סיון רהב מאיר על פרשת תולדות: "כי עייף אנוכי"

כמה שעות ישנתם הלילה, ואיך זה קשור לפרשת השבוע? בפרשת תולדות, בסיפור המפורסם של מכירת הבכורה, עשיו מסכים בקלות לוותר על הבכורה לאחיו, יעקב. חלק מההסבר לכך מסתתר בעייפות: "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹכִי". יש פרשנויות רבות שמתארות את מעשיו הרעים של עשיו, שחזר מיום של ציד, גזל ואלימות. אבל לפני הכול, המילה הפשוטה "עייף" מופיעה כאן פעמיים. עשיו מגיע מותש, רעב, סחוט, ורק רוצה לאכול ולישון, כאן ועכשיו. אין לו זמן לשיקולים רוחניים, למחשבות על הבכורה ועל עתידו ותפקידו. כשאנחנו עייפים, כידוע, שיקול הדעת שלנו לא בדיוק במיטבו. הכול קצת מטושטש.
הספר "שולחן ערוך" מתחיל במילים "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". אבל בדורנו – כך שמעתי מהרבנית ימימה מזרחי – לא צריך רק להתגבר כארי כדי לקום בבוקר. צריך גם להתגבר כארי כדי ללכת לישון. יש משהו בשעות השקטות של הלילה שמפתה אותנו להישאר ערים רק עוד קצת, ולכרות לעצמנו את "בור" העייפות של מחר. בימינו, כדי "לכבות" את היום וללכת לישון, צריך להתגבר כארי.

לראות את עצמנו
"התורה היא כמו מראה". את הדימוי היפה הזה כתב חכם אברהם אזולאי, שנפטר בכ"ד בחשוון, לפני 364 שנים. הרב אזולאי, שהיה גם מקובל, נולד במרוקו, עלה ארצה בגיל 30 ונקבר בחברון. באחד מספריו הרבים הוא משווה את התורה לראי שעל הקיר, שמראה לנו, בעצם, את עצמנו: "התורה היא כמו מראה, שכל הצורות שיעמדו כנגדה – יראה בה כל אחד כפי צורתו, כן התורה כל אחד ואחד מראה בה פירוש כפי שכלו, ויראה בה הצורה ההיא".
כלומר, בלימוד התורה אי אפשר לחקות מישהו אחר, אי אפשר להעתיק שיעורי בית, כי היא בעצם מראה לנו מי אנחנו: "כל אחד קיבל פירוש אחד בתורה, וכל נשמה ונשמה תפרש בתורה הפירוש שקיבלה, ויראה בתורה הפירוש ההוא כמו המראה, שמראה כל צורות בני אדם בה ועם היות צורות מתחלפות".
כלומר, כמו שמסתכלים בראי ורואים את עצמנו, ואף אחד אחר לא נראה בדיוק כך, כך צריך להסתכל גם בתורה, ולראות דרכה את עצמנו, באופן שהוא חד פעמי לחלוטין.
לזכרו.

"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"
השבוע חל היום הלאומי לבטיחות בדרכים. שימו לב למספרים הבאים: ביום הזיכרון האחרון, מספר חללי מערכות ישראל היה 23,544. מאז קום המדינה נהרגו בתאונות דרכים 33,358 בני אדם. כלומר, יותר אנשים נהרגו כאן בכבישים. לא בגלל אויב חיצוני, בגללנו.
לפני כמה שבועות נהרגו בתאונת דרכים שרה לונדון ואירית רוטשילד-זר. יגאל פלג, שהכיר אותן, יזם בעקבות האסון הפצה של רשימה עם העבירות הנפוצות ביותר בכביש, מתוך רצון שכל אחד יקבל על עצמו לחזור בתשובה, ויבטיח להתחזק ולא לחטוא בעבירות בתחום הזה. כן, כן, המילים "לחזור בתשובה", "להתחזק" ו"לחטוא" הן המילים המתאימות כאן, הוא הסביר. כך צריך להתייחס לעקיפה מסוכנת או למהירות מופרזת. אלה חטאים. "כל כך הרבה פעמים אנחנו מדברים על האויבים שלנו, ומסבירים כמה אין להם ערך לחיי אדם", כתב יגאל. "האם אנחנו עצמנו לא מזלזלים בחיים שלנו? האם אנחנו מקדשים אותם באמת? שומרים עליהם כמו שצריך?".
 

שוב ושוב
זה אחד הפסוקים המדהימים בתורה, דווקא כיוון שהוא כאילו לא מחדש דבר: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹות הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". מי רוצה לחפור את הבארות שאבא שלו כבר חפר? מי רוצה לתת להן שוב את אותו שם? מי רוצה לעשות העתק-הדבק על מעשי הדור הקודם? ובכן, יצחק רוצה. תפקידו של הדור השני, אחרי המהפכה הגדולה והבשורה החדשה של אברהם, הוא להמשיך באותו מסלול. ולפעמים זה קשה לא פחות מליצור דבר חדש. הרבה יותר נחשב להיות חדשן מאשר שמרן, בטח בתקופה שלנו. בתרבות של ריגושים ושל "וואו" תמידי, הפרשה מזכירה לנו השבוע כמה חשובים גם העמל, המסירות, ההתמדה והעשייה האפורה והלא-זוהרת. הרי בלי יצחק, אין המשך לדרכו של אברהם. כמה תודה אנו חייבים ל"יצחקים" של כל הדורות. כמה לא קל להיות לפעמים "יצחקים" בעצמנו, ולא רק "אברהמים". נכון, כל ההתחלות קשות, אבל גם כל ההמשכים קשים.

האם ילד יכול להשתנות?
למה יצחק רצה לברך דווקא את עשיו, ולא את יעקב? האם הוא לא ידע שעשיו רשע, ושיעקב צדיק? יש תשובות רבות ועמוקות לשאלה הזו שמופיעה בפרשת השבוע, הנה רעיון נפלא אחד, של רבי חיים בן עטר (ה"אור החיים"): יצחק לא התבלבל ולא טעה. הוא ראה לעומק, ראה את הטוב שיש בעשיו. הוא חשב שאת הצייד האלים הזה אפשר לנתב לכיוון חיובי. וכך הוא כותב: "יצחק שהיה חפץ לברך עשיו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למידת הטוב ויטיב דרכיו, כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע, והיה משתדל עמו להיטיב. ואפשר שהיה מועיל".
שימו לב לשלוש המילים האחרונות – "ואפשר שהיה מועיל". יצחק אבינו הרי מלמד אותנו איך להיות אבות ואימהות, והוא מאמין שאפילו עשיו יכול להשתנות. עם היחס הנכון, עם ברכה ותפילה, עם קירוב ואהבה – אפשר שהיה מועיל.

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.