מפתחות לחיים: חזות ומדי שרד

אחד התחומים ביהדות המעוררים עניין רב בקרב אומות העולם, הוא מערך פריטי הלבוש המיוחדים, הייחודיים לעם ישראל. החל מגלימת הפאר הלבנה, המעוטרת לעיתים בקווים שחורים, אותה עוטה היהודי בכל בקר ומכל אחת מארבע פינותיה משתלשלים שמונה חוטים (מלבד הטלית הקטנה הדומה לה שמתחת בגדיו), דרך כיסוי הראש לגבר ולכל אשה נשואה, ועד הנחת קוביות שחורות שבתוכן פרשיות מהתורה, על הראש ועל היד, תוך כדי כריכת הרצועות היוצאות מהן סביב ראשו וסביב ידו של היהודי מידי יום. החל מיום הגיעו לבגרות ועד יום מותו.

גם תספורתו אינה שגרתית. הוא נזהר שלא לגלח לחלוטין את השיער שבפאות ראשו ואיננו משתמש בתער או בכל סכין גילוח בעת גילוח זקנו. מדוע? האם פעולות וזהירויות אלה חסרות טעם?

כאמור לעיל, אנו עוסקים בעמודים אלה במשמעותן של הוראות התורה, מהיבט תועלתן לאדם בהיותו כאן בעולם הזה, מלבד תועלתן העיקרית לאדם בחיי העולם הבא.

נתבונן אפוא בדברים.

שכפ"ץ רוחני – בארבע כנפות

נאמר בתורה:[1] "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ". ועוד נאמר:[2] "וַיֹּאמֶר ה´ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם ...וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה´ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". פשט הפסוק מלמד, שלפי שפיתויי העולם החומרי וטרדות היום יום עלולים להשכיח מהיהודי את גדולתו הרוחנית שבגינה עליו להשקיע בפעילות הרוחנית הראויה לו, לכן נדרש הוא להשתמש בתזכורת מיוחדת באמצעות גלימת מלכות שבה ציציות משתלשלות בארבע צדדיו, כדי שבראותו אותם ייזכר בעובדת היותו שייך לממלכת כהנים וגוי קדוש. בדיוק כשם שמדי השרד של נושאי משרות בכירות נועדו להזכירם באופן קבוע את מעמדם הרם וממילא את הנדרש מהם להתנהל כראוי למעמדם.

אולם כבכל מצוה, גם במצוה זו טמונה תועלת גשמית לאדם עוד בהיותו בעולם הזה. כידוע, על פי תורת הקבלה, המספר שמונה מייצג את העל-טבעי.[3] דבר הבא לידי ביטוי במקומות בהם מספר זה כרוך במצוות מסויימות. כגון ברית המילה שביום השמיני [מילת הילד - מעל הטבע. אגב, מעניין לציין שגורמי הקרישה שבדם מגיעים ביום השמיני לבשלות ולרמה הגבוהה יותר מכל הימים שבחיי האדם[4]], שמונת ימי החנוכה [הרוח ניצחה את החומר. המכבים החלשים והרוחניים ניצחו את הצבא היווני החזק והחומרי. השמן שהספיק ליום אחד בער שמונה ימים - מעל הטבע] ועוד. במצוות ציצית לימד אותנו הבורא את אחד מסודות הבריאה הנוגעים לשמירת האדם בעת סכנה. באמצעות לבישת בגד (עדיף עשוי צמר) שבו ארבע זוויות, אשר בכל אחת מהן מושחלים ארבע חוטי צמר הנכפלים וכרוכים יחדיו בחוט אחד כמפורט בהלכה, ובסך הכל שמונה חוטים בכל כנף, נעשה האדם הלובש בגד זה שמור ומוגן ברמות גבוהות ביותר. שכן עטוף הוא במערכת הגנה על-טבעית, בבחינת שכפ"ץ רוחני.

