אז מה, בעצם, רוצים מיונתן רזאל?

כבר שנים ארוכות שאושיות הליברליזם מטיפות לנו שאסור לדרוש מנשים שום דבר מסיבות דתיות, שלנשים יש זכות להתלבש ולהתנהג בדיוק כפי שהן רוצות במרחב הציבורי, שלבקש מהן לחליף מקום זו עבירה פלילית ושלהימנע מלשמוע את שירתן מצדיק כלא צבאי. 'אם לגברים הדתיים יש בעיה' שמענו שוב ושוב בעידון רב יותר או פחות (בעיקר פחות) 'אז שלא יסתכלו/יפסיקו לצאת מהבית/יעקרו לעצמם את העיניים'.

רזאל, כך נראה, בסך הכל הפנים יפה את המסר. כשהופיע ביום ראשון בבנייני האומה במסגרת אירועי שבוע הגאולה של חב"ד, פרצו באולם בשלב כלשהו ריקודים סוערים. רזאל מן הסתם הפעיל שיקול דעת, ובדק שהוא עומד בקריטריונים הליברליים. הוא לא ביקש מהקהל לשבת, לא התחנן מהנשים שיתחשבו בכך שהוא, בניגוד להן, לוקח את ההלכה ברצינות, לא הפסיק את ההופעה מטעמי מצפון ונטש את הבימה. הוא פשוט שלף פיסת דבק נייר שחור, כיסה את עיניו והמשיך לשיר.

התוצאה? במקום לקבל את פרס 'יקיר התנועה הפמיניסטית', רזאל מצא עצמו הופך לשק חבטות. מי בכלל הרשה לו להשתייך לדת שבה אסור לגבר להביט על נשים רוקדות? ואם הוא כבר משתייך לדת הזה, למה הוא כזה אדוק? מה פתאום הוא מעביר מסר לפיו להסתכל על נשים רוקדות זה לא בסדר? ומה אנחנו, ערב הסעודית?

היו כמה צדיקים בסדום שהגנו על זכותו של הזמר לכסות את עיניו, ביניהם כמה קולות בלתי צפויים כמו נפתלי בנט שהצהיר 'כל אדם ואמונתו' והעיתונאית אריאנה מלמד שכתבה ב'הארץ' כי ליברליות אמיתית דורשת לכבד כל מעשה דתי של אדם שאינו פוגע פגיעה ממשית בזולת. דווקא כמה נשים שומרות מצוות צוטטו כמתרעמות. הדבק השחור הבלתי פוטוגני עשה להן רע, הן התלוננו, ובכלל, איזו מין התנהגות לא מכובדת היא זו? אם הוא יכול להופיע בפני נשים, שיתכבד ויתנהל כמו בהופעה מול גברים.

אבל היו גם דעות שעברו שינוי-מה אחרי הכרה מקרוב של הנסיבות.

"כבר כמה שנים שהרבנית הראשית לצמאה, ענבל וייס, מזמינה אותי לבוא למופע, ובכל שנה יש לי מה שנקרא בחב"ד "מניעות"", כתבה בפייסבוק העיתונאית ריקי רט. "והנה השנה, בשעה טובה, שריינתי ביומן, התרגשתי, שמחתי וכו' וכו'. ואז הגיעה התמונה של יונתן רזאל והפמיניסטית שבי זעקה "הנה המניעה של השנה. אין מצב שאני הולכת לשבת בהופעה שלו. ואם הוא לא רוצה לראות אותי, גם אני לא רוצה לראות אותו".

"אבל אחרי שבדקתי והבנתי שמדובר היה בדקות בודדות מתוך מופע שלם, כשמסביב מאות בנות רוקדות ומשתוללות, הבנתי את הצעד שלו. 

"במקום לבחור באופציה הקלה ולא להופיע/ להגיד לנשים לא לרקוד, הוא לקח על עצמו את שמירת העיניים שלו...

בערב, במופע, כשמסביבי בנות רוקדות בקרחנות מטורפות ובנייני האומה רועדים ממש, הבנתי אותו אפילו יותר".

משתתפת אחרת באירוע, נעמה טוכפלד, תיארה כך את הריקודים: "האורות מסנוורים, הקצב מתגבר והולך והאולם כולו, אבל כולו רוקד באקסטזה. בטירוף. בשחרור מוחלט. 'ואללק אחותי ברור שלא רוצה עלי שום עיניים ברגע הזה' היא אומרת לי ואני מהנהנת תוך כדי זינוקים א-לה-הרקדת ראש חודש על ממריצים"

מסתבר, לפיכך, שיונתן רזאל מצא את עצמו בסיטואציה בלתי שגרתית בעליל. הוא בא להופעה ומצא את עצמו בליבה של מסיבת ריקודים מטורפת שמתהווה ממש ליד הבמה. ההלכה דרשה ממנו להתאים את עצמו למצב החדש, והוא עשה את זה מיד. בלי לחשוב בכלל על האפשרות לפגוע בהנאתן של הנשים הרוקדות, בלי לבקש רחמים מאף אחד, בלי לחשוב 'איך זה יראה מחר בתמונות'.

ועל זה, כנראה, מגיעה לו ביקורת מוחצת ולעג בלתי מרוסן. על זה יש להוקיע אותו על עמוד הקלון כקיצוני ושוביניסט. רזאל בסך הכל הקשיב למסרים הליברליים ולקח אחריות מלאה על מה שהוא רואה, בלי לבקש מהנשים בהופעה (שאמורות לדעת דבר או שניים על ערבות הדדית יהודית) לחלוק איתו ולו במשהו את האחריות הזו. עדיין, זה לא עזר לו. לפלנגות הנאורות לא באמת אכפת האם זה גבר או אישה שנדרשים לנהוג בצניעות: מה שבאמת אכפת להם הוא שבמאה העשרים ואחת, יש מי שעדיין אכפת לו בכלל מהמושג 'צניעות'.