ארץ הקודש: ישנו רק בית אחד לעם היהודי

בכתבה הקודמת דיברנו בשבחה החומרי ועושרה של ארץ ישראל, על חקלאות ואקלים יוצאי דופן, כמו גם נופיה המיוחדים. כעת נעסוק בעיקר, שהוא הקשר הרוחני בין העם היהודי לארצו.

הקב"ה יצר קשר-תלות בין רמתו הרוחנית של עם ישראל, לבין העושר שיקבל מארץ ישראל. אנו חיים בארץ היחידה בעולם שהאקלים והחקלאות שלה תלויים בחסדי שמים גלויים, ולא באופן המקובל והנצפה של הטבע. מעשיו של עם ישראל ורמת דבקותו בתורה הקדושה קובעים את רמת ההצלחה וההנאה שלו מן הארץ. בכך, היא מזכירה לנו את ייעודנו ותכליתנו.

במצבה האידיאלי של הארץ, הגשמים ירדו לפי הצורך בזמנים הנוחים ביותר:

"ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש" (דברים יא, יד), מבאר רש"י: "בעתו - בלילות, שלא יטריחו אתכם. דבר אחר בעתו, בלילי שבתות (ספרי מב), שהכל מצויין בבתיהם. יורה - היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה, שמרוחה את הארץ ואת הזרעים (תענית ו, א). ומלקוש - רביעה היורדת סמוך לקציר, למלאות התבואה בקשיה (שם), ולשון מלקדוש דבר המאוחר... שיורדת על המלילות ועל הקשין".

ומהו "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" (פסוק טו)? מבאר רש"י: "שלא תצטרך להוליכה (את הבהמה) למדבריות".

התורה מספרת על ייחודיותה של ארץ ישראל מכל הארצות, שהקב"ה בודק בה מעבר לדרך הטבע לתת בה גשמים בדיוק לפי צרכה, כאשר התנאי לכך הוא קיום התורה הקדושה:

"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, ונתתי עשב בשדך ובהמתך ואכלת ושבעת".

ומבאר רש"י: "תמיד עיני ה' אלוקיך בה - לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזירות, עתים לטובה ועתים לרעה כו', כדיאתא בראש השנה (דף יז, ב)".

נאמר שארץ ישראל לא תלויה בחוקי הטבע - במזלות וגורלות כשאר הארצות, ועוד, שמארץ ישראל יורד השפע לעולם כולו, כי עיני ה' נמצאות בה בתחילה, כפי שנאמר: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד", ואומר המדרש ספרי: "כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה".

ארץ שכל קיומה קודש

הבחינה הרוחנית היא החשובה ביותר. כי מכל הארצות בעולם - ארץ זו בלבד נקבעה כבית לקיום התורה והמצוות.

זו הארץ אשר הובטחה לאברהם אבינו ולזרעו אחריו, והיא שחולקה לשבטי ישראל; זו הארץ שבחר הקב"ה להקים בה את בית מקדשו, וזו הארץ שבה רצה ה' שילמדו בה את תורתו ויקיימו באמצעותה את מצוותיו - עבורם ברא את העולם: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה).

היא הקדושה בעולם, כי זו הארץ היחידה שטובתה תלויה בקיום המצוות: "ועתה ישראל, שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות - למען תחיו, ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלוהי אבותיכם נותן לכם" (דברים פרק ד).

ככזו היא דורשת מאיתנו שלמות רוחנית, אחרת: "כי תוליד בנים... ועשיתם הרע בעיני ה'... אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה" (דברים פרק ד, כה).

מצוות רבות תלויות בארץ, ואינן חלות על אדמת נכר. ארץ ישראל מטרתה דתית, כי היא נקבעה על ידי השם יתברך להיות חפץ מצווה, כמו תפילין ומזוזה.

זו הארץ היחידה שמסייעת את עמה להחכים בתורה ולהתחזק בה: "אוירא דארץ ישראל מחכים" (בבא בתרא דף קנח, ב).

