האם עשיו הרשע התנהג ברשעות משום שהיה מקופח?

אסנת שואלת:

"שלום, השאלה הזו מטרידה אותי מאוד: בספר בראשית, אנו רואים שעשיו לא הלך בדרך ה', אך אולי הוא עשה זאת משום שהיה מקופח? אני חושבת שעשיו הרגיש שהוא דחוי ואינו אהוב על ידי אמו, וגם מרומה על ידי אחיו יעקב שקיבל את ברכותיו.

אמנם עשיו נשא נשים נכריות שהיו 'מורת רוח ליצחק ורבקה' (בראשית כו, לה), אך אולי פעולותיו נבעו מתוך תחושה של חוסר-אונים, לצורך קבלה של תשומת לב של הוריו? הרי ידוע לנו שההורים מעצבים את נפש הילד, ומשפיעים על מעשיו.

אני רק מנסה להבין, ולא חלילה להציע נקיטת דעה, לכן אשמח לקבל תשובה לכל השאלות הנ"ל. אלו שאלות שמעסיקות אותי בתור אמא דתיה הרוצה לנהוג נכון בחינוך ילדיי. תודה מראש על התשובות ויישר כח גדול על עשייתכם".

* * *

שלום וברכה אסנת, ותודה על שאלתך.

סיפורם של יעקב ועשיו אינו מספר סיפור של שני ילדים קטנים, אלא על שני אנשים מבוגרים ונבונים האחראים למעשיהם. כך נאמר: "ויהי עשׂו בן-ארבעים שׁנה ויקח אשה את-יהודית" (בראשית כו). יעקב נשא את רחל כשהיה בן 77, אז הגיע לבית לבן (רש"י בראשית כח, ט).

אמנם קניית הבכורה היתה בהיותם בני 15, אך כל המעשה של לקיחת הברכות מיצחק ובריחת יעקב מפני עשיו לא התרחשו בשנות בחרותם, אלא כשהיו גברים בני למעלה משישים שנה!

היתה לעשיו בחירה חופשית בין טוב לרע כשם שליעקב אבינו היתה בחירה. אולם עשיו בחר בחיי חומריות - עושר וכבוד - וביזה את הבכורה, בעוד יעקב בחר בחיי רוחניות וכיבד את הבכורה.

כמו כן, לא נאמר שרבקה לא דאגה וטיפלה גם בעשיו. אך הסיבה שרבקה עזרה ליעקב להשיג את הבכורה, ואהבה אותו יותר - הוא מאחר שראתה את צדיקותו של בנה יעקב. אילו עשיו היה בוחר להיות צדיק וישר - אין ספק שהיה זוכה בתמיכת אמו ואהבתה באותה מידה.

יש לציין שבפנימיות הדברים, מסבירים חכמי המוסר כהרב אליהו דסלר זצ"ל, שעשיו קיבל כוחות נפשיים גדולים, ובהתאם לכך - גם יצר רע גדול, שאם היה בוחר להביסו, היה מגיע להישגים עצומים ברוחניות. עשיו ויעקב היו יכולים להיות כשני שבטים המשלימים זה את זה כזבולון ויששכר. הרעיון הטמון בחידוש זה, הוא שגם אם אדם עומד בנסיונות גדולים מאוד של היצר הרע, יחד איתו הוא מקבל מהקב"ה כוחות נפשיים גדולים להתגבר עליו, וכך יוכל להגיע גבוה מאוד, הרבה יותר ממי שלא קיבל יצר רע כמותו. כל זאת כמובן במידה שבחר להתגבר על יצרו ולעמוד בנסיון בגבורה.

עם זאת, הקב"ה סובב שיצחק אבינו לא יביט ברשעתו של עשיו, וידון אותו לכף זכות. כך זכה עשיו לתמיכה ואהבה מאביו יצחק, ולא חסרה לו המשענת הרוחנית והדוגמה האישית שראה ממנו כדי לבחור בחיי צדק ויושר ואמת. אך למרות כל הכלים שקיבל, בחר עשיו בחיי חומריות.

