פרשת תולדות: העולם הזה זקוק לאהבה אחת גדולה

בשנים האחרונות שמתי לב ל"תופעה" שמופיעה בקרב קהל הנשים והנערות. בעת מופע שלנו ובזמן שאני שרה שירים שמדברים על ילדים או שירים שנוגעים לנושא של "אמא" ("וזכני", "גיבור של אמא", דמעותיה של בת מלך וכמובן השירים המקוריים שלנו "את האושר" / "אל תשברי וכו'), מתחיל זרם של דמעות להציף את העיניים, עד שאט אט הידיים מכסות את הפנים, ואני מבינה שנגעתי שם כל כך עמוק בלב.

ו... הלב טעון, הלב כואב. ניכר עומס נפשי שמתמקד באזורים האלה של מערכות היחסים הקרובות ביותר. בדרך כלל בסוף המופע הן ניגשות אלי, אחרי השתפכות הנפש (הבכי גורם לתחושת הקלה) קל יותר בפנים ואפשר לפתוח את הלב ולדבר.

ומה יש שם? המון טענות, תלונות, אכזבות, אימהות כלפי ילדים ובנות כלפי אימהות, ילדים שנשרו מהדרך, אמהות מפוחדות, בנות שמרגישות מחנק בבית ועוד ועוד.

הקשר הזה, שצריך להיות כל כך קרוב בטבעיות, מקבל כל כך הרבה מטען שלילי. רמת האכזבות עולה על הציפיות, במקום גשרים בונים חומות.

מדוע הקשר מידרדר כל כך?

מכיוון שכל צד רואה את "ידי העשו" של הצד השני, במקום לשמוע את "קול יעקב".

לא כך אצל יצחק אבינו. אנחנו לומדים בפרשה על אהבתו האבסולוטית, ללא תנאים, של אב לבניו.

אהבתו של יצחק לא קשורה כלל למעשיו של הילד. אפשר ללמוד מכך שיצחק ממשש את ידיו של עשו, שהיה מעניק חום ואהבה על ידי מגע, יצחק שאבד את הראיה הוויזואלית, משתמש במרחב נוסף להבעת אהבתו ומפעיל את ה"ראיה החושית", הוא מכיר אף את הריח של בניו.

ועל אף מידותיו המושחתות של עשו, יצחק אוהב אותו ומבין שעשיו הוא "מלבוש חיצוני".

איך אפשר להעניק אהבה לילד ש"מוציא ממך את המיץ" שמתנהג בלא דרך ארץ?! ילד שמבייש אותך?

אומר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה מ"ח: "ואפילו נקודה קטנה מאד שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים".

אומר רבי נחמן, תתמקדי רק בנקודות הטובות. ואפילו אם יש רק אחת, תתמקדי בה עד שהיא תהיה העיקר, ואז תעוררי "ריח טוב בנשמות". האדם שעמו תרצי בקשר טוב, יחוש את האנרגיה הטובה שאת חשה כלפיו ותתעורר בינכם כימיה ותקשורת טובה.

יצחק ידע שדווקא אדם מסורבל ומגושם כעשו, כשעושה מעשה קטנצ'יק וטוב, הוא נחשב יקר מאד בעיני השם יתברך, ולכן הוא האמין שבנו שעוד יחזור בתשובה!

מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שפגש אדם מגושם ומלא חטאים, והוא רץ אלי וחבק ואותו, ואמר לאותו הלך מגושם: "אני מקנא בך!".

אמר לו אותו אחד: "רבי? אתה מקנא בי?! מה יש לך לקנא בעובר עבירות?! בחוטא?!".

אמר לו הרבי: "כשאתה תחזור בתשובה, כל החטאים שלך יהפכו לזכויות. ואז, איפה אני אהיה לעומתך?!". לימים, האדם הזה חזר בתשובה שלמה.

רבי נחמן קורא ל"טוב" שבנו "נקודות". מדוע הוא מכנה כך דבר נשגב ויקר כל כך?

אם נסתכל על הכוכבים, הם נראים כמו נקודות, ובאמת כל כוכב הוא עולם. זה מכיוון שהם רחוקים מאד מאתנו. כך הנקודות הטובות בפרספקטיבה של עיניים גשמיות – הן קטנות וחסרי ערך, אך אם נתרומם מעל התפיסה הגשמית שלנו אל עבר הממד הרוחני, נראה שכל נקודה טובה היא יהלום יקר.

אומרת החסידות: אם יעקב לא היה מתלבש במלבושים של עשו, הוא לא היה מקבל את הברכה.

אתן מבינות יקרות?: בדור הזה הידיים ידי עשו, והקול קול יעקב, הידיים – אלה המעשים, המלבוש החיצוני של תרבות עשו, אבל הקול הפנימי הוא של הנשמה, שתמיד ולנצח תישאר טהורה. ולכן  ה"ירידה" היא תמיד לצורך עליה, "היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו לבבכם כמריבה".

כך מציע לנו דוד המלך: תרככו את לבכם, תוותרו זה לזה. במקום להתמקד בנקודות של "עשו", תקשיבו לקול יעקב הנמצא בכל אמא, בכל ילד, בכל ילדה.

תישארו מאוחדים ותתמקדו בטוב שיש בכל אחד.

מחשבה טובה אחת, רצון טוב אחד, יש בכוחם להאיר בנפשנו שמחה גדולה. במצווה אחת קטנה נוכל לקבל שכר גדול.

זכרי: "העולם הזה זקוק לאהבה אחת גדולה ולחיבוק אחד רחב, שנזכה ושנאהב" (ח. ישראל).