שמירה זו באה לידי ביטוי הן בשמירה רוחנית המסייעת לו להתגבר על ניסיונות שונים של סוגי עבירות שונות ומידות רעות,[5] והן בהגנה מפני סכנות פיזיות שונות כהידבקות במחלות, פגיעה מתאונות ואסונות וכדומה.[6]

בנוסף, כאשר מגיעה שעה בה מידת הדין מתוחה ומתעורר חרון אף כנגד העם בגלל חטאים, הרי אדם שאינו לבוש בציצית נמצא בסיכון גבוה והוא עלול מאד להיבחר להיפגע בגלל הימנעותו מקיום המצוה. אולם אם יוזם הוא לבישת בגד של ארבע כנפות ששמונה חוטים תלויים בארבעת צדדיהן כהלכה, מקיים הוא מצוות עשה שמקיפה אותו בהגנה וניצל מהסכנה שאחרים חשופים אליה.

וכך מובא בתלמוד:[7] "מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא [מלאך מצא את רב קטינא כשהוא עטוף בסדין, כדרך הלבישה בזמנם]. אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתווא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? [אמר לו: קטינא, קטינא, סדין (בגד עגול) אתה לובש בקיץ וסרבל בחורף (ולאלו אין ארבע כנפות), מתי אם כן תקיים מצוות ציצית?] אמר ליה: ענשיתו אעשה? [השיב לו רב קטינא: האם אתם, בית דין של מעלה, מענישים על אי פעילות יזומה להתחייב במצוות עשה?] אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן [אמר לו: בזמן שמידת הדין מתוחה ויש חרון אף, מענישים]".

ובמסכת שבת[8] מבואר עוד, שכוח השמירה שבציצית שלובש, מגן גם על ילדיו (!) וזאת משום שהם כחלק מגופו ונשמתו.

ועוד מובא שם: "אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה [בימות המשיח] ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים. שנאמר[9] ´כֹּה אָמַר ה´ צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם, וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם´ [עשרה מכל אומה משבעים האומות, הרי הם שבע מאות. כפול ארבע כנפות, אלפיים ושמונה מאות. ויבואו כל אלה בזה אחר זה ויבקשו לשרתו, מתוך שיבינו שהוא שקיים מצוה זו בתקופת העבודה, יכול לשמש בזמן קבלת השכר כצינור שפע רוחני עבורם, על ידי שיידבקו בו].

אמנם כאמור, ברובד הפשט נועדה מצוה יקרה זו להזכיר ליהודי בקביעות כי שייך הוא למשפחת המלוכה, בלובשו את הטלית שגדילי ציציות משתלשלים ממנה, כמקובל בבגדי פאר. זהו בגד מלכות הייחודי ליהודי.

תזכורת קבועה זו חשובה ביותר לעמידה בניסיונות, בפרט בעניינים אשר אצל הגויים אינם נחשבים לחיסרון. שהרי לבן משפחת המלוכה ישנן חובות הנוגעות להנהגות וגינוני מלכות, שאזרחי המדינה הרגילים אינם מחוייבים בהם. ושכרו ומעלתו נגזרים דוקא כתוצאה ממחויבותו להתנהג ברמה גבוהה. אך מאחר וחי הוא את חייו בעולם חומרי, עלול הוא לשכוח את מעלתו ולהתנהג ככל הגויים. אבל בלובשו את בגד הציצית, נזכר הוא בייחוסו הרם, כבן מלך בשעה שלובש את בגדי השרד של בית המלוכה לפני צאתו לרחובה של עיר. ולכן בסופו של ציווי זה נאמר בתורה:[10]

"וַיֹּאמֶר ה´ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה´, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם... וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם".

כלומר, העין והלב תרים מטבעם ונוטים אחר תאוות החומר. וללא איזון באמצעות ראייה קבועה ושונה המזכירה לו ליהודי את גדולתו הרוחנית, עלול הוא ליפול בדברים קשים. וכמו שמסופר בתלמוד[11] על אדם שהיה זהיר במצות ציצית, אשר כמעט נכשל בעבירה חמורה. וכשפשט את בגדיו, באו ד´ ציציותיו וטפחו לו על פניו. מיד התעורר להתבונן בחומרת העבירה, ונשמט וישב לו על גבי הקרקע וניצל מהעבירה. וראה שם בתלמוד את אשר קיבל בשכרו.