הקב"ה חוקר כליות ולב, ורואה את לבו האמיתי של האדם, ומסייע אותו אם הוא באמת רוצה בו. כפי שאמרו חז"ל: "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (מכות דף י, ע"ב), "בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו" (שבת דף קד, ע"א).

רק להבדיל, ראי את דמותו של דוד המלך - מאז נולד משפחתו ראתה בו ממזר, אביו ואחיו דחו אותו, הוא נשלח לרעות בשדות רחוקים ונלחם בחיות טרף, למרות הנסיבות דבק דוד בקב"ה בכל לבו, וזכה להיות מלך ישראל! הקב"ה רואה את לבו האמיתי של האדם, ואינו מקפח שכר אף בריה.

* * *

עשיו לא הלך בדרך ה' ולא רצה בתורתו, כפי שמעידים כל מעשיו בתורה:

- זלזול בבכורה: עשיו זלזל בבכורה כפי שמעידה התורה, והיה מוכן להחליף אותה בשביל נזיד עדשים. כך הקב"ה מעיד על לבו: "ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כה, כח).

יעקב לעומת זאת כיבד את הבכורה עד מאוד, רדף אחריה ועשה כמצוות רבקה אמו בכדי לקבלה. יש המדגישים את לקיחת הבכורה במרמה, בעת ששוכחים את העובדה שיעקב קנה את הבכורה בשווה כסף (-נזיד עדשים). יעקב נאלץ לנהוג במרמה רק משום שידע כי עשיו אינו אדם ישר, ולא יכבד את הבטחתו במכירת הבכורה. כלומר, הוא נהג ב"מרמה" להשגת מה שמגיע לו! אך לא גנב אותה מעשיו.

- נקמה עבור כבוד: למרות שיעקב לקח את הבכורה שקנה מעשיו כדין, וגלה מביתו אל ארץ נוכריה, עשיו בכל זאת חש מרומה וקבע בלבו לרצוח-נפש את אחיו, דם מדמו ובשר מבשרו! אלמלא הקב"ה כיוון את הדברים כך שתהיה לעשיו הצלחה חומרית בעולם הזה, וכן שיעקב יצליח לפייסו במתנות - היה עשיו רוצח את יעקב. וכי יעלה על הדעת אדם צדיק שיהיה מוכן לרצוח את אחיו עבור כבוד? אדם מאמין בוטח בקב"ה שעושה הכל לטובה, ואינו רודף, שהרי "האלוקים יבקש את נרדף" (קהלת ג). כמו כן, עשיו ככל הנראה גם לא האמין בשכר ועונש לאחר המוות, שכן המתין עד מות אביו כדי לרדוף את יעקב - וכביכול לא חשש מהסבל הרוחני שיגרום לנשמת אביו בעולם הבא. כל מעשיו היו אפוא חיצוניים בלבד, ולא העידו על אמונה בשכר ועונש בעולם הבא.

יעקב לעומת זאת יצא לגלות, עבד שבע שנים בענווה אצל לבן אותו העשיר, ואף לאחר שרומה על ידו - המשיך ועבד עוד שבע שנים עבורו כדי לשאת את רחל. אך מעולם לא חשב לנקום בלבן. יעקב בטח בקב"ה שעשה הכל לטובה, ובכל מעשיו היה רודף שלום ולא איש מלחמה. יעקב היה עניו גם כלפי לבן הרשע וגם כלפי אחיו עשיו, כפי שמסופר: "והוא עבר לפניהם, וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (בראשית לג, ג). יעקב השפיל עצמו כדי להשיג שלום עם אחיו, ולא חס על כבודו.

