מפתחות לחיים: הממד השביעי הרוח והגשם

אחת המצוות המוערכות והנכבדות ביותר ביהדות, אך נראית לצופה בה מן הצד כמגבילה ומקשה, היא מצוות השבת. אולם המתבונן בה מזוית שונה ואמיתית מגלה, כי מלבד גדולתה הרוחנית - עליה נעמוד בהמשך, גם מצד העונג בעולם הזה, כל השומרה כהלכה מפיק ממנה תועלת נפלאה בחייו. דבר הבא לידי ביטוי מעשי בחמישה מסלולים חשובים:

א. שלווה מבריאה ואגירת כוחות לחיי יום יום.

ב. עונג והנאה מפעילות יזומה.

ג. גיבוש המשפחה.

ד. שיפור רב משמעות באיכות חינוך הילדים.

ה. עניין סגולי: ברכה בעסקים.

החמישי שברשימה זו נעוץ בשורשה הרוחני של השבת ואילו ארבעת הראשונים נובעים גם מעצם אופי הפעילות בשבת, וכדלהלן.

השבת מהוה, בין השאר, דוגמא נפלאה לעקרון ההגבלה המענגת. כלומר, הגבלה מביצוע מעשים מסויימים על אף החשק העכשווי לעשותם, אולם בכך נגרם ריכוז עוצמתי בעונג גבוה יותר.

עקרון זה משיב על תמיהתם של רבים, כיצד ייתכן שכאשר שומר השבת כהלכה מדבר על תחושותיו ביום זה, הוא פשוט קורן מאושר ופניו מביעות הנאה וגעגועים. הלא לא כל דבר שמותר לעשותו בחול מותר בשבת, מה היא אם-כן השבת, מגבילה או מענגת?

אולם כדי להבין את הדברים, נפתח בביקור - כאורחים סמויים העומדים מן הצד, בביתו של שומר השבת כהלכה, וננסה לחוות שבת יהודית מקורית.

הנה יום שישי הגיע וההכנות לשבת בעיצומן, מיטב התבשילים האהובים על בני הבית כבר מוכנים לסעודות השבת, וניחוחותיהם המשתלבים באווירת ההכנות האחרונות יוצרים תחושה מיוחדת במינה. המפה הלבנה נפרסת ועליה מוצבות חלות השבת במגש נאה מתחת כיסויין המעוטר. נרות השבת מוכנים להדלקה וכל בני המשפחה מתלבשים בבגדים נאים וחגיגיים. הפלטה של שבת ניצבת במקומה עם הסירים שעליה ושעון השבת מקבל הוראות הפעלה וכיבוי של מערכות החשמל ללא מגע יד בשבת. שעת הדלקת הנרות מתקרבת. ארגונים, סידורים והכנות אחרונות. הציפיה לכניסת השבת ומתח אתגר העמידה במרוץ הזמן ממלאים את הלב. כריזה (כנהוג בשכונות שומרי המצוות) ו…הדלקת נרות השבת. המתח התפרק בבת אחת. תפילה של אם יהודיה על בריאות ושלום בעלה וילדיה. היא פוקחת עיניה ומביטה בחיוך של עונג ושלוה אל ילדיה הקטנים המתבוננים בה בסקרנות. "שבת שלום" - הם שומעים כמו מתנגן, ונשיקת אהבה מלבה של אמא.

שלוה ורוגע. אבא והבנים בבית הכנסת, אמא יושבת וקוראת בנחת אמיתית, מספרת ומאזינה לקטניה בסבלנות מעל ומעבר למקובל בכל השבוע. כלי התקשורת דוממים, ואפילו הטלפון נרדם. תחושת חום ואהבה אופפים את כל הבית. והנה נקישה והדלת נפתחת, "שבת שלום" מאחל האב ופניו מאירות. האם זה אבא של יום יום העובד כה קשה וטרוד בפרנסתו? הרי זה…מלך!! מתגנבת תחושה - ללא מילים - אל הלב.

התארגנות קלה לקראת הקידוש וכבר נשמע הזמר, גדולים וקטנים גם יחד:

"שלום עליכם, מלאכי השלום, מלאכי עליון, מלך מלכי המלכים - הקדוש ברוך הוא…

בואכם לשלום…

ברכוני לשלום…

בשבתכם לשלום…

בצאתכם לשלום…

ומכאן עוברים כולם, גדולים וקטנים, אל השיר הניצב בפסגת שירי ההלל לרעייה היקרה, הבונה ביתה במסירות, באהבה ובתבונה:

"אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.

בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.

קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ, בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ.

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה.

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה´ הִיא תִתְהַלָּל.

תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ".[1]

קידוש. היין כמו נוצץ בגביע של שבת. אבא נעמד ואיתו כולם, תחושה מרוממת של קדושה אופפת את כולם.

"ברוך אתה ה´...  בורא פרי הגפן.

 ברוך אתה ה´...  אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו, ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו… ברוך אתה ה´ מקדש השבת".

