"חני, צבעת את החיים בכל כך הרבה גוונים": הפרידה המרגשת של רחל פסטג מחברתה

גם כיום, שבועיים לאחר שמסרה את נשמתה הטהורה לבורא עולם - רבים ממאנים לשכוח את דמותה הנערצת של חני וינרוט. אחת מהם היא חברתה רחל פסטג שנפרדת ממנה במילים מרגשות במיוחד. את המכתב כתבה פסטג יום אחרי הלוויתה של וינרוט ז"ל, ואת הכאב שבו מחד והאמונה הגדולה מאידך - אי אפשר לפספס. 

"עדיין לא מאמינה שאתמול ליווינו אותך למנוחת עולמים ושאת אינך איתנו עוד", פותחת פסטג וכותבת. "שקול צחוקך לא יישמע, ושקולך נדם. בדרך ללוויה, לאורך כל רחוב ז'בוטינסקי - נראתה קשת ענקית בשמיים. קשת צבעונית בלי גשם. וזה הרגיש לי כל כך סמלי, כי את צבעת את החיים בכל כך הרבה גוונים".

כשהביטה פסטג על מיטתה של הנפטרת בזמן ההספדים, גילתה שהיא עטופה בתכריכים בגוון סגול. "רציתי לשאול אותך אם את בכלל אוהבת סגול, לא יכולתי להאמין שזו את שם ששוכבת במין שקט שכל כך לא אופייני לך".

מדי פעם העיפה פסטג מבטה הרחק, לעבר שער בית הלוויות, והתחושה הייתה שבעוד רגע חני מגיעה. משם, מהכיוון ההוא, ולא משום כיוון אחר. "חיכיתי לך, רציתי לחבק אותך שוב ורציתי שתגידי לי שמה פתאום ויש לך עוד המון להספיק בחיים ועוד חצי שנה בר מצווה ובכלל... אבל את נשארת שם דוממת. הדמעות שלי זלגו ללא הרף כשפתאום שמעתי אותך אומרת לי: 'נו, רחל... תפסיקי כבר. את לא רואה שכל האיפור נמרח לך'. ואני מנסה להפסיק כי אני יודעת שאת רוצה אותי מחייכת, אבל הדמעות מסרבות לעצור וזולגות מעצמן. כמו קיבלו חיים משל עצמן".

"בלכתך השארת כל כך הרבה חיים אחרייך"

מתוך מילותיה של פסטג מקבלת דמותה של חני משמעות כבדת משקל. הכל היה בה - חיוך שובב, חיבוק ותובנות מטורפות על החיים. אך לדבריה, לעולם לא תשכח את הפגישה הראשונה שלהן, שבה חשבה פסטג "מה הקשר בין האישה היפה הזאת - לסרטן", היא כותבת ומוסיפה כי כשאמרה שלא תיתן לסרטן לנצח אותה פעמיים - חני מיד נכנסה לה ללב. 

והיא אמנם לא נמצאת בגוף הגשמי, אך היא חייתה אז וחיה בינינו כיום - בדרכה היא. "את חיית יותר מכולם", קובעת פסטג. "הספקת בחייך הקצרים מה שאנשים לא חולמים להספיק במשך חיים שלמים. חיים חיים מלאים ומיתתך שלימה".

בטור אחר שלה מתארת פסטג את הזכות הגדולה שנפלה בחלקה להכיר את חני, ואת תחושת ההחמצה שאין מנוס ממנה. "איך לא ניצלתי את הזמן שהיא הייתה כאן וצברתי עוד שעות של חני?", מזדעקת פסטג על הנייר הדומם, החלק והריק אך באותה נשימה נותנת שבח והודיה לקב"ה גם השעות שכן זכתה להימצא במחיצתה. 

"וכדי שלא נמשיך להחמיץ את חיינו, תאמרו היום לאנשים שחשובים לכם כמה אתם אוהבים אותם, כמה הם חשובים לחיים שלכם. לכו לבקר הורים או סבא וסבתא מזדקנים, ואם יש מישהו שכבר הרבה זמן אתם רוצים לבקש ממנו סליחה - תעשו את זה היום, כי אולי מחר זה יהיה מאוחר מדי. 

"תחייכו יותר, תהיו טובים אחד לשני... וכשאתם עושים את זה, תקדישו עוד שנייה אחת ותאמרו שיהא זה לעילוי נשמתה של חנה בת משה אליעזר".