- גאווה: עשיו היה איש מלחמה ונקמתו לא ידעה גבול, הוא יצא אל יעקב אחיו עם 400 חיילים כדי להורגו. עשיו בא עם כמות כה גדולה של אנשים כדי לרצוח את כל שבטו של יעקב - את נשותיו וילדיו הקטנים, במטרה שלא להשאיר ממנו זכר, כפי שמעיד הכתוב: "וישובו המלאכים אל יעקב לאמור, באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות, ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בראשית לב, ז).

עשיו התרצה רק מן הכבוד הרב שחלק לו יעקב כאשר השתחווה בפניו: " והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (בראשית לג, ג), לאחר מכן מסופר: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו", מבאר רש"י: "נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו" (בראשית לג, ד). עשיו חש עצמו עשיר גאה וחזק מיעקב, ולכן נאות להתפייס עמו.

(צילום: shutterstock)

- נשים נוכריות: כך מסופר עליו: "עשו לקח את נשיו מבנות כנען, את עדה בת אילון החיתי ואת אהליבמה בת ענה" (בראשית לו, ב). עשיו נשא נשים נוכריות - כי רצה לשאת נשים נוכריות. הוא לא ראה דופי להתחתן עם עובדת עבודה זרה.

נשותיו היו עובדות עבודה זרה כפי שמבאר הרמב"ן (שם): "היא בשמת בת אילון ונקראת בשמת (לעיל כו לד) על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה ואהליבמה היא יהודית אותו רשע כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו".

רק כאשר הבחין שהדבר רע מאוד בעיני אביו - נשא עשיו את בת ישמעאל כדי להראות טוב. כלומר, עשה מצג שוא חיצוני לעיני אביו: "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת בת ישמעאל" (בראשית כח, ח).

לעומתו יעקב נדד למרחקים כדי לקחת לו בת מבני שם, ועבד לשם כך במשך 14 שנה! אף כשהיה רחוק מבית הוריו, מעיני אביו ואמו, הוא לא לקח אשה כנענית. יעקב פעל מתוך הכרה בחשיבות ההליכה בדרך ה' כפי שהדריכו אביו, ועשה זאת באמונה.

- אמונה בה': עשיו לא הלך בדרך אברהם ויצחק שהאמינו ב-ה' והפיצו את האמונה בו יתברך, ועל כן אינו מיוחס אחריהם. עשיו בחר את חיי העולם הזה, וגם מקצועו הגס כצייד יכול להעיד על כך.

יעקב לעומת זאת למד בישיבת שם ועבר, וגם כשהיה אצל לבן עשה נחת רוח לבורא עולם ולא חטא כפי שנאמר במדרש: "עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים" (רש"י על בראשית לה, ב). יעקב זכה לנבואה, התגושש עם מלאכים, הקים את המזבח בבית-אל, ובכל מעשיו היה איש אמונה ונאמן לקב"ה. עשיו לעומתו לא היה נביא ולא חיפש נבואה, אלא הסתפק בחיי עושר וכבוד בעולם הזה.

לסיכום,

אלוקים נתן הזדמנות שווה לעשיו להיות צדיק, אך הוא בחר בדרך רעה, ועל כן לא זכה להיות אבי האומה היהודית. לעומת זאת יעקב היה עניו ובחר בדרך ה' ועל כן זכה להיות אבינו.

* * *

מדוע אחי יוסף אינם אשמים כמו עשיו?

אביתר שואל:

"מדוע עשיו מקביל לרוע ושליליות, כאשר הוא מתואר בתורה כמי שכיבד את אביו והשלים לבסוף עם יעקב? לעומת זאת בניו של יעקב מכרו את יוסף וציערו את אביהם, ועם זאת התברכו לבסוף ונהיו לשבטי ישראל. מה ההגיון שבכך?"

שלום וברכה אביתר, ותודה על שאלתך.

אין מקום להשוואה זו, שכן עשיו לא הלך בדרך ה', בעוד יעקב ובניו היו צדיקים, כפי שמעידים עליהם סיפורים רבים. לדוגמה - סיפור יהודה ותמר.

