לתת כדי לקבל, או לתת כדי לתת?

אדם חייב לדעת להכיר את עצמו מבפנים, ולא רק להכיר – להיות הכי אמיתי והכי גלוי, בייחוד עם עצמו ועם בורא עולם. "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" – בורא עולם רואה את הלב שלנו ויודע בדיוק מה מתרחש בו. בכל פעם שאתה מבצע כל פעולה שהיא, בורא עולם יודע היטב את כוונת הלב שלך. האם אתה נותן רק כדי לתת, או שאתה נותן כדי לקבל?

בורא עולם יצר את האדם עם יצר עז לקבל, ומבקש מאיתנו שננצח את היצר שלנו ונהפוך להיות כאלה שאוהבים לתת, ולא רק לתת – לתת מכל הלב מבלי לבקש דבר בתמורה. הרבה פעמים אנו מוצאים את עצמנו מקבלים על עצמנו להתחזק במצווה זו או אחרת במטרה לקבל משהו בתמורה. אדם מתחזק במצווה כלשהי ומבקש בתמורה זיווג, בריאות, ילדים, פרנסה וכו'.. אין בכך שום דבר רע, שהרי ה' מחכה שנבקש ממנו ומעריך עד בלי די את המאמץ ואת ההשתדלות שלנו, הוא שמח בכל מצווה, ולו הקטנה ביותר שאנו מקיימים. אך האם אנחנו יכולים לשמח אותו יותר? האם אנחנו יכולים לגרום לו לתת לנו יותר?

יש אדם שמקבל על עצמו, לדוגמא, לברך ברכת המזון (שכידוע לברך ברכת המזון בכוונה זו דרך בטוחה לפרנסה בשפע), ובאותה נשימה שהוא מחליט להתחזק בזה הוא אומר: "אני מקבל על עצמי לברך ברכת המזון ומבקש ממך, בורא עולם, שתעזור לי בפרנסתי". בורא עולם רואה אותו, שומע אותו, כואב את כאבו והוא גם ייתן לו מידו הרחבה כי הוא טוב גמור. אך במקביל יש אדם שמקבל על עצמו לברך ברכת המזון בכוונה כי הוא מסתכל על החיים שלו ואומר: "כל יום הוא דואג לי ל-3 ארוחות. כל יום! מעולם לא השאיר אותי רעב. כיצד אוכל שלא להשקיע 5 דקות כדי לברך אותו על כך?!" – מה, לדעתכם, ישמח את בורא עולם יותר? כשאדם מקיים מצווה רק במטרה לשמח את בורא עולם ולא במטרה לקבל משהו בתמורה, זה כאילו הוא אומר: "בורא עולם, אני מבטל את עצמי ביטול גמור! אני יודע שאתה הוא זה שמנהל את העולם, יודע שאתה יצרת אותי ואתה יודע מה הכי טוב בשבילי, אז אם אמרת שאני צריך לעשות את זה, זה מה שאני עושה! העיקר שתשמח בי... העיקר להחזיר לך על כל הטוב העצום והחסד הגמור שאתה עושה עימי בכל יום בכל רגע!".

ברגע שאדם נותן לאדם אחר צדקה, ובסתר ליבו הוא מכוון את המעשה לקבלת השכר עליו, הוא יקבל את השכר. אך אם הוא ייתן צדקה מתוך רחמי ליבו ומתוך רצון עז לשמח יהודי שאין לו, ולא יחשוב כלל על עצמו – בורא עולם לא רק ישלח לו שכר על זה, הוא יכפיל וישלש אותו! נתינה אמיתית היא לתת נטו כדי לתת! אדם שמקיים מצוות יכול להראות לכל האנשים בעולם כאדם הכי קדוש עלי אדמות. אך בורא עולם, אשר רואה ללבב, יודע בדיוק מה כוונת ליבו בכל מצווה שהוא מקיים ובכל צדקה או מעשה טוב שהוא עושה למען האחר. אנחנו לא יודעים באמת מה קורה בתוך ליבו של אדם אחר, אך הבורא יתברך יודע הכל! הוא מכיר אותנו מבפנים, הוא יצר כל נים בגופנו וכל חלקיק בנשמתנו, הוא יודע את כוונת לבך. תשאל את עצמך – האם כוונת ליבי טהורה? האם אני עושה את הדבר ממקום נכון ונקי, או מתוך אינטרס? זאת העבודה העצמית שלנו על עצמנו ועל המידות שלנו. אדם מטבעו רוצה להקל על עצמו, דואג לטובתו האישית, רואה את הרווח שלו מכל דבר, ולעיתים אנו שוכחים שאת הרווח הכי גדול שלנו נרוויח כשנעשה נטו לשם שמיים, כשנבטל את עצמנו לגמרי ונעשה אך ורק למענו. שם אתה מתחיל באמת לעבוד את השם.

