו ליאורה.

ניר בעלי סיפר שכשהוא היה רואה את שמואל, האב, בתפילת שחרית של יום חול, תפילתו הייתה כעין זו של יום הכיפורים. תפילה בדבקות ודמעות רבות על אסף בנו הבכור. הוא כל כך קיווה שהוא יחזור לביתו בריא ושלם ללא כל פגע, ובלי תקלות רוחניות.

ככל שקרבו הימים לשובו הביתה, שמואל וליאורה נשמו קצת לרווחה, עד אותו יום חמישי בו התקשר אסף להוריו.

"הלו, אמא". "כן נשמה טובה שלי. מה שלומך?", "אני בסדר". "אני ואבא מתגעגעים אליך מאוד ומחכים כבר לשבוע הבא. אבא כבר מטפס על הקירות. אתה יודע באיזו שעה הטיסה?". דממה השתררה בקו. "אסף?". "כן, אמא, אני שומע". "שמעת מה שאלתי? אתה יודע מתי הטיסה?". שוב דממה. "אסף? הכל בסדר?". "כן, אמא, אני... התקשרתי לומר לך שדחיתי את הטיסה לעוד 3 שבועות". "עוד 3 שבועות? למה? אנחנו לא יודעים איך אנחנו עוברים את השבוע, ומעכשיו עוד 3 שבועות?". "הכרתי כאן בחורה מדהימה שאמורה לסיים את פרויקט הגמר שלה באוניברסיטה, והיא תחזור איתי לישראל לזמן קצר". "בחורה? ישראלית? מאיפה היא?". לא, אמא, היא לא ישראלית. היא גרה במנהטן, ו...", "מה, אסף?", שאלה ליאורה. "היא לא...". "היא לא מה?", שאלה שוב ליאורה בדריכות. "היא קתולית".

"מה???", זעקה ליאורה, אמו של אסף. "כן, אמא, אבל תירגעי, היא בחורה מדהימה". "טוב, אסף, אני מוכרחה לצאת לעבודה. נדבר מאוחר יותר", אמרה ליאורה בקול רועד וסיימה את השיחה תוך שהיא פורצת בבכי. באותה עת נכנס שמואל הביתה, ושאל בבהלה לפשר הבכי. הוא היה סבור שמשהו קרה לאסף. "מה קרה?", הוא שאל.

"הוא בסדר? תעני כבר". "הוא בסדר. השאלה אם אנחנו נהיה בסדר". "מה קרה, ליאורה? דברי". הפציר שמואל.

"אסף הכיר בארה"ב בחורה קתולית והחליט להביא אותה לארץ". שמואל התיישב על הספה ודמעות הציפו את עיניו. "כל אשר יגורתי בא לי. זה היה חלום הבלהות שלי, והנה זה מתממש". ימים לא קלים עברו על שמואל וליאורה עד שובו של אסף בנם לישראל עם בחירת ליבו, ג'סי הקתולית. המפגש היה מלווה ברגשות של געגוע מהול בכעס גדול. עברו מספר ימים, ושמואל החליט לקחת את אסף לשיחה אישית מלב אל לב.

"אסף יקירי, מהיום בו נפטר סבא, שהיה ניצול שואה ועבר בגבורה גדולה את התופת האיומה תוך שמירה על יהדותו על כל המשתמע מכך, התפללתי שאזכה לקיים את מה שהוא ציווה אותי. המילים האחרונות שלו היו 'שמוליק, שמור על יהדותך. אל תתערבבו בין הגויים. הם העבירו אותנו שבעה מדורי גיהינום. אני מבקש ממך שלנגד עיניך יהיה המשפט שאמר אברהם לאליעזר 'לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני...''.

"אסף... זה חרוט בלבי, ואני לא אתן שאצלך תיגדע השרשרת". אסף הביט בעיני אביו, ואמר לו: "אבא, אני  את הבחירה שלי עשיתי. אני נשאר איתה...".

שמואל הביט בעיניו, ואמר לו: "אם כך... לא בביתי. אני מאחל לך שאלוקים יפקח את עיניך ותחזור למוטב".