גם קולו של התינוק שמצא לנכון לבכות בדיוק ברגע זה, אינו פוגע באווירה הקסומה של שעת הקידוש. הלבבות מחובקים…

סעודת השבת עם מיטב המאכלים המוכנים מבעוד יום, שירי שבת, שיחות שאינן גולשות לענייני כספים, עבודה, טרדות ודאגות, שהרי שבת היום. והפסוק אומר[2] "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר", דבורי עסק וממון אסורים בשבת. סיפור מאבא ורעיון יפה מפרשת השבוע. בן השלוש וחצי מציג בגאווה את האותיות שלמד השבוע, ובן החמש כבר יודע לקרוא! שאלות ותשובות מהפרשה, שירים, שובבות ומשחקי ילדים. ריב בין הקטנים מכניס את אבא לתפקיד משכין השלום, לכולם יש פנאי לכולם, והנה כבר ניגשים לברכת המזון.

איש אינו לחוץ, איש אינו ממהר, הטלפון אינו מצלצל, וכלי התקשורת אינם מטרידים.

שיחות / ביקור רגלי בבית חברים או קרובים / טיול רגוע בשכונה / לימוד בחיק המשפחה / שיעור תורני /  או כל פעילות נעימה אחרת.

בקר. תפילת שחרית של שבת וקריאת התורה. פרשה לפרשה מצטרפות לחשבון גדול. אחת לשנה זוכים המשתתפים הקבועים בתפילות השבת לסיים את כל חמשת חומשי התורה!

קידוש של יום, סעודת שבת, שירים שיחות ורעיון, ברכת המזון, ו… הרי ´שבת´ ראשי תיבות שינה בשבת תענוג…

משחק עם הילדים, שיחה נעימה בין ההורים, טיול רגלי שליו ונינוח, קריאה, שיעור תורני מעניין, עונג-שבת, תפילת מנחה, סעודה שלישית קלה, תפילת ערבית והבדלה.

ובהבדלה, מברכים על היין, על הנר, וגם… על הבשמים. שהרי לעבור מרוממות נשמת השבת לשגרת החול, קשה. הבשמים, מרגיעים מעט…

מי שחי כך, ואפילו ברמה חווייתית נמוכה מזו, ואפילו הוא מתגורר בסביבה שאינה שומרת שבת, אינו מבין את השאלה "האם אינך מוגבל על ידי השבת??". נכון! אמנם לא כל דבר שאני עושה בחול אעשה בשבת. אך הרי מגבלות אלו משתלמות מאד! שהרי הן הן שיוצרות את האווירה הקסומה והמיוחדת של השבת - בדיוק כשם שמגבלות הדיבור הנינוח והשקט, הלבוש המכובד ואיסור העישון באולמות ארמון המלכות בבריטניה, שותפות גמורות הן בתחושת ההוד האופפת את המבקרים.

נבין מעתה מדוע כאשר שומר השבת נשאל על ידי חברים מן העבר: "ומה עם הנסיעה לים?" הוא מביט בהם בחיוך מהול ברחמים… בלבו הוא חש כמי שביקשו ממנו להחליף כתרו של מלך בנזיד עדשים. אמנם נכון, נזיד עדשים טעים הוא, אך אוותר עליו ללא היסוס כאשר מן הצד האחר ניצבת תמורה יקרה הרבה יותר לאין ערוך.

יש לזכור שגם מצד מגבלות השבת, אין כאן איסור גורף שלא לבצע פעולות אלה לעולם. כל האסור בשבת, מותר ביום חול. והחפץ להתחיל בשמירת השבת, בודאי יוכל להעביר את נסיעותיו ושאר עיסוקיו האסורים בשבת, ליום שישי או ליום אחר, אם רק ירצה. שכן יום אחד בשבוע אנו נדרשים - כעדות על אמונתנו בבורא העולם, לפרוש ממלאכה.

המתבונן בחוויית השבת של שומר השבת כראוי, מבין מיד כי לאחר יממה כזו של מרגוע לנפש, יוצא שומר השבת לימי החולין של השבוע רענן ברוחו ועם כוחות חדשים. שהרי נח בגופו ובנפשו, כאדם השוהה במלון כל יום שביעי בחייו. ללא טרחת בישולים, שהרי המאכלים מוכנים על הפלטה של שבת. ללא עבודות גינון ורחיצת הרכב, שהרי אלו נעשו ביום שישי. ללא כביסות ושאר מלאכות הבית, שהרי אלו ייעשו במוצאי שבת. ואפילו ללא צורך לקום וללחוץ על מתג החשמל, שהרי שעון השבת יעשה זאת בהגיע השעה. הוא גם פטור כל יום שביעי בחייו מלחץ הדיווחים התקשורתיים, השיחות המייגעות על כסף ועסקים ואף מטרדת השיחות הטלפוניות. אדם זה - מלך הוא ליממה. לא פלא אם כן, שלאחר מספר ימים, בהגיע יום רביעי לערך, הוא כבר מתגעגע לשבת. מייחל ומצפה לה שתגיע במהרה.

