חדשות בעולם
הישג ישראלי מכובד: חוקרים הצליחו לגרום לחולדות משותקות ללכת
באמצעות שיטה מיוחדת שפותחה על ידם, חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת תל אביב - הצליחו לגרום לחולדות משותקות לחזור וללכת. "זוהי הפעם הראשונה שהשתלת תאי גזע מחזירה בצורה משמעותית תחושה בגפיים ויכולת מוטוריות מורכבות - כולל הליכה מהירה, בתוך שבועות ספורים בלבד", מסבירים החוקרים
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם כ"ג חשון התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
באמצעות שיטה מיוחדת שפותחה על ידם, חוקרים מהטכניון ומאוניברסיטת תל אביב - הצליחו לגרום לחולדות משותקות לחזור וללכת. במסגרת השיטה המבוססת על הנדסת רקמות, החוקרים השתילו תאי גזע מאזור החניכיים בחוט השדרה של החולדות, שבאורח פלאי שב לתפקודו התקין. את המחקר הובילו פרופ' שולמית לבנברג - דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, ופרופ' דניאל אופן מהפקולטה לרפואה ומבית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, ותוצאותיו פורסמו בכתב העת היוקרתי Frontiers in Neuroscience.
פרופ' לבנברג מסבירה כי אמנם גם בעבר הצליחו חוקרים לשקם את חוט השדרה הפגוע של בעלי החיים באמצעות תאי גזע שהושתלו בו, אולם "זוהי הפעם הראשונה שהשתלת תאי גזע מחזירה בצורה משמעותית תחושה בגפיים ויכולת מוטוריות מורכבות - כולל הליכה מהירה, בתוך שבועות ספורים בלבד", דבריה.
הפגיעה בחוט השדרה של החולדות הובילה לשיתוק של הרגליים, במה שנחשב לפני המחקר כ'בלתי הפיך'. מה שהפך את הקערה על פיה הוא רקמת חיבור בין שני קצוות חוט שדרה קטוע, שהצליחה לייצר תאי עצב חדשים. על השלב הראשון של המחקר היה אחראי פרופ' סנדו פיטרו מבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב. "בחרנו את תאי הגזע מאזור החניכיים מכיוון שהם תאים שיחסית קל להפיק, ושיש להם יכולת התמיינות גמישה", הסבירה פרופ' לבנברג.
בשלב השני עירבה פרופ' לבנברג את שיטת הנדסת הרקמות שפיתחה, ובשלב השלישי השתמשו החוקרים בפיתוח של פרופ' אופן. רק בשלב הרביעי, כשהרקמה המהונדסת כבר הייתה מוכנה להשתלה, השתילו אותה החוקרים בחוט השדרה. בסוף ההליך, תקופה של שלושה שבועות בלבד - קיבלו 42% מן החולדות המשותקות - חיים חדשים. יכולת ההליכה, הקואורדינציה והיכולות המוטוריות - הושבו אליהן במלואן: הן יכלו ללכת, לעמוד בצורה יציבה על כף הרגל, להגביה את כף הרגל מעל לקרקע, לשמור על יציבות כללית ולהשיג תיאום בין הזנב לכפה. לעומת זאת, בקרב החולדות המשותקות שכלל לא קיבלו את הטיפול, לא נרשמה אף התקדמות והן נשארו באותו מצב בדיוק.
לדברי לבנברג, מה שמעניין בכל התהליך הזה הוא ש"ההליכה חזרה להיות נורמאלית, גם ללא תהליכי שיקום או תרגול", היא אומרת ומוסיפה כי העובדה שתאי העצב ביצעו חיבורים מחדש, היא זו שאפשרה את ההליכה ולא כל תהליך שיקומי שהוא.