נמצא שמהותה של מצוה זו, היא פעולת שמירה. הן שמירה ממפגעים רוחניים והן שמירה ממפגעים גשמיים.

קשרים עליונים

לעומת הטלית העוטפת את גופו של האדם, מצוות התפילין מתמקדת בראש ובלב. ככתוב בתורה:[12] "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ". ומבואר בשלחן ערוך:[13] "יכוון בהנחתם שציוונו הקדוש ברוך הוא להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם ייחוד שמו [ההכרזה על היותו אחד] ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישעבד להקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות".

התפילין מכילים ארבע פרשיות מהתורה. בתפילין של יד כולם נמצאים בבית אחד ובתפילין של ראש הינם מונחים בארבעה תאים נפרדים. על תפילין של ראש חקוקה מצד אחד אות ש´ שיש לה שלש ראשים ומצד שני אות ש´ בעלת ארבעה ראשים. קשרי רצועות התפילין יוצרים את מבנה האות ד´ ואת מבנה האות י´. וביחד עוטפים ומחברים את האדם לשם השמירה הקדוש: "שדי".

ארבעת תאי פרשיות התפילין שבראש מכוונים כנגד ארבע חלקי המח. ובשעה שהאדם מניחם במקום שמוחו של תינוק רופס [רך], מבלי שיירדו כלל אל המצח [אלא עד סוף שורשי השיער], הרי הם מונחים בשער הכניסה הרוחני המקביל לשער הגשמי, אל הנשמה השוכנת במוח. וכך מחברים הם את נשמת האדם לאור האין סוף ומזרימים שפעת הארה אליה. ואילו התפילין של יד המונחים על הזרוע במקום התפוח עם הטיה כנגד הלב, נותנים את אורם אל הרוח השוכנת בלב [הרוח היא מקור הרגשות, בעוד הנשמה היא מקור השכל החושב]. המניח תפילין בכל בקר, זוכה לצאת ליום עבודתו עם נשמה ורוח מוארים יותר. אפילו בעבודה הוא יבצע פחות טעויות ואף ייקל מעליו להתגבר על כעסים ושאר מטענים רגשיים שליליים. שהרי התפילין פעלו בו היום.

ואכן, במחקרי הילה התברר כי בעת הנחת תפילין, משתנה מראה ההילה למראה המעיד על עליית האדם למימד רוחני גבוה יותר, כמובא בהרחבה בספר "המהפך".[14]

כלומר, כשם שמכשירי ההאזנה והצפייה מממשים את יכולתם המופלאה רק באמצעות אנטנה הקולטת מאוויר העולם את הגלים הקיימים בו ומעבירה את אשר בהם אל תוך המכשיר החושף בדרך זו עולם ומלואו, כך התפילין פועלים בנשמת האדם לקלוט את האור האלוהי מחלל העולם במימד הרוחני, ולהזרימו אל תוככי הנשמה. אמנם לעיני מי שאינו מבין בזה, נראים התפילין שעל היהודי המניחם כקוביות שחורות הקשורות ברצועות ללא פשר וללא סיבה, אולם הלא כך בדיוק רואה שוכן היערות את האנטנה ואת הצלחת הניצבת בראש הגג. במענה לשאלתנו הוא ישיב שמדובר במוט מיותר ובצלחת מתכת ענקית מבוזבזת, שהיה אפשר להפיק ממנה תועלת בשימוש אחר. אך המבין יודע שאמנם החומר אכן עשוי בצורות אלו, אך הוא עשוי באופן שיקלוט גלים מיוחדים ויזרים אותם אל תוככי המכשיר ובכך יחבר את האדם אל כל המתרחש בעולם.