אדם מכבד את הוריו למען יאריכון ימיו על פני האדמה. מדוע שלא תכבד את הוריך כי הם הביאו אותך לעולם וגידלו אותך? גם אם הם לא ההורים הכי טובים בעולם, בורא עולם החליט שלא משנה מה – עלינו לכבדם! אדם קונה לאשתו מתנה כי בורא עולם אמר שאדם שמייקר את אשתו, בורא עולם ישלח לו פרנסה בשפע. למה שלא תקנה לאשתך מתנה רק כדי לשמח אותה? כדי להראות לה שאתה מעריך את כל מה שהיא עושה למענך? גם אם היא אישה לא קלה, גם אם הוא גבר לא פשוט, עדיין זה בן הזוג שלנו, שחי איתנו ומקבל אותנו עם כל החסרונות שלנו (ויש לא מעט חסרונות בכל אחד מאיתנו!), בן זוג שבורא עולם ייחד במיוחד בשבילנו וחסך מאיתנו את עוגמת הנפש והצער העצום של הבדידות הקשה כשלא נשואים. אנחנו חייבים ללמוד להעריך ולרצות לשמח, לרצות לתת, לתת כדי לתת!

(צילום: shutterstock)

כל מצווה שאדם מקיים – הוא מזיז עולמות שלמים בשמיים! כל פעולה שלנו משפיעה על כל מהלך הבריאה ממש. בורא עולם שמח בך על כל דבר שאתה עושה, אפילו אם אתה עושה במטרה לקבל, אך אם היינו מבינים באמת מה זה לעשות לשם שמיים, לעשות כדי לשמח, לתת מבלי לחשוב מה אני מרוויח מזה – בדיוק ברגעים האלה שאדם מקיים מצווה בכוונת לב טהורה כזאת – כל שערי שמיים נפתחים בפניו!

לבטל את עצמנו זה קשה. טבע האדם רע מנעוריו, אנחנו תמיד רואים את עצמנו במרכז עוד מהיותנו ילדים... תמיד חושבים על עצמנו, על טובתנו, על הרווח שלנו מכל מעשה. בא בורא עולם ואומר לך: "בני, אני רוצה לתת לך יותר מאשר רק את השכר שמגיע לך בגין המצווה שקיימת, אני רוצה להיות שמח בך יותר וככל שתשמח אותי, אני אזרים לחייך שפע שרק ילך ויתעצם. אבל תוכיח לי שאתה אוהב אותי באמת. שאתה עושה כי יש בך הכרת הטוב על כל שניה שאני מפעיל את ליבך במשך כל חייך, שאתה עושה כי אתה מבין שהבאתי אותך לעולם הזה רק כדי להטיב איתך, ואתה רוצה להחזיר ולו במעט על כל הטוב והחסד שאני עושה עמך כל ימיך. שאתה עושה כי אתה שואף לדבוק במידותי! שגם כשאתה פוגע בי והולך נגדי לא הפסקתי להעניק לך, כשכל הרווח שלי מזה זה לראות את הבן שלי שמח. זה בדיוק מה שאני רוצה לראות בתוך ליבך – שאתה עושה רק כדי לשמח אותי ואת הילדים שלי, האחים שלך היקרים לי מכל. שאתה עושה כי אתה רוצה לתת, כי הלב שלך רחב ואתה לא מבקש כלום בתמורה, מתוך הידיעה שיש לך שפע בכל מכל! גם אם חסר לך משהו, לכאורה, זה חסר כי אני החלטתי שזאת המציאות הכי טובה בעולם בשבילך לזמן זה, המציאות שתוביל אותך למקום הכי נכון בהשגחה מדויקת. ומתוך הידיעה הגמורה הזאת שכל מה שאני עושה זה רק טוב, מתוך ההבנה החד משמעית שיש לך כל מה שאתה זקוק לו כדי להיות מאושר עכשיו, אתה עושה ונותן רק במטרה לתת. אם תעשה את זה כך, מבטיח לך –  אתה תהיה המאושר והמעושר באדם".

לעבוד את השם באמת זה לבטל את עצמנו ביטול גמור וזו, ללא ספק, העבודה הכי קשה בכל תהליך התשובה. מגדלים אותך להאמין שאתה הנסיך של העולם, הכי יפה הכי מוצלח הכי חכם, מגדלים אותך למחשבה שכל העולם בכף ידך, ואז אט אט הגאווה עולה על ליבך, גאווה שבאופן אוטומטי גורמת לך להיות אנוכי, לשים את עצמך ואת טובתך לפני הכל ולפני כולם, לחשוב שאתה יותר טוב מאחרים. ועם הגאווה הזאת אי אפשר לעבוד את הבורא יתברך! אנחנו שוכחים שכל החכמה שלנו, כל היכולות והכישרונות שלנו – הכל מאיתו יתברך, וברגע אחד זה גם חלילה יכול להעלם. אל תשכח להודות, אל תשכח להעריך, תעשה הכל כדי להגיע למצב בו אתה מעריך את כל המתנות הנפלאות שיש בתוכך, את כל הכלים הנפלאים שקיבלת, הידע, החכמה, הכישרונות. חשוב שאדם יכיר בערכו, אך באותה נשימה יזכור שללא בורא עולם לא היה לו דבר מכל אלה. שהוא בחסדיו הגמורים נתן לנו הכל! ועל כך עלינו לעשות למענו עד בלי די, ולו רק כדי לשמח אותו באמת. לתת כדי לתת.