כך גם ביאר ה"פני יהושע" את הגמרא המפורסמת (כתובות דף קיא, ב):

"כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון - נראה דהיינו דוקא במי שדר בה לשם מצות ישיבת ארץ ישראל, שהיא מקום קדושה וכדי שתגין עליו זכות ארץ ישראל שלא יבוא לידי חטא, ואז אף אם לפעמים חטא בא לידו או אפילו עוון שהוא מזיד על ידי שתקף עליו יצרו, מכל מקום מסתמא גורם לו זכות ישיבת ארץ ישראל שלא לן ועבירה בידו, דלאחר שחטא ומצא עצמו עומד במקום קדוש ודאי תוהה על הראשונות ושב ורפא לו מה שאין כן מי שדר שם דרך מקרה או מפני שהוא מקום מולדתו או מפני שבח פירותיה וכיוצא בו, ומכל שכן במי שהוא מבעט בה ומזלזל בקדושת הארץ לילך אחר יצר הרע - לא דיברה התורה במתים. אדרבה, עליו נאמר: "ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה". ומפני כך מצינו כשגברו עוונות אבותינו גלינו מאצנו ושמם מקום קדשנו...".

זו הארץ אותה בחר ה' לעמו עוד בטרם נברא העולם, וככזו, היא מרכז העולם. יותר מכל מקום אחר בעולם - ירושלים היא המקום שקרוב ביותר לשכינה הקדושה: "ועשיתם לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח). כי זה הוא המקום שנקבע לקודש הקודשים, ממנו מקרין ה' אור וקדושה לעם ישראל ולכל האומות בעולם.

לכן עד היום הזה העיר ירושלים הינה העיר המפורסמת והמדוברת ביותר במרחב הדתי-פוליטי ובכלל - כי היא מרכז העניינים. כשיגיע המשיח להביא גאולה לישראל ולעולם, יבנה את בית המקדש השלישי בירושלים הקדושה, וכל העמים יעלו אליה זבחי תודה.

אפילו עמים אחרים מכנים את ארצנו בכינויים כמו "הולילנד - The Holy Land" - ארץ הקודש; "הארץ המובטחת - The Promised Land"; בלטינית "Terra Sancta - הארץ הקדושה"; בערבית "א-דיאר אל-מוקדסה".

ובלשוננו היא נקראת בשם "הארץ", כי אנו רואים בה את הארץ היחידה לחיות בה, עד שכל ארץ אחרת נקראת בלשוננו "חוצה לארץ"!

ארצו של העם היהודי - הממתינה לו ומנבאת את בוא גאולתו:

קיים קשר בל-ינותק בין הארץ הקדושה לעם הנבחר שנועד לשמור בה את תורת ה'.

מאחר שארץ ישראל קטנה וסמוכה לארצות מדבריות גדולות, היא היתה עשויה להיות מדבר נצחי (ראו במפה את גודלה של ערב הסעודית, ומהעבר השמאלי את צפון אפריקה), וכך אכן היתה במשך אלפי שנים.

מארק טוויין ביקר בארץ ישראל בשנת 1867, וכך כתב בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש":

"אחת הארצות חסרות התכלית, מוכת רעב, מרובת מחלות, איזור חרב ושמם ואומלל, ריקה מאדם ומזוהמת, שנשלטה על-ידי נוודים בדויים שודדים וקבצנים". עוד כתב על טבריה: "...המדבריות הללו ריקים מאדם, תלים דהויים אלה של שממה... טול אותו תל חרבות, כפר נחום; טול את טבריה, כפר אווילי המתנמנם בצל ששת דקליו האבלים... כי מוטב להם לבלוע שדים ורוחות ואף לטבוע במים, מלהוסיף לחיות במקום כזה..."

זו עובדה היסטורית, כי עם ישראל יצא לגלות במשך 2000 שנה, ובמשך תקופה ארוכה זו שמרה לו הארץ אמונים; למרות הכיבושים החוזרים ונשנים של עמים שונים - אף עם אחר לא הצליח להפריח את השממה המדברית וליישבה מחדש.

כשהמתיישבים היהודים הגיעו לארץ לפני מאה שנה, הם מצאו בה מדבריות, ביצות ומחלות כמו המלריה - ארץ שמכל הבחינות לא נראתה טובה להוצאת תבואה. בקיצור, שממה. אך כאשר עם ישראל שב לארצו הוא זכה לברכתה. מה שהופך את ארץ ישראל לבלתי טבעית - בית שיודע מי בני ביתו, וקשורה קשר עמוק בעם ישראל.

כך הבטיחה לנו התורה הקדושה לפני 3300 שנה, בנבואה על מצבה של הארץ בזמן גלותנו: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כו, לב), וביאר הרמב"ן: "כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

ביחזקאל נאמרה נבואה לעתיד לבוא: "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (פרק לו, ח), ואמרו חז"ל שזה הוא סימן לאחרית הימים: "אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין דף צח, א), מפרש רש"י: "מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".