וב"מהפך" שם[15] מובא גם מחקרו של ד"ר סטיבן שרם מארה"ב, מומחה באקופונקטורה ובכירופרקטיקה, אשר הוכיח במאמר שפורסם ב-2002 בירחון בריטי רב יוקרה לרפואה סינית, כי נקודות המגע של התפילין של ראש ושל יד, חופפות בדייקנות את נקודות הדיקור אשר באמצעותן ניתן לרומם את הרוחניות ולטהר את המחשבה, על פי הרפואה הסינית.   

אולם לנו ברור וידוע שהדברים גבוהים הרבה יותר. בספר הזוהר[16] מובא שעל ידי הנחת התפילין, אשר ארבעת בתיו הינם כארבעה היכלות [שהם בבחינת ארבע אותיות שם ´אדנ"י´, שהוא בגימטריה ´היכל´] לארבע אותיות שם הוי"ה [המקבילים לארבע הפרשיות שבבתי התפילין. בסוד שילוב שם הוי"ה בשם אדנ"י], רצועות התפילין פועלים כחבלים לקשירת כוחות הסטרא אחרא שלא יזיקוהו, וגם שלא ישפיעו עליו כוחות אלה לרעה להיות הוא עצמו אדם מזיק כשור מועד.

ועוד מבואר בזוהר[17] שעל ידי הנחת התפילין משלים האדם עצמו להיות בדיוקן עליון [לפי שראשו עם צוארו עשויים בצורת האות י´. וחמשת אצבעותיו שהם עיקר כל יד, הינם בבחינת האות ה´. ושתי הידיים - פעמיים האות ה´. וגופו בצורת האות ו´. נמצא שהאדם עשוי בסוד שם הוי"ה. אלא שחסר בו קוצו של יו"ד, שהוא סוד חיבור כל היקום הרוחני והגשמי לאור האין-סוף. וכשמניח תפילין על ראשו שהוא האות י´, מקבל קוצו של יו"ד. הצינור המחבר אותו לאור האין-סוף ומזרים אל תוכו את הארת הבורא].

נמצא שהיהודי הקם בכל בקר, מתעטף בגלימת טלית ומניח עטרת תפילין, מקבל בכך שמירה גבוהה רוחנית ופיזית, וגם מתחבר לקשרים עליונים לקבל את הארת האין סוף ברוך הוא. וזאת מלבד שמזכיר הוא לעצמו בכך מידי בקר באופן קבוע, כי בן מלך הוא, הלובש בטרם צאתו לפעלו את לבוש וסמלי משפחת המלוכה. אמנם בשעות היום עובד הוא לפרנסתו כאחד האדם, אבל תמיד נזהר הוא לנהוג בגינוני מלכות. הוא אינו ניזון מכל מאכל ככל הגויים, אינו מרשה לכל תמונה להיכנס למוחו על ידי ראייה אסורה, נזהר הוא בכבוד ובממון הזולת וכל כיוצא בזה.

בת מלך

ולעניין מעלתה של בת ישראל, ישנן נשים שלאחר שהורגלו בלבוש שאינו צנוע, מתקשות להבין את פשר המשקל הרב שההלכה היהודית מייחסת ללבוש הצנוע. אולם כאשר יתארו לעצמן מה הייתה רמתו המוסרית של עם ישראל כיום, אילו היו כל בנות ישראל מקפידות על לבוש מכובד, נאה וצנוע, מבטן ישתנה. המתח הייצרי הרב במקומות עבודה ובחוצות הערים, היה מתפוגג ואיתו היו פוחתים משמעותית הרבה מהקלקולים והנזקים הרבים הנגרמים כתוצאה ממנו. אין זה סוד שמקרים רבים של הרס משפחות, משברים וכאבי לב של צעירים וצעירות, אלימות ואפילו רצח והתאבדות, נגרמים כתוצאה ממתחים יצריים, אשר לבוש צנוע היה מסייע מאד לחסוך ולמנוע חלק גדול מהם. שהרי הלבוש הצנוע יוצר אווירת מכובדות פנימית וסביבתית. וכשיש מכובדות בהופעה, הרבה יותר קל להיזהר מיציאה למקומות בילוי ירודים ולהימנע משיחות הגולשות למחוזות שאינם ראויים.