בפנימיות הדברים, מסבירים חז"ל שהשבטים דנו את יוסף מפני שסברו כי רוצה להפריד ביניהם, בכך שסיפר עליהם לשון הרע ליעקב אביהם. האחים ידעו שאחדותם של השבטים היא תנאי בקיום עם ישראל לעתיד (וכך אכן היה גם לאחר שעשו תשובה, מסבירים רבותינו שעצם הפרוד שנגרם ביניהם - גרם בבוא היום לקריעת מלכות בית-דוד עם מלכות-ישראל). כך שלפי מידת הדין אכן היתה תביעה כלפי יוסף שדיבר על האחים כפי שדיבר, אלא שדנו אותו בחומרה יתירה בגלל נגיעתם בדבר.

אך גם לאחר שדנו אותו, התלבטו האחים אם לגזור גזר-דין מוות על יוסף מסיבות מורכבות, ולבסוף בחרו למכור אותו כעצת יהודה כדי שלא לשפוך את דמו: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו? לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו - כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו" (בראשית לז).

למרות שלא הרגו אותו, התחרטו האחים על מכירת יוסף. כאשר ירדו למצרים, גילו חרטה כפי שמעיד הכתוב: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו... על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית מב, כא).

האחים האמינו בקב"ה אמונה שלמה, וידעו שכל הקורות אותם הוא משמים: "ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמור, מה זאת עשה אלוקים לנו" (בראשית מב, כח).

האחים הוכיחו שעשו תשובה על מכירת יוסף, כאשר לא היו מוכנים לוותר בשום פנים ואופן על אחיהם הקטן בנימין (שהיה גם הוא בנה של רחל, ואחיו הקטן של יוסף, ונפשו היתה קשורה בנפש אביהם יעקב כבנו יוסף). הם היו מוכנים לסכן את חייהם למענו.

יהודה היה מוכן למסור נפשו עבור בנימין, כפי שאמר: "אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים, ועתה ישב נא עבדך תחת הנער - עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו" (בראשית מד, כז).

תשובתם של האחים היתה שלמה, כי היא נבעה מתוך אהבת אביהם, אהבת בנימין, וחרטה מתוך יסורים על מכירת יוסף. הם לא דאגו לעצמם ולכבודם, אלא לאביהם ולאחיהם הקטן, אשר שלומו ניצב לעיניהם כנגד יוסף ובגלל יוסף, בכך תיקנו את חטאם.

גם חשוב לזכור כי יוסף ייסר את אחיו בנסיון כואב ומתוכנן - מתוך מטרה לכפר על חטאם, ולהביאם לתשובה שלמה (העובדה שיוסף הסתתר בחדרו כדי לבכות, מוכיחה שעשה זאת לא מנקמה חלילה, אלא מאהבת אחיו ולשם כפרה).

בהקרבה שהיו מוכנים להקריב עבור בנימין, עשו האחים תשובה על מכירת יוסף, וכך כופר להם עוונם.

עשיו, בשונה מיעקב ובניו, לא הלך בדרך ה'. על כן, לא זכה שייצא ממנו העם הנבחר. הוא חי עבור העולם הזה ובחר בחומריות ובאנוכיות כשנלחם על גאוותו. עשיו הגיע עם צבא להרוג את אחיו עבור נקמה אנוכית, וחזר מכוונתו רק לאחר שראה שיעקב משתחווה ומתבטל לפניו עם מתנות... הוא לא ביקש סליחה ומחילה מיעקב על כוונתו ונסיונו לרצוח אותו, אלא חש עצמו כמלך שחס על חיי אחיו החלש ממנו. אין צריך לומר שעשיו לא ביקש תשובה, ולא התייסר למען עשיית תשובה.

לעומתו, יעקב ובניו בחרו ללכת בדרך ה'. למרות טעותם במכירת יוסף, האחים לא חיו עבור עצמם ולא עבור הנאות העולם הזה. הם בחרו בחיי אמונה, קיבלו את הייסורים באמונה וזכו לעשות תשובה שלמה. בגלל צדיקותם, זכו שזרעם יקבל את התורה.