ובזוהר הקדוש במקומות רבים מוסברת המשמעות הגבוהה של השבת מהפן מהרוחני. הנה אחד מהם (מתורגם):[3]

"בזה היום כל נשמות הצדיקים מתענגים בתפנוקי ´עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין´, ורוח אחת שנמשכת מעונג עתיקא קדישא [זוהי תוספת הנשמה יתירה שמקבל היהודי בשבת], מתפשטת בכל העולמות. ועולה ויורדת בסוד רצוא ושוב ומתפשטת לכל ישראל הקדושים, לכל שומרי התורה. ועל ידה נחים במנוחה שלימה, ומתבטלים ונשכחים מהם כל מיני כעסים [עליונים] וכל הדינים וכל העבודות הקשות" [לשון הזוהר: "בהאי יומא כל נשמתיהון דצדיקייא מתעדנין בתפנוקי עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. ורוחא חדא מענוגא דההוא עתיקא קדישא מתפשטא (נ"א ההוא מתפשט) בכלהו עלמין וסלקא ונחתא ומתפשטא לכלהו בני קדישין לכלהו נטורי אורייתא ונייחין בנייחא שלים מתנשי מכלהו כל רוגזין כל דינין וכל פולחנין קשין"].

גם פרנסתו ומזונותיו של שומר השבת מתברכים מהשבת. ככתוב:[4] "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי". כלומר הטביע בו תכונה של ברכה ושפע לשומריו כהלכה. הזוהר הקדוש מסביר שכנגד הימים שבעולם הזה, ישנם ימים עליונים במימד הרוחני של הבריאה. והיום השביעי העליון מעניק שפע לששת הימים העליונים ומשם יורד השפע לששת ימי המעשה בעולם [בדומה למעיין מרכזי הממלא שש בריכות שסביבו, ומכל בריכה יוצא נחל מים לבני האדם]. הנה לשון הזוהר (מתורגם):[5]

"כתוב: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי". וכתוב במן: "שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי - שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה בּוֹ". והדבר אינו מובן. אם לא נמצא ביום זה מזון (מן), איזו ברכה נמצאת בו? אלא כך למדנו: כל הברכות שלמעלה ולמטה, ביום השביעי הן תלויות. ולמדנו, למה לא נמצא מן ביום השביעי? משום שאותו יום, מתברכים ממנו כל ששת הימים העליונים. וכל אחד ואחד נותן מזון למטה, כל אחד ביומו, מאותה ברכה שהתברך ביום השביעי (ולכן לא ירד מן בעולמנו ביום השביעי. משום שכל תפקידו של היום השביעי לתת שפע וברכה לשאר הימים. והמזון שאוכלים בשבת, הוא מהשפע שירד לעולם הזה בשאר הימים)" [לשון הזוהר: "כתיב:[6] "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי". וכתיב במן:[7] "שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי - שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה בּוֹ". כיון דלא משתכח ביה מזוני, מה ברכתא אשתכח ביה? אלא הכי תאנא: כל ברכאן דלעילא ותתא, ביומא שביעאה תליין. ותאנא, אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה? משום דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין. וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא, כל חד ביומוי, מההיא ברכה דמתברכאן ביומא שביעאה].  

בביאורם של דברים הסבירו חכמי הסוד שהמספר שש מבטא את הטבע החומרי, המוגבל בששה צדדים. שהרי לכל דבר חומרי ישנם ששה צדדים: ארבע רוחות העולם, מעלה ומטה. ואילו המספר שבע מבטא את הרוחניות שבתוככי החומר. כנשמה שבתוך הגוף. וכשם שגוף ללא נשמה מתפורר ונמוג, כך ממון הנוצר בששת ימי השבוע על ידי אדם שאינו שומר שבת כהלכתה, הוא ממון חסר נשמה רוחנית פנימית ולא תהיה בו תועלת אמיתית. וזה עומק דברי המקובל רבי שלמה אלקבץ בפיוט הנודע "לכה דודי": "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה". כלומר היא המקור שממנו מתברכים כל ימי המעשה כדברי הזוהר הנ"ל. יצויין שברכה בכסף אינה מתבטאת בריבוי מספרי של ממון, אלא בהפקת מירב התועלת מהממון - לגוף ולנפש. שהרי כספו של שומר השבת הינו כסף חומרי שיש בו הארה רוחנית, המביאה לשפע תועלתי. וראה עוד בהרחבה בספר "הצופן", פרק האות ז´.

[1] משלי לא, י-לא.

[2] ישעיה נח, יג.

[3] זוהר יתרו דף פט, א.

[4] בראשית ב, ג.

[5] זוהר יתרו דף פח, א.

[6] בראשית ב, ג.

[7] שמות טז, כו.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.