מלבד זאת, גם מהפן האישי יש לראות את הדברים באור נכון. וזאת מארבעה היבטים.

א. כידוע, יהלומים וחפצי ערך, שומרים במקום סתר מכובד. הם אינם מתגוללים ברחובות כחפצים מזולזלים וכאשפתות. בת השומרת על פרטיותה ואינה חושפת לרבים חלקים מגופה, מוכיחה לעצמה ולעולם שהיא יהלום יקר ערך שלא כל אחד רשאי לשזוף בו את עיניו. תדמיתה וכבודה של בת זו עולה בעיני עצמה וגם בעיני מי שאינו מוכן להודות בכך. לעומת זאת, מי שמנסה למשוך תשומת לב מאחרים באמצעות חשיפת חלקים מגופה, מראה בכך כאילו אין לה תוכן פנימי שעבורו היא תהיה מוערכת, עד שעליה להשתמש בחיצוניותה.  

ב. ראיה היא סוג של שימוש. לכן משלמים בכינוסים שונים על צפייה, אף על פי שלא לוקחים משם מאומה מבחינה פיזית. ומי היא זו בעלת מכובדות עצמית אשר תרשה לעיניו של כל עובר אורח להשתמש בגופה על ידי מבטיו?

ג. ראיה היא גם סוג של מגע. לעין ישנה, כידוע, קרינה מסויימת היוצרת מגע בעת הסתכלות [הסתכלות, להבדיל מראיה, הינה התבוננות בעיון] ומשפיעה על האדם. על הסתכלות זו אמרו חז"ל:[18] "אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה". כלומר, בזמן שהשיבולים בשלים והקמה עומדת בשדה במלוא תפארתה. וזאת משום שהסתכלות מתפעלת זו יכולה לגרום נזק לתבואת חברו. וכך כל הסתכלות במה שמושך את העין, עלולה לגרום לפגיעת עין הרע במה שמסתכלים עליו בעיון. לבושה הצנוע של האשה, מונע ממנה פגיעה כזו היכולה להזיק לתחומים רבים בחייה.

ד. אחת ממצוות הלא תעשה שבתורה היא:[19] "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל." ונכלל בזה כל גרימת נזק רוחני לאדם אחר. וכלשון הרמב"ם בספר המצוות:[20] "ולאו זה, הוא כולל גם כן מי שיעזור לעבירה או יסבב אותה [יהיה סיבה לגרום לה]. כי הוא יביא האיש ההוא, שעיוורה תאוותו את עין שכלו, וחזר [ונעשה] עיוור, ויפתהו ויעזרהו להשלים עבירתו, או יכין לו סיבת [מה שיגרום לו את] העבירה". כלומר, אם מישהו ראה אותה בלבושה הבלתי צנוע ובפרט אם נכשל בהרהור עבירה עקב כך, הרי עוברת היא איסור חמור מהתורה - רק בהליכתה ברחוב. ומי תיקח על עצמה אחריות כזו, להכשיל את הרבים ברחובות ולצבור לעצמה שקי חובות ועבירות, מבלי שתרגיש בזה כלל [ואם כך ברחוב, מה בבריכה ובחוף הים? ובכלל, האם יש ההבדל - מצד כבודה האמיתי של האשה - בין היחשפות לפני קבוצת אורחים בסלון הבית לבין היחשפות דומה במקום אחר רק משום שיש מים בסביבה?.. נקודה למחשבה].