* * *

יצחק היה נביא, אז כיצד לא ראה את רשעת בנו עשיו?

יהודה שואל:

"שלום. בפרשת השבוע "תולדות" נתקלתי בשאלה מוסרית גדולה בעיני, שלא מצאתי לה פיתרון. בנוגע למילים "ותכהןָ עניו" של יצחק (בראשית כז, א). מדובר בפרשה על אהבת יצחק לעשיו. הכלי יקר מפרש שהמילים "ותכהין עיניו" של יצחק ש: "אפילו לעת זקנותו של יצחק, תכהיןָ ענו שכלו מראות בתחבולות עשו, שהיא טעה בו והיה סבור שהוא צדיק, כי לא הרגיש ברמאותו, על כן לא נאמר 'בא בימים'". על כך יש לי שלוש שאלות:

1. קודם כל, איך ייתכן שיצחק לא ראה ברמאות בנו, וחשב אותו לצדיק, והרי היה נביא בעצמו הנמצא בקשר ישיר לה'?

2. כיצד יצחק הצדיק תמך בעשיו הרשע, ולא בבנו הצדיק יעקב?

3. והשאלה הנוגעת לחיים שלנו: האם כך אנו צריכים להתנהג לבנים שלנו, כלומר להעלים עין מרמאות בָננו אותנו (על מנת שנאהב אותם ע"י רמאות וחינופים), או שמא עלינו להיצמד לאמת ולדחותם?"

שלום וברכה יהודה, ותודה על שאלותיך,

1. נביא רואה מה שהקב"ה מראה אותו, ויכול גם שלא להראותו דבר מסויים (להגביל את ידיעתו) במטרה לנסותו או כדי ללמד אותנו לימודים חשובים לדורות באמצעותו. כך לדוגמה, ה' השכיח הלכה ממשה רבנו במטרה ללמד את עם ישראל לימודים חשובים בדור המדבר (רש"י על במדבר לא, כא). ה' הסתיר מיעקב את העובדה שבנו יוסף חי במצרים, כי רק בדרך זו יכל יוסף לעמוד בנסיונות שיובילו אותו להיות משנה למלך, ורק באופן זה אחי יוסף יכלו לזכות לכפרתם ע"י נסיון לקיחת אחיהם בנימין.

כך גם אצל יצחק אבינו. אין ספק שהקב"ה סובב את המקרים בצורה כזו, שיצחק לא יראה את רשעותו של עשיו (דבר שרמוז גם בעצם עוורונו של יעקב בסוף ימיו: "ותכהין עיניו"), וזאת במטרה שיעקב יעבור את התהפוכות השונות שהביאו אותו לגבורה - וגם גילו לנו שיעורי מוסר לדורות מתוך חכמתו והנהגותיו.

אך אפשר להסביר שאין הכוונה שיצחק לא ראה כלל רשעתו של עשיו, אלא שבחשבונותיו הפנימיים לא החמיר בהם מכיוון שלימד עליו זכות, כי הכיר בגודל מאבקיו הנפשיים עם יצרו.

רבי הרה"ג יעקב סגל שליט"א הוסיף ביאור עמוק יותר בפנימיות הדברים:

"כתבו הרבה מפרשים [כמו ר' אייזיק שר ורב דסלר] שעשיו היו לו כוחות גדולים, עם נשמה גדולה והשגות כמו של האבות, והעובדה שראשו נקבר בסופו של דבר במערת המכפלה עם האבות - אלא שלבו היה עקוב - כפי המתואר בספר עובדיה - שכל הספר [פרק אחד!] הולך על עשיו שמצד אחד היה גבוה בהשגות, אך עם לב רע שהפך אותו בזוי מאוד.

