פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח לילדים: הַמְּנוֹרָה שֶׁהִתְפּוֹצְצָה בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה

שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בְּרֵאשִׁית ל"ב, כ"ז)

לְפָנֵינוּ מַעֲשֶׂה מַדְהִים וְנָדִיר בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵרַע בְּבֵית כְּנֶסֶת מְסֻיָּם בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת. בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, הֻזְמַן לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַחַזָּנִים בְּדוֹרֵנוּ, וְרַבִּים הִגִּיעוּ עַל מְנָת לְהִתְעַנֵּג לְשֵׁמַע קוֹלוֹ רַב-הָעָצְמָה.

הַתְּפִלָּה הָיְתָה מְלֻוָּה בְּפִיּוּטִים וְשִׁירִים עֲרֵבִים שֶׁטֶּרֶם שְׁמָעָתַן אֹזֶן, אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ מִפִּי הַחַזָּן הַמְהֻלָּל, שֶׁלִּפְנֵי הַתְּפִלָּה צִחְצַח אֶת קוֹלוֹ עַל יְדֵי גְּמִיעַת שְׁתֵּי בֵּיצִים חַיּוֹת. וְהִנֵּה, בְּאַחַד הַקְּטָעִים, הֵחֵל לְזַמֵר בְּטוֹנִים גְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, וַיְהִי קוֹל הַחַזָּן הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, וּפִתְאוֹם נִשְׁמַע קוֹל הִתְפּוֹצְצוּת עַז בָּאֲוִיר...

הָיְתָה זוֹ הַמְּנוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּצְּבָה בַּתִּקְרָה שֶׁמֵּעַל לַחַזָּן!... הַמְּנוֹרָה הִתְנַפְּצָה לִרְסִיסִים מֵחֲמַת קוֹלוֹ הָאַדִּיר שֶׁל הַשַּׁ"ץ... בְּחַסְדֵי ה' לֹא נִגְרַם נֵזֶק לְצִבּוּר הַמִּתְפַּלְּלִים.

וְהִנֵּה, בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, נִגְּשׁוּ הַגַּבָּאִים לַחַזָּן, וְהֵעִירוּ לוֹ בַּעֲדִינוּת: "אַתָּה בְּוַדַּאי זוֹכֵר שֶׁהַמְּנוֹרָה נֻפְּצָה עַל יָדְךָ, וּמִשֶּׁכָּךְ, לִכְאוֹרָה, עָלֶיךָ לְשַׁלֵּם אֶת שָׁוְיָהּ"!

"אֲשַׁלֵּם לָכֶם בְּשִׂמְחָה", אָמַר הַחַזָּן, "אַךְ זֹאת בִּתְנַאי שֶׁחַיָּב אֲנִי בְּכָךְ מִן הַדִּין".

הַאִם אָכֵן יֵשׁ לְחַיֵּב אֶת הַחַזָּן מִדִּין "אָדָם הַמַּזִּיק"?

תְּשׁוּבָה:

רֵאשִׁית כֹּל נִשְׁאַל: הֵיכָן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא הֶזֵּק מֵעֵין זֶה, שֶׁנִּגְרַם מֵחֲמַת קוֹל עַז? הַתְּשׁוּבָה הִיא - בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא (דַּף י"ח:) מוּבָא נִדּוֹן אוֹדוֹת סוּס שֶׁצָּנַף (צְנִיפָה הִיא קוֹל צָהֳלָתוֹ שֶׁל הַסּוּס, כְּמוֹ נְעִירָה בַּחֲמוֹר, נְבִיחָה בְּכֶלֶב וּשְׁאָגָה בְּאַרְיֵה), אוֹ חֲמוֹר שֶׁנָּעַר לְתוֹךְ כְּלִי, וּמֵחֲמָת קוֹלָם הָעַז שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, נִבְקַע (הִתְנַפֵּץ) הַכְּלִי - הַאִם בַּעַל הַסּוּס אוֹ הַחֲמוֹר צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַכְּלִי אֶת דָּמָיו? וּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (וּבַשּׁוּ"עַ חו"מ סִימָן ש"צ ס"ט), שֶׁבַּעַל הַסּוּס אוֹ הַחֲמוֹר, צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַכְּלִי עֲבוּר הַהֵזֶּק שֶׁגָּרַם בַּעַל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ. (וְלַהֲלָכָה מְשַׁלֵּם רַק חֲצִי נֵזֶק, כְּדִין "צְרוֹרוֹת", דְּהַיְנוּ נֵזֶק שֶׁנִּגְרַם מִכֹּחַ הַתָּזַת צְרוֹרוֹת אֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה, מִתַּחַת רַגְלֵי בַּעַל חַיִּים בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ).

וּבַאֲשֶׁר לִשְׁאֵלָתֵנוּ - נִרְאֶה שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי: בְּמִדָּה וְיָדַע הַחַזָּן כִּי יֵשׁ בְּכֹחַ קוֹלוֹ הָעַז לְפוֹצֵץ מְנוֹרָה, הֲרֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּזֶה, וְלָכֵן יֵשׁ לְחַיְּבוֹ, שֶׁכֵּן, "אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם", וִישַׁלֵּם אֶת מְלוֹא דְּמֵי הַמְּנוֹרָה. (כִּי אָדָם בַּר-דַּעַת שֶׁגָּרַם לְנֵזֶק מִכֹּחַ קוֹלוֹ, הֲרֵי הוּא כְּעוֹשֶׂה נֵזֶק בְּיָדָיו וּבְגוּפוֹ. פִּתְחֵי חֹשֶׁן נְזִיקִין פ"ג הֶעָרָה ח'). אוּלָם, אִם לֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל הַחַזָּן, שֶׁקּוֹלוֹ עָלוּל לְפוֹצֵץ מְנוֹרָה - הֲרֵי שֶׁנֶּחְשָׁב הַדָּבָר לְמַזִּיק בְּאֹנֶס גָּמוּר, וְיֵשׁ לְפָטְרוֹ.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין