שקד קוממי: "אני מניח תפילין בכל יום. לא מפספס"

נעים להכיר

שקד קוממי, בן 26, גר בראש העין. כותב, מלחין וזמר. לאחר פרסום כמה סינגלים מוצלחים, עומד רגע לפני יציאת אלבומו השני.

ניצוץ של נוסטלגיה

"היום זה ברור לי - אני זמר בזכות המורי. המורה שלימד אותנו לקרוא בתורה בתימנית. אמא שלי הייתה לוקחת אותי למורי, במשך כמה  שנים, מאז שהייתי בן 5. ממש צוציק. גרנו אז בהוד השרון, ולא משנה מה היה: גשם, שמש, הייתי הולך. ואני פשוט זוכר שמאוד מאוד אהבתי לשיר שם. וברגעים האלה, למרות שהם היו מוקדמים, התחלתי להאמין בעצמי - שזה מה שאעשה כשאהיה גדול. ותודה לקב"ה על כך שאני מגשים את החלום הגדול שלי, ויכול להתפרנס ממוזיקה, להלחין וליצור".

ניצוץ של השראה

"רבי נחמן הוא לגמרי השראה בשבילי. כאדם וכדמות רוחנית. בזמן האחרון נפתחתי לקהילת הברסלברים. והאמת שיצא לי להיות בלא מעט שיעורי תורה שעסקו בכתביו של רבי נחמן. הדרך שבה הוא פעל היא מדהימה בעיני. לא לחינם יש לו אלפי חסידים בכל העולם. הוא נותן לך להרגיש לך טוב. כולם שווים אצלו, זה המסר וזו הדרך".

"יש רבנים שיש להם רק את החסידים שלהם, ויש רבנים שהם חובקי עולם. אני לא בא לזלזל חלילה באף אחד, אבל אני מאוד מתחבר לכך שהוא הנחה את החסידים שלו לדרך של פתיחות, של כבוד, של נעימות. בשיעורים שבהם השתתפתי, התורה ששמעתי מאוד נגעה בי. ובנוסף לכל זאת, כמו רבים אחרים, הייתי באומן. והיה אש".

ניצוץ של מצווה

"אני מאוד מחובר למצוות התפילין. מאוד אוהב אותה, וכל יום מניח. לא מפספס. אפילו בימים עמוסים בטירוף אני משתדל ומצליח למצוא את הכמה דקות האלה. בעניין אחר, אני גם מאוד מקפיד על ברכת 'אשר יצר'. שמעתי לא מזמן רב אחד שאמר שמי שמפקיד על אשר יצר לא יהיה חולה. וזה נותן לי כוח לומר אותה שוב ושוב".

ניצוץ של אמונה

"אמנם עוד יש לי שאיפות גדולות, ואני מאוד מתאמץ כדי להגיע אליהן, אבל אני גם מאוד מרוצה מאיפה שאני היום. ומצד שני, אני זוכר שלא תמיד זה היה המצב. אבל גם כשהייתי פחות מוכר, הייתה לי אמונה גדולה בה', ואמונה גדולה בעצמי, שבסוף זה יקרה. שאני אצליח".

שקד קוממי (צילום: יח''צ)

ניצוץ של תנ"ך

"התנ"ך תמיד מתחבר לי עם בית המקדש הראשון. שלמה המלך וכל דורו. זו התקופה הכי טובה בתנ"ך, והכי טובה של עם ישראל אי פעם. פעם מישהו אמר לי שכשיבנה בית המקדש, אני אשיר בו. אמרתי לו שאני לא לוי, והוא אמר לי – אתה תלמד את הלווים איך לשיר. אז כן, אם תהיה לי הזדמנות ללמד את הלווים איך לשיר, או ממש לשיר בבית המקדש – מאוד אשמח. מעבר לכך, אשמח גם לנגן שם. אני מנגן על פסנתר. למדתי לבד, תוך כדי תנועה. הניגון עוזר לי להלחין. כשאני יושב על הפסנתר, זה פשוט זורם לי. המנגינות עולות לי מאליהן בראש".

ניצוץ של שבת

"אני מת על שבת. יותר נכון – חי על שבת. מאוד מאוד אוהב. קודם כל את האוכל. יש לנו מסלול קבוע בבית של ההורים - זה מתחיל בסלטים עם חלה. אחר כך פירה, אורז, ספגטי ופתיתים. ובשר כמובן. אנחנו תימנים, אבל אמא שלי כמעט לא עושה אוכל תימני. מעבר לכך, אני לא מפספס את התפילה בערב שבת. פעם גם הייתי שומר שבת לגמרי. ומאמין שעוד אחזור. אני גם מאוד אוהב את השקט שיש בשבת. הכל עוצר. אפשר לנוח באמת".

ניצוץ של תפילה

"התפילה אצלי מאוד קשורה לשירה. השירה היא בעצם סוג של תפילה. וממתי שאני זוכר את עצמי - אני שר. בבית הספר היסודי, בטקסים, שר את ההמנון, ומשם זה התגלגל הלאה. מעבר לכך, אני בחור מאוד מאמין. ואני מדבר הרבה עם אלוקים. במיוחד כל בוקר. וגם בתפילת שמונה עשרה, בברכת 'שומע תפילה', אני עוצר ומבקש דברים מאוד אישיים.

"תראה, בסופו של דבר, הרבנים הם שליחים. אמנם יש להם מעלה גדולה, ואני חלילה לא מזלזל בהם. אבל אם אתה יכול לדבר עם המלך – אז מה יותר מזה? אם יש לך הזדמנות לדבר איתו - לך על זה".

ניצוץ של התמודדות

"יש הרבה התמודדויות בחיים. לכל אחד. גם לאלה שנראה מבחוץ שהכל אצלם מושלם. ובנוסף, אני חושב שכל דבר שקורה לך זה מלמעלה. ושכל מה שקורה זה לטובה מה'. גם אם אנחנו חווים את זה כדבר משמח ונעים, וגם אם כדבר קשה ומעציב. וכן, לפעמים יש קשיים, לפעמים יש ניסיונות, ולפעמים גם נופלים. כל בן אדם עושה את חשבון הנפש שלו, והכי חשוב ללמוד מזה להבא".

ניצוץ של שורשים

"בלי עין הרע, עד היום יש לי סבא וסבתא משני הצדדים. ואני מאוד קשור אליהם, ומבקר אותם הרבה. סבא אחד שלי עבר לאחרונה אירוע מוחי, ובעקבות כך הגעתי לבקר אותו יותר. הייתי מגיע, והיינו יושבים 7-8 שעות, והייתי עוזר לו בכל מה שהוא היה צריך. אני מאוד קשור למשפחה המורחבת שלי, ובמיוחד לסבי וסבתותיי. קיבלתי מהם המון, גם בעניין היהודי כמובן".

ניצוץ של סיום

"אחרי 120, בשיבה טובה בעזרת ה', אשמח לדעת שעשיתי טוב לכמה שיותר אנשים בעולם הזה, ולדעת שהשארתי אחרי משפחה גדולה וטובה, ילדים ונכדים. ושרק יהיו מאושרים כולם. זה הכי חשוב".