אין עוד ארץ בעלת היסטוריה מרתקת כל כך כמו ארץ ישראל, עם קשר חזק כל כך עם עמה במשך 3300 שנה. אפילו בימי הגלות - לא פגה האהבה והכמיהה אליה, אלא רק הלכה והתחזקה, כאילו היתה אהובה שנלקחה בשבי וכעת שבה אל חיק בעלה. לא לחינם אנו מצפים בכיליון עיניים לבוא הגאולה השלמה, בה ייבנה בית מקדשנו ותשוב השכינה והקדושה לארץ ישראל כבימים עברו; אז תיראה הארץ בתפארתה.

מיקומה התרבותי של ארץ ישראל:

רעיון נוסף שרבים אינם שמים אליו לב: מיקומה של ארץ ישראל הוא מיקום היסטורי בין שתי תרבויות ענק שנלחמות ביניהן על שליטה חומרית ואידיאולוגית בעולם: אדום וישמעאל.

מעל ארץ ישראל מצויות כל תרבויות המערב הדמוקרטיות של מדינות אירופה ורוסיה, בעוד מתחת לארץ ישראל מצויות כל תרבויות ערב המוסלמיות. ישראל נמצאת בלב המאבק, לא רק רעיונית אלא פיזית. מיקומה חוצה ומפריד בין שני עולמות שונים!

(צילום: shutterstock)

אנו היהודים נמצאים בין הפטיש לסדן, ככבשה בין שבעים זאבים, ואין זה צירוף מקרים. באף ארץ אחרת בכדור הארץ לא היינו נמצאים במצב העדין שבו אנו חיים כיום. מיקומנו משמש חץ למאבק בין הנצרות לאסלאם, בין תרבות המערב לתרבות המזרח. אנו החומה וגם הגשר. כאשר יגיע המשיח ותבוא הגאולה, ארץ ישראל תשמש לב חדש לעולם, תשלים ותחבר בין שתי התרבויות הסותרות באמצעות אור התורה הקדושה:

"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד... ויראו גויים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך, כי בנה ה' ציון נראה בכבודו... תיכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י-ה.... לספר בציון שם ה' ותהילתו בירושלים, בהיקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ה'" (תהילים פרק קב).

כך נאמר על אחרית הימים:

"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים, ויכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו פרק ב, ב)

מיקומנו בעולם מעיד על תכליתנו, זה הוא המקום ממנו תבוא הגאולה לעולם ותרומם אותנו לעידן חדש של אמונה ושלום.

יש רק בית אחד לעם היהודי

בסופו של דבר, רוב היהודים שהולכים לטייל בעולם, מרגישים צורך עז לשוב לארץ ישראל - ולא רק בשביל המשפחה והחברים, הם חשים שארץ ישראל קשורה בנפשם, שהיא מקומם וביתם האמיתי ביותר, והם כזרים בין זרים בכל מקום אחר.

שמעתי על יהודים שנולדו וגדלו כל ימיהם בארץ נוכריה עד שביקרו לראשונה בארץ ישראל, ומאותו רגע לא היו מסוגלים לעוזבה. הם חשו בארץ חיבור רוחני שלא ידעו לתארו במילים, והבינו לפתע עד כמה היו זרים בכל מקום אחר. כדרך משל על ילד שעזב את ביתו כדי לחפש לעצמו "אמא אחרת", אך לא מצא כמותה באף מקום אחר, עד שחזר לאמו יולדתו האחת והיחידה.

יש קשר קשר בל ינותק בין עם ישראל לארצו - קשר שהתחיל לפני 3800 שנה עם ראשון אבותינו, אברהם העברי, לזרעו הובטחה הארץ. כך נאמר בברית בית הביתרים: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית פרק טו, יח).

ככזה, ארצנו היא ביתנו היחיד, המקום בו נולד העם היהודי עוד לפני שנולד - היא היתה הרחם שלנו, והיא שמניקה אותנו חלב. לכן זה הוא המקום היחיד בו נוכל לנשום לרווחה את אוויר התורה ולהרגיש בבית.

את התחושה האמיתית של "בית" אין אפשרות לתאר במילים. זו אינה תחושה של פטריוטיות או חיבור אידיאולוגי, זו אינה תחושה של ביטחון צבאי או לאומי, זו אינה תחושה של משפחתיות או נוסטלגיה, זה משהו אחר, משהו שרק לב יהודי יכול להרגיש.