עשיו היה במאבקים נפשיים גדולים, ואביו יצחק ידע שאם הוא יצליח להתמודד עם יצרו הגדול - יגיע להישגים עצומים - על כן רצה לברך אותו, שיוכל לשמש את יעקב כזבולון עם יששכר, הוא ובניו אחריו. ולא זכה בסופו של דבר, ורק יתקיים באחרית הימים כשישתעבד זרעו תחת מלכות ישראל. יצחק גם חשב שההבטחה שמזרע אברהם יצא עם ישראל התחיל בשלמות מזרעו - על כן היה סבור שעשיו יעקב הם כמו שני שבטים המשלימים זה את זה".

2. רבקה ראתה את צדיקותו של יעקב בנה ותמכה בו, ויצחק לא ראה את רמאותו של עשיו ותמך בו. אולי בדרך זו נתן הקב"ה הזדמנות שווה גם לעשיו, בכדי שיוכל לשוב בתשובה ולהיות עבד השם למרות בחירותיו הרעות.

אילו רבקה ויצחק היו מכירים שניהם ברשעתו של עשיו ודוחים אותו בשווה, ייתכן שהיה בכך תירוץ לעשיו להתמיד ברשעתו. אך הקב"ה סובב את הדברים כך, שיצחק יקבל את אהבתה של רבקה, ועשיו יקבל את אהבתו של יצחק. בדרך זו היתה לשניהם הזדמנות שווה לקבל אהבה ותמיכה אישית מכל אחד מהוריהם הצדיקים, כדי לבחור בדרך ה'.

3. לא צריך להעלים עין, וחלילה חלילה שלא לדחותם, אלא יש לתת לכל ילדינו את התחושה שאנו מכירים בפוטנציאל הרב שגלום בכל אחד מהם להיות צדיקים וטובים וישרים - גם כשאינם מיישמים זאת בפועל. עלינו להביט בכל ילד כיהלום בלתי מלוטש, אשר גם אם אבנית רבה דובקת בו, עדיין מסתתר מתחת לשכבות יהלום זוהר ויקר מאוד.

עלינו לזכור שהיתה בחירה חופשית גם לעשיו וגם ליעקב, היה עשיו יכול בכל עת לבחור לשוב בתשובה שלמה ולהיות צדיק, ואז היה ראוי לבכורה. יצחק הצדיק ראה את הפוטנציאל הגלום בעשיו, ובפרט שהקפיד עד מאוד במצוות כיבוד הורים.

כך גם צריך לחפש את הטוב שבילדינו, ולהראות להם עד כמה אנו מעריכים אותם כדי שיתחזקו לעשות עוד טוב.

עלינו לתת את התחושה הנכונה לילדינו שהם יקרים לנו בכל מצב, כי הפוטנציאל שבהם אינו נאבד לעולם (כל עוד הנר דולק תמיד אפשר לתקן). כמובן כשהם ממלאים פוטנציאל זה, עלינו להראות שמחה בבחירתם, וכשהם פוגעים בפוטנציאל זה, עלינו להראות צער על כך שהם בחרו לפגוע בעצמם. אך לעולם לא להמעיט בערכם הפנימי, ולא להתייחס אליהם בכעס כמי שנאבדו ובטלו מן העולם בשגיאתם.

אנו צריכים להמשיך ולהכיר בפוטנציאל הגלום בכל אחד מילדינו, לטפח בהם מידות טובות ולחנכם בצורה ישרה, מתוך אמונה שלכל אחד מהם יש בחירה חופשית מלאה אם להיות צדיק או רשע. עלינו רק לעשות את ההשתדלות המוטלת עלינו בחינוך ילדינו ולקוות לטוב.

* * *

מדוע ה' לא הזהיר את עשיו מלפגוע ביעקב, כשם שהזהיר את לבן?