כך הסתיימה השיחה. כעבור שבועיים החליט אסף לחזור עם ג'סי הקתולית למנהטן, שם הם התגוררו. כעבור 3 חודשים קיבל אסף שיחה בה הוא נדרש לטוס דחוף לישראל. על הקו הייתה אחותו יונית, שבישרה לו על פטירתו של אביו באופן פתאומי.

אסף יצא לישראל בסערת רגשות, כשאותו מלווה ג'סי.

בימי השבעה ניצל חבר קרוב את ההזדמנות לשוחח עם אסף בעת העדרה של ג'סי, שהחליטה לנצל את הזמן לצאת לג'וגינג ולים. וכך אמר לו: "אבא שלך הצטער מאוד על עצם היותך עם ג'סי. אני זוכר את התמונה שלו בבית הכנסת עומד ושופך דמעות כנחל. אחר כך הוא סיפר לי שהוא בכה עליך. אילו רק היית רואה את הצער שהיה נסוך על פניו – לא היית נשאר אדיש כפי שאתה כעת. אני זוכר את המשפט האחרון ששמעתי ממנו, וכך הוא אמר לי: "כמו שאליעזר עבד אברהם זכה להביא ליצחק אישה כשרה ולא מבנות הכנעני – גם אני אזכה". ויצא תוך שהוא נאנח. כמה ימים לאחר מכן הוא נפטר.

עיניו של אסף הוצפו בדמעות. הוא ניגש לחדר הוציא 900 דולר מכיסו וחיכה לשובה של ג'סי הקתולית. כשזו שבה, ניגש אליה אסף ואמר: "ג'סי, זהו. אנחנו מסיימים כאן את הקשר בינינו. ציערתי את אבא שלי, ציערתי את המשפחה כולה, ולא עוד... לכי לדרכך". אסף הושיט לידה את סכום הכסף, ואמר: "קני כרטיס ותחזרי עוד היום". מיד לאחר צאתה מהבית ניגש אסף לליאורה אמו, הניח את ראשו על כתפיה וביקש סליחה. "אמא, עברתי שיעור בחיים, שיעור שעלה לי ביוקר וביקר לי מכל. אני מתחרט ומקבל על עצמי מעתה ולהבא לשוב למוטב, ולקיים את צוואתו של אבא ת.נ.צ.ב.ה".

יצחק היה מוכן להקריב את חייו למען קידוש שמו הגדול. שרה אמנו קיבלה את בשורת העקדה ומיד פרחה נשמתה מהצער.

הורים רבים אשר חוו על בשרם סיפורים דומים של התבוללות ילדיהם אמרו בפה מלא – הצער דומה לבשורת ילד הנעקד, אך לא על המזבח...

אנו, כהורים, עושים הכל כדי לחנך את ילדינו על פי הערכים עליהם אנו גדלנו. לעתים יש מעידות העשויות לגרום צער עמוק, שתוצאותיו מי ישורנו.

אברהם מבקש מאליעזר "שים נא ידך תחת ירכי והשבעה לי...". על מה, אברהם? מספיק שתבקש את מבוקשך מאליעזר, והוא יבצע. מדוע להצריך אותו בדבר כל כך חמור כשבועה? משביעים בדבר חמור על דבר חמור! אילולי השבועה היה יכול אליעזר להסתפק בכל אישה שימצא, תחת אצטלא של "זה מה שזימן לי אלוקיך". לכן השביע אברהם את עבדו והזהירו על כך.

ישראל – כוחם בפיהם, ועלינו להרבות ולהפציר בתפילה לפני בורא עולם שישמור את ילדינו מכל מרעין בישין ומכל פגעים רוחניים וגשמיים כאחד, העשויים להשפיע על נשמתם, ובכך להשפיע לדורות. עם ישראל עם אחד, בני אברהם יצחק ויעקב.

"לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני". יהי רצון שלא תביאנו לידי ניסיון ולא לידי בזיון!

אמן!