בנוסף לטעמים שנמנו לעיל, בת ישראל צריכה לזכור תמיד, שמעצם היותה בת מלך רמת מעלה, אינה יכולה להרשות לעצמה לחקות את בנות האזרחים הפשוטים. שהרי מי שנולד מזרע אברהם יצחק ויעקב או שהצטרף אליהם באמצעות גיור כהלכה,[21] שייך ל"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".[22] הלא הוא העם אשר בורא העולם הכריז עליו ואמר: "בָּנִים אַתֶּם לַה´ אֱלֹהֵיכֶם";[23] "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי".[24] כלומר, אומות העולם הם אזרחי מדינתי, אבל אתם בבחינת בני. שהרי אתם משושלת שלשת האבות אשר עמדו בנאמנותם לפני במסירות נפש, ובחרתי בזרעם לייצג אותי בעולם. להיות ממשפחת המלוכה זוהי זכות גדולה, אבל זכות זו היא גם מאד מחייבת. בעולם ידוע שמלכה מכובדת, אף פעם לא תחשוף חלקים מגופה בפרהסיה. יש לה כבוד. וכך ראוי לכל בת ישראל אשר עליה נאמר: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה".[25] תואר נעלה זה לא ניתן לה על ידי בני אדם כתואר המלכים שבעולם, אשר באמת אין הבדל רוחני פנימי בינם לבין האזרחים שהכתירו אחד מתוכם. אלא בורא העולם הכתיר אותך, בת ישראל יקרה, בתואר: ´בת מלך´. בת מלכו של עולם את! ובודאי שראוי לכל אחת מאיתנו לכבד בהופעתה את עצמה ואת אביה - מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

עטרת מלוכה – כיסוי ראש לאשה

מצוות כיסוי הראש לאשה, נתפסת אצל רבים כמגבלה חסרת פשר. וכי מה ההבדל בין רווקה שאין שערה נחשב כדבר שיש להצניע לבין נשואה?

ובפרט שחיוב כיסוי הראש באשה נשואה הוא מן התורה ממש.[26] על אשה נשואה ששרכה דרכיה וגרמה לבעלה לחשוד בה, נאמר בתורה:[27] "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה´, וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה. וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא". ביאור המילה ´פריעה´ בעברית היא ´גילוי´. גילוי ראשה של אשה זו נועד להראות לה שאינה ראויה למעמד הנכבד של אשה נשואה. והדבר דורש הסבר. מה העניין המיוחד באשה נשואה, שבגינו עליה להסתיר ולכסות את שיער ראשה בכיסוי כל שהוא?

בתורת הסוד מבואר, ששיער הראש הצומח כלפי מעלה בחלקו העליון של הראש, שייך למידת הדין [בניגוד לשיער הזקן, הצומח כלפי מטה, ששייך למידת החסד]. מידה המבטאת, כידוע, קושי ודינים תקיפים. אצל האשה ששורשה הכללי בספירת גבורה, מהרגע שנישאת ונעשית עקרת הבית שהיא בבחינת השכינה הקדושה, כיסוי שיער ראשה מהווה כיסוי הדינים העליונים. ובכך מגינה היא - האשה המכסה את ראשה - על כל בני ביתה, ואף גורמת לשפע חסדים טובים לרדת אליה ואליהם.

אולם גם על פי הפשט, המתבונן במבט נכון בכיסוי הראש באשה, רואה כמה שלום בית ואחדות המשפחה יש בה במצוה יקרה זו.

ראשית, כיסוי הראש מאז החופה, מסר הוא לבעל: "את אחד מעיקרי יופיי אני שומרת רק לך". שהרי הוא האדם היחיד המותר בראיית שערותיה. והמציאות מוכיחה שמסר זה נקלט ללא מילים ושניהם רגועים יותר.

בנוסף, כיסוי הראש מסייע לאשה להרחיק ממנה גורמים שליליים. אדם שלילי המחפש קרבן לפיתוי לדבר עבירה, יחוש מחסום גדול יותר לנסות לפתות בעלת כיסוי ראש מאשר גלויית ראש. המסר החזק שבכיסוי הראש מכריז כלפי כל אדם בסביבה: "אני, הנני אשה צנועה השומרת על כבודה. שמור מרחק!". כמה בתים לא היו מתפרקים אילו הייתה האשה מכסה את ראשה וחוסכת מעצמה את הנפילה ברגע של חולשה?