דפנה שואלת:

"כאשר לבן הארמי רדף אחרי יעקב אבינו, ה' נגלה אליו בחלום והזהיר אותו מלדבר עם יעקב מטוב ועד רע. אז השאלה שלי היא, מדוע כשעשיו רדף אחרי יעקב, ה' לא נגלה גם לעשיו כדי להפחיד אותו מלפגוע באחיו יעקב?"

שלום וברכה דפנה, ותודה על שאלתך.

כל המאורעות של האבות נועדו ללמד אותנו מוסר לדורות. היחסים שבין יעקב לעשיו מלמדים אותנו על היחסים שבין עם ישראל לאומות העולם כאדום. במדרש רבה כתוב: "שבשעה שהלך רבי יהודה הנשיא אל המלכות הנכרית, שמשלה אז בארץ (מלכות רומי), היה מעיין בפרשת וישלח." כוונת המדרש שרבי יהודה עיין בהתנהגותו של יעקב קודם פגישתו עם עשיו, כדי ללמוד מכך כיצד עליו לנהוג בפגישה עם המושלים הנכרים שבימיו. פגישות חכמי יבנה ברומא היו ההמחשה לכך.

מאחר שההיסטוריה נידונה לחזור על עצמה, יש סיבה ומסובב מאחורי כל האירועים ההיסטוריים בספר בראשית.

ובמענה לשאלתך,

ה' רצה להוציא לפועל את צדיקותו של יעקב, להראות את גודל אמונתו כאשר התפלל לה', וגם לגלות את חכמתו של יעקב בהפרדת משפחותיו למחנות, ואופן פיוסו כלפי עשיו.

בדרך זו, גילה ה' באמצעות יעקב הדרכה תורנית לדורות, אשר לימדה את בני ישראל את דרך ההתנהגות הנכונה מול הגויים המבקשים את רעתנו לאורך הדורות. שהרי אמרו חז"ל: "בידוע שעשיו שונא ליעקב" (ספרי במדבר סט).

בתורה יש הדרכה לדורות, ומעשה יעקב ועשיו מלמד אותנו את ההדרכה הזו. אם ה' היה מזהיר את עשיו בחלום, לא היה זוכה יעקב לגלות את גודל אמונתו ותפילתו וחכמתו לדורות. היה בזה נסיון ליעקב, בו עמד בהצלחה.

(צילום: shutterstock)

עם זאת, חשוב לזכור שהיתה לעשיו זכות של כיבוד אב, וגם צל צילה של טענה כלפי יעקב שכביכול רימה את אביו יצחק, למרות שעשיו מכר את הבכורה וזלזל בה. מכל מקום הדברים נעשו באופן של הסתר ועורמה (-תחבולה) ולא של גילוי נאות. נאמר "ויירא יעקב מאוד ויצר לו" (בראשית לב, ח), וביארו חז"ל "שהיה מתיירא שמא יגרום החטא" (סנהדרין דף צח, ב).

מאחר שיעקב היה צדיק עליון נקי וישר בכל אורחותיו, על כן היה חשוב שיכרות ברית שלום עם אחיו עשיו ויפייס אותו בדרכי שלום, כדי שלא תהיה טרוניה עתידית של בני עשיו נגד בני ישראל. על כן רצה הבורא שהשלמתו של עשיו תהיה בדרך פיוס ושלום, ולא בדרך של הפחדה ואונס. הקב"ה נתן חכמה ליעקב, וסובב את הדברים באופן שיביא לשלום ואחווה ביניהם.

* * *

נאמר לעשיו "על חרבך תחיה". מהי הברכה שבכך?

אביה שואלת:

"שלום. יש לי שתי שאלות.

1. מדוע יצחק אבינו "בירך" את עשיו  "על חרבך תחיה"? הרי אין זו נראית ברכה אלא קללה לחיות על החרב. אני לא מצליחה להבין איזו ברכה היא זו, וכי לא היה עדיף שלא יצטרך כלל למלחמה ויצליח בלעדיה?

2. ולאחר שנאמרה לו ברכה שינצח במלחמות, מאיפה בדיוק אנחנו למדים שעשיו לא ינצח גם במלחמותיו נגדנו?"

