תפוח אדמה, סיפור סינדרלה בגרסה הקולינרית

לקטנה שלי יש משחק שהיא אוהבת מאוד: "מר תפוח אדמה".
זו בובת פלסטיק בצורת תפוח אדמה שמרכיבים לה חלקי פרצוף שונים, ידיים, רגלים וגם אביזרים.
הבובה הזו יכולה להעסיק אותה שעות.

תפוח האדמה האמיתי, אותה פקעת ממשפחת הסולניים, יכול להעסיק אותי שעות:
מרק, פשטידה, צ'יפס, פירה, ממולא, כתוספת או ככוכב הארוחה – אין ספור אפשרויות.

הפקעת הזו, שכל כך פופולארית במטבח היום, לא תמיד הייתה כזו פופולארית.
במאה ה-16, כשהאירופאים חיפשו זהב באמריקה, הם פגשו בבני האינקה ובמזונם העיקרי – מעין ירק זהוב, מעניין, טעים וגם משביע מאוד – והביאו אותו חזרה איתם לאירופה.

באירופה התייחסו למאכל החדש הזה בצורה חשודה. חשודה מאוד.
רבים נמנעו מלאכול אותו בגלל כל מיני אמונות שווא: החל מכך שהוא גורם למחלות קשות כגון צרעת ועד לאמונה כי הוא עלול לגרום להתדרדרות ברמה המוסרית.
המלכה אליזבת הראשונה הגדילה לעשות ואף אסרה אכילת תפוח אדמה בחצר המלכות – איסור שבוטל רק 150 שנה מאוחר יותר.
כך הפך המהגר מדרום אמריקה למאכל שוליים שבעיקר אסירים ובהמות אוכלים.

האירים, לעומת זאת, אמצו את תפוח האדמה בחום ובאהבה. היה להם קל מאוד לגדל אותו – גם באדמה קשה ובמזג אוויר קשה, וכך הוא הפך להיות הגידול החקלאי העיקרי של אירלנד.

מלך פרוסיה, פרידריך הגדול, החליט להיות חכם כמו האירים ולנצל את תפוח האדמה כדי למצוא פתרון לרעב שהיה פוקד את אירופה מדי פעם בפעם.
פריץ הזקן (כפי שהיה נהוג לכנותו) עשה תרגיל שיווקי שיילמד עוד שנים רבות לאחר מכן בבתי ספר לשיווק: הוא מיתג ושיווק את תפוח האדמה מחדש כמאכל יוקרתי שנועד בעיקר לאצולה.
הוא יצר שדה תפוחי אדמה ליד ארמונו, גידר אותו היטב, הציב שומרים ודאג שכולם ידעו כמה תפוחי האדמה האלו יקרים.
אבל הוא גם דאג לכך שבלילה השומרים "יירדמו", וגם שיהיו כמה פרצות בגדר.
כך היו הבנים הצעירים והשובבים של האיכרים "מפלחים" תפוחי אדמה ומוכרים אותם בשוק השחור.
"המאכל היוקרתי של המלך, עכשיו אצלכם על השולחן" – ותפוח האדמה הפך להיות מאכל יוקרתי בקרב האצולה – קל וחומר בקרב פשוטי העם.

יש המייחסים תרגיל שיווקי זה דווקא למלך צרפת, לואי ה-16, שהיה עורך מסיבות קונספט בחצר המלכות, שם הגישו מעדני תפוח אדמה ואשתו המלכה מארי אנטואנט הייתה מתקשטת בפרחי צמח תפוח האדמה.
כך או כך, תפוח האדמה כבש את ליבה וקיבתה של אירופה.

וכמו בכל סאגה מרתקת, גם כאן יש תפנית בעלילה.
באמצע המאה ה19 למניינם, מחלה קשה פשטה בשדות תפוחי האדמה של אירלנד, היבול העיקרי שלהם נהרס.
יותר ממיליון איש מתו ברעב ושני מיליון איש נאלצו לעזוב את בתיהם ולהגר לאמריקה.
אגב, צאצאים מפורסמים של אותו גל מהגרים מאירלנד הינם משפחת קנדי המפורסמת, אותה משפחת קנדי שמייחסים לה את תואר "האצולה של אמריקה".
המהגרים האירים הביאו עמם לאמריקה כמה יבולי תפוח אדמה שטרם ניזוקו – ותפוח האדמה עשה סיבוב פרסה חזרה למולדתו – הפעם ככוכב.

אז מה יש בו שהפך אותו לכזה כוכב?
עשיר בפחמימות הנותנות אנרגיה זמינה, עשיר במינרלים כגון אשלגן ומגנזיום, מכיל ויטמינים מקבוצת B  לרבות חומצה פולית, מכיל גם ויטמין C, ומכיל אפילו פוליפנולים המשמשים כנוגדי חמצון המנטרלים את הרדיקאלים החופשיים המסוכנים הסובבים בגופנו.