זאת ועוד. בכיסוי הראש של האשה ישנה גם השפעה רבה על חינוך הילדים לעדינות ולמשמעת ולהקניית יראת שמים בלבבם. שהרי יש הבדל גדול בין ילד הרואה את אמו פרועת ראש לבין ילד הרואה את אמו כשראשה מכוסה תמיד. וכל אדם שהוא בעל רגישות נפשית יחוש בכך ויסכים עם זה בודאי. ואם מקפידה בהידור על כיסוי ראשה, זוכה (מבחינה סגולית) לרוות נחת של אושר מילדיה, בראותה אותם עולים לגדולה. כמסופר במסכת אבות דברי נתן[28] על הכהן הגדול רבי ישמעאל בן קמחית, "שיצא להסיח עם הגמון אחד, ונתזה צינורא [טיפת רוק] מפיו [של ההגמון] ונפלה על בגדיו. ונכנס אחיו ושימש בכהונה גדולה תחתיו [עד שהספיק להיטהר]. וראתה אותן אימן [קמחית] בו ביום שני כהנים גדולים. ראוה חכמים ואמרו: מה זכות היה בידך? ואמרה: מעולם לא ראו קורות ביתי שיער ראשי". כלומר, גם בשעת החלפתה את כיסוי ראשה, הייתה מכסה את עצמה בסדין וכדומה, עד שהקורות אשר התקרה עומדת עליהן בביתה, לא ראו מעולם את שיער ראשה. זהו כוחו של כיסוי הראש, לסייע להצלחת הילדים ולעלייתם לגדולה. 

אמנם ישנן נשים החוששות להפסיד את יופיין עקב כיסוי הראש. ואינן יודעות שמלבד כל המעלות הנ"ל, יש להבדיל בין ´חן´, לבין ´יופי´. ה´יופי´ - יותר חומרי. ואילו ה´חן´ - רוחני. לכן גדולה היא עוצמת החן מעוצמת היופי. וכבר מעידות הנשים, שעם כיסוי הראש מקבלת האשה חן מיוחד וכמין אור בפניה. וזה מרומם אותה למראה נכבד, אצילי ומואר. מראה הנאה יותר מההיבט החומרי שראו בה קודם. אשר עם כל חן תפארתו, איננו מראה ייצרי אלא אצילי.

נמצא שהמסתכלת על מצוות כיסוי הראש מזווית נכונה, רואה את שלל המעלות הנפלאות שיש בה. והרי הכיסוי בעיניה - כעטרת מלוכה לראשה של בת מלך.

עטרת מלוכה – כיסוי ראש לגבר

ומדוע מכסה היהודי את ראשו?

ההולך בגילוי ראש, גורם לעצמו קשיים בעלייתו הרוחנית. משום שלכיסוי הראש ישנה השפעה חיובית של השראת יראת שמים על האדם. וכמובא בתלמוד:[29] "כסי ראשך, כי היכי דלהוי עלך אימתא דשמיא [כסה ראשך, כדי שתהיה עליך יראת שמים]." ביאור הדבר הוא, שכיסוי הראש יוצר תחושה פנימית איתנה, שהאדם כפוף לאל עליון שכל מעשי בני האדם גלויים לפניו, וכי העולם אינו הפקר. עניין זה מוכח מהמציאות אצל כל בעל ´רגש רוחני´ בסיסי המניח כיפה על ראשו מתוך הכרה במציאות הבורא.

אולם מלבד התועלת האישית שמפיק גבר המכסה את ראשו, הוא גם מכריז בכך כלפי העולם כי נאמן הוא למלכו של עולם. דבר הנכלל במצווה העליונה - קידוש ה´.