שלום וברכה אביה, ותודה על שאלותיך.

1. הסיבה שאינך מבינה זאת, הוא מפני שאנחנו יהודים, ומטבענו רודפי שלום ומעדיפים מלכתחילה שלא להילחם. אמרו חז"ל שיהודים ניכרים בשלושה מידות: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.

עובדה שבכל ההיסטוריה העם היהודי לא ניסה אפילו פעם אחת להשתלט על העולם! אלא תמיד ביקשנו לשבת בשקט ובשלום בארצנו, ושיניחו לנו לחיות פה.

זאת בעוד כל העמים סביבנו ניסו לכבוש את כל הארצות ולהשתלט על עמי העולם - הבבלים, הפרסים, היוונים, הרומאים, אפילו נפוליון הצרפתי והילטר הגרמני. לכולם היתה תאווה לשלוט בעולם ולייצר מלחמות מיותרות שבהן יוכיחו את "גבורתם" ואת כוחם. הם חשקו במלחמה!

וזו בדיוק הדרך שבחר בה עשיו הרשע. עשיו כבר בחר בדרך החרב ובה חשק. מסופר שבזמן שיעקב היה איש אוהלים, נלחם עשיו בנמרוד. לא במקרה בחר להיות צייד, כפי טבעו לצוד ולהרוג.

הברכה אינה בזה שיילחם (זו פשוט עובדה על בחירת חייו של עשיו הרשע שלא הלך בדרך ה'), אלא הברכה נמצאת במילה "תחיה". כלומר, אף על פי שבחר לחיות חיי מלחמה וכיבוש - ישרוד ויחיה וידו תהיה על העליונה. עבור עשיו זו היתה ברכה גדולה שיזכה לחיות ולנצח במלחמותיו, כי זה מה שרצה בו. בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

כן מצא הרב בנימין שמואלי שליט"א שנאמר בכתר יונתן (בראשית כז, מ): "ועל חרבך תהיה בוטח נכנס לכל מקום ומורא תביא, ולאחיך תהיה משתעבד".

2. ובמענה לשאלתך השנייה, מנין אנחנו למדים שעשיו לא ינצח במלחמותיו נגדנו, התשובה טמונה בתוך הנבואה ממנה ציטטת: "ועל חרבך תחיה - ואת אחיך תעבוד - והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (בראשית כז, מ)

עשיו לא יכול להביס את יעקב, שכן יעקב התברך לפניו בכל. אך נאמר לו תנאי.

רש"י מבאר: "והיה כאשר תריד - לשון צער כמו (תהלים נה) אריד בשיחי, כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל ופרקת עלו וגו'".

כן מבאר המלבי"ם:

"ואת אחיך תעבוד - וזה יהיה לך לאושר הנפש, וזה תלוי בתנאי, אם יעקב יעסוק בתורה ויעבוד את ה' שאז תכנע לפניו, אבל בזמן שירפו ידיו מעבודת ה' אז תהיה אתה המקל והרצועה לרדות וליסר אתו, וז"ש והיה "כאשר תריד," עת שאתה תרדה בו ע"י שלא יעבוד את ה', אז "ופרקת עלו," כמ"ש בזמן שאין הקול קול יעקב אז הידים ידי עשו, וכן היה באמת שכ"ז שעבדו ישראל את ה' היה אדום למס עובד כמו שהיה בימי דוד ושלמה ומלכי ישראל הצדיקים, ועת חטאו ישראל כתיב בימיו פשע אדום וגו' וימליכו עליהם מלך (מ"ב ח):"

כלומר, כאשר עם ישראל ישוב בתשובה - הוא יוכל לגבור על עשיו. אך אם יעזוב את התורה, יינתן ביד עשיו.

עם בוא הגאולה השלמה, ישוב עם ישראל בתשובה עם ביאת המשיח, ואז יזכה לנצח את כל אוייביו.