תיעוד מרגש: לראשונה בחייו, ישיש בן 94 הניח תפילין

חלומו של יצחק וובר, ניצול שואה בן 94, התגשם: לאחרונה זכה לעלות לתורה, ולהניח תפילין לראשונה בחייו.

וובר נולד בפולין כאשר בתקופת השואה היה ילד. הוא נאלץ להתחבא מנאצים בשביל לשרוד את היומיום. כשגדל חבר לפרטיזנים ונלחם, ומשום כך לא זכה לחגג את טקס הבר מצווה כמקובל.

בעיצומן של הכנות לבר מצווה של בן משפחה, גילתה משפחתו של וובר כי לא זכה לחגוג את טקס הבר מצווה, כל שכן להניח תפילין מימיו. סיליה גבאי, בתה של פנינה המתנדבת כחובשת רפואה חירום במרחב גלבוע של מד"א, פנתה לאמבולנס המשאלות של הארגון בבקשה חשובה, להגשים ליצחק את החלום לעלות לתורה ולחגוג טקס בר מצווה כראוי.

לביתו של וובר בלוד הגיע צוות אמבולנס המשאלות של מד"א, בראשות הפאראמדיק מאיר ולדר, יחד עם החובש הבכיר ישראל נוימן וחובשת רפואת חירום רחל כהן. משם הצוות לקח את וובר בליווי המשפחה עד למקום הטקס, רחבת הכותל המערבי בירושלים.

כאשר הגיעו כל המשתתפים לכותל, קיבל וובר ליווי ממתנדבי מד"א, משפחתו וחברים, ולראשונה בחייו זכה להגשים את חלומו ולעלות לתורה. גם מתנדבי הנוער של מד"א הצטרפו לחגיגה, ושימחו את וובר ומשפחתו עד דמעות.

את התפילין הביא פאראמדיק מד"א מאיר ולדר, שליווה את יצחק. מדובר בתפילין וטלית של סבו ז"ל, שאף הוא היה ניצול שואה, והביאו לוובר לצורך הנחת התפילין המרגשת.

שבוע לאחר מכן, שוב הגיע אמבולנס המשאלות של מד"א אל וובר, והפעם במטרה לחגוג בר המצווה של קרוב משפחתו בבית שאן, שם חגגו גם לוובר את בר המצווה.

בסיום הטקס סיפר יצחק וובר בהתרגשות: "התרגשתי נורא, לא תיארתי לעצמי כמה אנשים יהיו שם. סגירת המעגל עשתה לי רק טוב, ואני מודה לכל מי שלקח חלק בארגון, והגיע לכותל".

כך סיפר מאיר ולדר, פרמדיק אמבולנס המשאלות של מד"א: "סבי איבד את משפחתו בשואה ועד יומו האחרון שמר מצוות. כששמעתי את סיפורו של יצחק התנדבתי מיד להגשים את משאלתו, התקשרתי לאמי וביקשתי ממנה את התפילין של סבי, זה כבוד גדול עבורי ועבור משפחתי שיצחק, אדם שהשואה מנעה ממנו לחגוג את בר המצווה שלו מניח תפילין ומתעטף בטלית של סבי ז"ל בפעם הראשונה בחייו. המשאלה הזו נגעה בי באופן אישי וריגשה אותי מאוד".

מנכ"ל מד"א, אלי בין, אמר: "הכותל ראה רגעים מרגשים רבים לאורך השנים, ואני שמח שהצלחנו להעניק למשפחת וובר רגע מרגש נוסף, ולהגשים ליצחק את חלומו. יש לנו זכות גדולה להמתיק ולו בקצת רגעים קשים ומרים, ולסייע לחולים במחלות קשות ובני משפחותיהם "להטעין את המצברים" לקראת המשך ההתמודדות הלא פשוטה. אני מאחל ליצחק בריאות איתנה."