את מעלת ההקפדה על הופעה המכריזה על נאמנות לחיי תורה ומצוות, הפליא להמחיש האדמו"ר מסלונים זצ"ל. וכך הוא אמר: "נתאר לעצמינו מדינה בה חלק מהאזרחים מרדו במלך. באותה תקופה קשה, קבוצת אנשים מתוך האזרחים הנאמנים למלך קיבלה על עצמה ללכת עם פיסת בד שתיתפר על שרוול חולצתם, ועליה יהיה הכיתוב: ´אני נאמן למלך´. כאשר המרד יסתיים, את מי יקרב אליו המלך ביותר? כמובן שאת אנשי אותה קבוצה שלא חששו לפרסם ברבים את נאמנותם למלך עוד בתקופה בה היו כאלה שמרדו בו. כך גם בענייננו. אנו חיים בתקופה בה רבים אינם נוהגים על פי חוקי המלך. ואף על פי שרק מיעוטם בזדון ורובם בשגגה מתוך בורות, על כל פנים ישנה כאן בחינה מסויימת של מרידה במלכות ה´. והנה הולך לו יהודי ברחוב עם כיפה [או יהודיה בלבוש צנוע] הרי הוא מכריז בכך: ´אני נאמן למלך!´ את מי יקרב אליו המלך בעת תפארת מלכותו - באחרית הימים כשיבוא משיח? הלא בודאי את אותם שלא חששו להכריז בהופעתם בתקופת המרד כי נאמנים הם למלכו של עולם".

עניין נוסף הקשור להופעתו של היהודי, נוגע לתספורת שערותיו וזקנו. בפרק הבא נעסוק בכך בהרחבה.

[1] דברים כב, יב.

[2] במדבר טו, לז-מ.

[3] ראה על כך בהרחבה בספרי "הצופן", אות ח.

[4] ראה על כך בהרחבה בספרי "המהפך" פרק "יום בשלות גורמי הקרישה בדם".

[5] ראה במדבר טו, לט: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה´ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". לפי פשט הפסוק, ראיית הציצית תהווה תזכורת תמידית למצוות ה´. אולם ברובד העמוק יותר הטלית שיש בה ציציות היא בבחינת אור מקיף העוטף את האדם ומסייע בהגנתו מהשפעות שליליות של היצר הרע.

[6] בזוהר הקדוש (ויחי דף רלח, ב) מונה את הציצית בין אלה עליהם נאמר: (משלי לא, כא) "לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג". מאי טעמא? "כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים". וראה שם את ביאור ה´שלג´. ועיין עוד ב"בן איש חי" בהקדמתו לפרשת נח: "...לכן הטלית שהיא מגינה על האדם כמו שנאמר (תהלים יז, ח) ´בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי´ וכו´." ראה שם את כל דבריו על פי הסוד.

[7] מנחות מא, א.

[8] שבת לב, ב.

[9] זכריה ח, כג.

[10] במדבר טו לז-מ.

[11] מנחות מד, א.

[12] דברים ו, ח.

[13] שלחן ערוך אורח חיים, סימן כה, ה.

[14]  "המהפך", פרק "הילת האדם והתפילין", עמ´ 268.

[15] שם עמ´ 276.

[16] זוהר חדש, תיקונים כרך ב דף סט, ב.

[17] זוהר, הקדמה דף יג, ב: "פקודא עשיראה, לאנחא תפילין ולאשלמא גרמיה בדיוקנא עלאה".

[18] בבא מציעא קז, א.

[19] ויקרא ט, יד.

[20] ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא-תעשה רצט.

[21] גיור כהלכה, דהיינו ברית מילה, טבילה וקבלת מצוות, הינו תהליך היוצר שינוי במבנה הנשמה. אם אחד מהם חסר, נשאר אותו אדם גוי גמור. על מבנה נפש המדבר לעומת נשמת ישראל וגרי הצדק, ראה בהרחבה בספר "הצופן", עמ´ 336-337.

[22] שמות יט, ו.

[23] דברים יד, א.

[24] ויקרא כ, כו.

[25] תהלים מה, יד.

[26] עיין כתובות עב, א.

[27] במדבר ה, יח.

[28] אבות דרבי נתן, פרק לה. ועיין יומא מז, א.

[29] שבת קנו, ב. וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך (סימן ב, ו): "לא ילך ארבע אמות בגילוי הראש".

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.