מכתב הפרידה המרגש מאביה של הרבנית ימימה מזרחי: "הענקת לתורה כנפיים חזקות"

לאחר שרבבות מעם ישראל ליוו את אביה של הרבנית האהובה ימימה מזרחי לדרכו האחרונה וביכו את מותו, העורכת של הרבנית יקרת פרידמן - מפרסמת כעת מכתב פרידה רווי רגש בבלוג שלה, וחושפת טפח שמגלה מי היה האדם הגדול שמאחורי השם אלינתן רוטשילד ז"ל. תלמיד חכם, אב גאה ומעל לכל, בנאדם עם לב טוב ונדיר, "שהעניק לתורה כנפיים חזקות", כדבריה. 

במכתבה מתארת פרידמן אדם מיוחד עד למאד, עם אהבת ה' אמיתית וניסיון חיים עתיר תובנות. "עשית מעשי הצלה הרואיים במלחמת העולם השנייה. הקמת רשת תלמודי תורה במרוקו, ואפילו התחתנת שם עם בת הרב. אתה - שבאת ממשפחה יקית-שוויצרית! והיית תלמיד חכם ענק שלא מפסיק לשאול, לשאול ולשאול. וגם היית יד ימינו של הרב יששכר מאיר בישיבת הנגב. הכי התרגשתי כשהיית חותם במכתבים שלך בשתי מילים: אב גאה. היית כל זה, אבל במכתבים שלך אלי, לפני הכל - היית פשוט אבא גאה", כותבת פרידמן. 

בנקודה זו, חושפת פרידמן את העובדה שכבר בהתחלה, מהרגע הראשון שהתוודעה לרבנית ימימה - שמעה גם על אביה. "היא תמיד סיפרה על אבא שלה בחום ובהערצה, ותמיד הביאה אותך כדוגמה - אבל לא סתם דוגמה אלא של תורה. באחת הפעמים שנחרטו בזכרוני, הרבנית תיארה אותך כהתגלמות חיה של המילים 'אבלו בלבו, ומצהלתו על פניו'. בן אדם לא צריך להחצין אל כל מה שהוא מרגיש, היא אמרה והסבירה שצריך להתחשב, כי הסביבה לא צריכה לספוג את הכל".

אלינתן רוטשילד נשא את מחלת הסרטן בגופו במשך עשרים שנה, אך השבוע לא יכל עוד גופו לשאת את המעמסה, והוכרע. אך בכל אותן שנים, מעולם, אבל מעולם, לא נתן לכאב ולצער שחווה, להשתלט על החלקות הטובות בחייו. "ואתה, כשבגופך מקננת המחלה הנוראה - לא נתת לסביבתך לסבול. אבלך שמור איתך פנימה, אבל בעיניך ועל שפתיך - בת צחוק קבועה, ורק הקרובים ביותר ידעו את גודל הכאב שאתה סובל והייסורים שעברת".

כשנזקקה לאומץ מיוחד - הרבנית ימימה תמיד נועצה באביה ז"ל

ממשיכה פרידמן ומתארת את קווי דמותו של האיש החרד לדבר ה' - באמת! "יישמת בביתך את גישת הרב שמשון רפאל הירש - של תורה עם דרך ארץ, והענקת לילדים השכלה מפליגה מבלי להתפשר לרגע על הלכה. היית חרד לדבר ה' במובן העמוק והפשוט של הביטוי, ולכן לעולם לא חלק מהעדר. כנראה בגלל זה זכינו ברבנית שיודעת לפנות לכל אחת ואחת כלשונה, ולא נבהלת ולא מתבלבלת משום דבר. השבוע היא סיפרה לי שכשנזקקה לאומץ מיוחד בשביל להביע חידוש או רעיון קצת נועז - תמיד שאלה אותך קודם. רק אנשים נדירים כמותך מסוגלים לתת לתורה, כאלה כנפיים חזקות. ממך למדתי על משמעותה של אהבת התורה, ממש כאילו התורה היא בת. כי בפשט הכי פשוט, באמת אצלך התורה נהייתה לבת והבת נהייתה לתורה".

הרב רוטשילד לא היה עוד 'אבא של...', הוא היה 'האבא' - בה' הידיעה. האבא שהקפיד לקרוא כל מילה, להאזין לכל שיעור ולעקוב אחרי העשייה של בתו המדהימה, על כל צעד ושעל. האבא שבקשתו היחידה הייתה להוציא כמה שיותר ספרים ובהם משנתה הסדורה של הרבנית - לאור. "אני זוכרת שפעם שלחת לי מייל ששאל: 'מה קרה שהשיעור כבר לא מגיע, ומדוע יקופח אב גאה?'. הייתה איזושהי תקלה, ואתה דרשת להמשיך ולקבל את השיעור ולא להפסיד אפילו שבוע. וכשנברתי לאחרונה באימיילים ובמכתבים, גיליתי שרכשת בעצמך שבעה יומנים של הרבנית. לא היה אספקט אחד בעבודה שלי, שנעלם מעיניך. אפילו על הלוגו של 'פרשה ואישה' הגבת וכתבת: 'אני אוהב את הלוגו שלך. כל כך פשוט וכל כך רב משמעי. religion is so beautiful'".

את מכתבה מסכמת פרידמן במילות הודיה לצד בקשת סליחה. "אני רוצה להודות לך על כל מה שנתת לי, ולבקש סליחה שציערתי אותך לפעמים. ביקשת שאני קצת אפרט במראי המקום מיהם בעלי הספרים, מיהו ה'שפת אמת', באיזו תקופה הוא חי ואיפה. מיהו הרבי מפיאסצנה. ואפילו צירפת טבלה מסודרת ומושלמת שבה סיכמת הכל. 

"סליחה שחיכית שנצלצל וניקח ממך פרטי אשראי. אני יודעת שרצית להיות מנוי מן המניין - אבל יש גבול... סליחה על כל הספרים שעוד לא הספקתי להוציא, אבל אנחנו נמשיך ונשמח אותך גם הלאה. אתה חי לנצח דרך המילים שכבר נכתבו אצלנו, ודרך המילים שעוד יינבעו מהרבנית. נוח בשלום על משכבך, אב גאה".