לכל אחת מאיתנו יש במחברת המתכונים שלה כמה וכמה מתכונים מתפוחי אדמה, אני אתן את שלושת הכוכבים שלי, אשמח אם תשתפו בתגובות את המתכונים המנצחים שלכן;

מתכון 1# – שניצל טבעול ביתי
מי שכבר מכיר אותי יודע שאני מטיפה לצרוך כמה שפחות מזון תעשייתי וכמה שיותר להכין את המזון לבד בבית מחומרי הגלם.
כמעט הכל אפשר להכין לבד בבית, גם שניצל טבעול.
מתכון קליל ופשוט להכנה, עם טעם מושלם – טרם פגשתי ילד שלא טרף את תוכן הצלחת וביקש עוד:

1. מכינים פירה מ-4 תפוחי אדמה בינונים.
2. מוסיפים לפירה כוס תירס קפוא או כוס אפונה וגזר קפואים.
3. מוסיפים כוס קמח כוסמין, 3 כפות קוואקר ו-2 ביצים (רצוי ביצי חופש אורגניות, כפי שדנו במאמרים הקודמים).
4. מתבלים במלח ועוד תבלינים שאוהבים (אני מוסיפה כורכום ואבקת שום), ומערבבים היטב.
5. מכניסים למקפיא לחצי שעה, לא כדי שיקפא אלא רק כדי שהעיסה תקבל מוצקות ושתהיה נוחה לעבודה.
6. לוקחים חופן מהתערובת, יוצרים צורת שניצל, טובלים בביצה ובפרורי לחם ומניחים על תבנית עם נייר אפיה משומן בספריי שמן.
7. אופים על 200 מעלות למשך 20 דקות.
8. אפשר להכפיל כמויות ולהקפיא את השניצלים המוכנים. חשוב להפריד את השניצלים אחד מהשני בנייר פרגמנט טרם ההקפאה.

שניצל תירס

מתכון 2# – פשטידת תפו"א ובטטה

מתכון כל כך פשוט וקל להכנה, אבל גם כל כך טעים ומזין.

1. פורסים דק בטטה גדולה, 4 תפוחי אדמה גדולים ובצל גדול.
2. מערבבים יחד עם חצי כוס קמח כוסמין וחצי כוס קוואקר.
3. מוסיפים 3 ביצים ותבלינים שאוהבים.
4. אופים בתבנית משומנת 40 דקות על 170 מעלות.

פשטידת תפוח אדמה ובטטה

מתכון 3# – תפוח אדמה מוקרם פרווה
מתכון נהדר להקרמת פרווה, לא רק לתפוח אדמה. אפשר להוסיף לו פטריות מטוגנות ולהכין "פטוצ'יני אלפרדו", אפשר לחלוט כרובית (מגידול מהדרין כמובן), להניח על תבנית, למרוח את ההקרמה מעל, מעט פירורי לחם ולאפות בתנור – לפשטידת כרובית מוקרמת, ועוד אפשרויות רבות כיד הדמיון.
המרקם של המוקרם מגיע מאגוז הקשיו.
החיסרון של הקשיו, שאף על פי שמשווקים אותו כטבעי, הוא מגיע אלינו לאחר חימום בדודי ענק של מעל 100 מעלות. אי אפשר לאכול את הקשיו ככה טרי כפי שנקטף מהעץ עליו הוא גדל (בתוך פרי המזכיר גמבה או תפוח), חייבים לאדות אותו כדי לנטרל שרף רעיל המצוי בו.
יש מומחי תזונה שממליצים אפילו לתת לו עוד קלייה נוספת בתנור לפני שאוכלים – או לרכוש אותו קלוי מראש.
הכי חשוב – לחצות את אגוזי הקשיו ולהביט בפנים, לוודא ששום חרק לא הסתנן לו פנימה.
היתרון של הקשיו שהוא מכין המון רכיבי תזונה חשובים – מינרלים חיונים, פיטוכימיקלים נוגדי חמצון חשובים וגם חלבונים.
יתרון נוסף, אפשר לעשות עמו המון דברים כיפים במטבח.
יש שמעדיפים להשרות את הקשיו במים למשך לילה שלם על מנת לרכך אותו – לא חובה.
המתכון למוקרם פרווה:

1. קולפים בצל וחותכים לרבעים, קולפים 2 תפוחי אדמה וחותכים לרבעים.
2. מבשלים עד שתפוח האדמה הופך להיות רך.
3. טוחנים בבלנדר חצי כוס קשיו עם הירקות שבושלו, כוס וחצי מהמים של הבישול, 4 שיני שום, בזיליקום (טרי או התבלין) וקמצוץ מלח גס.
4. קיבלנו רוטב מוקרם. אם רוצים, אפשר לטגן פטריות ולהוסיף לרוטב.
5. מקרימים מה שרוצים להקרים: פסטה, תפוח אדמה אפוי בתנור או כל דבר אחר, ומפזרים שמרי בירה מעל (על נפלאות שמרי הבירה למדנו במאמר הקודם).
6. לאפקט של גבינת צ'דר מוקרמת (כמו במאכל האמריקאי "מאק אנד צ'יז") אפשר להוסיף לשלב הראשון גם גזר או שניים שיתנו את הצבע הכתום האופייני.

זהו בינתיים,
תנסו, תעדכנו בתגובות איך יצא ואם אהבו בבית.
נראה לי שסיימנו עם ארוחת הצהריים, ואפשר בעז"ה החל מהמאמר הבא לעבור לנושא שומנים בריאים מהצומח ומתכונים מדליקים לנשנושי אחה"צ – חטיפי שוקולד וממתקים כיפים, טעימים ומזינים.

אז עד אז המון בריאות,
חן טובי