אדיר גץ: "ככל שאני יותר מצליח – אני רואה שאין שם כלום"

נעים להכיר

אדיר גץ, בן 27, רווק, גר בינאי, במקור מעתלית, כותב ומלחין את שיריו, וכותב ומלחין לאמנים נוספים.

ניצוץ של שורשים

"תמיד הייתה בי רוחניות פנימית, מאז שהייתי קטן. למרות שהייתי רואה את המשפחה שלי מקיימת מצוות, זה שאני שומר היום, זה בעיקר מגיע מתוכי. פעם אפילו הייתי יותר חזק. כשהייתי נער הייתי הולך כמעט כל יום עם תיקון הכללי לים, ונמצא שם שעות. באחד השירים שלי כתבתי: 'איך ישבנו אני והרוח על סלע שהיה לי חבר'. לדעתי התיקון הכללי זה אוסף פרקים מאוד חזק שרבי נחמן איגד. המוטו של רבי נחמן זה שמחה, וזו השאיפה הכי גדולה שלנו".

ניצוץ של נוסטלגיה

"השיר הראשון שלי נקרא 'בחור ביישן על פסנתר'. זה גם השיר ששרתי באודישן של כוכב נולד, ופתח לי שם את הדלתות. אז כן, הייתי ילד מאוד ביישן. למשל, לא חלמתי שאי פעם אהיה מסוגל לעמוד על במה. אני זוכר שפעם ישבנו וראינו הופעה של שלומי שבת, ומישהו אמר: 'וואו, כמה ביטחון זמר צריך כדי להופיע', ובאותו רגע הסתכלתי על המשפחה שלי ואמרתי: 'אני לא יכול להיות זמר'.

"שתבין עד כמה זה היה חמור - סבתא שלי הייתה מתחננת שאשיר לה. יש לנו חלון גדול בסלון, ושרתי דרכו לסבתא שלי כדי שלא תראה אותי. סבתא, לא מישהו רחוק. ועד היום הביישנות מקננת בי. אני לא אחד שיתפוס גיטרה וישיר ליד אנשים למשל. אבל דווקא על הבמה אני מרגיש מאוד בנוח. יש משהו בבמה שגורם לי להרגיש כמו בבית".

ניצוץ של השראה

"הרב זמיר כהן מאוד מעניין אותי. אני מתחבר אליו כי הוא מחבר את התורה עם המדע. הכל מאוד הגיוני, ברור, מתיישב על הדעת. לצערי לא יוצא לי לשמוע אותו הרבה, אבל אני רוצה לשמוע אותו יותר".

ניצוץ של מצווה

"אני מאוד מחובר לתפילין. מצוות התפילין מהווה עבורי פתח גם לתפילה ולהתבודדות. כשאני מניח תפילין אני מרגיש שאני מוקף בצינור זכוכית שמגיע עד השמיים. זה מבדל אותך מהעולם. אם אני לא מניח בבוקר, קשה לי להמשיך את היום בלי תפילין. אני כל הזמן מרגיש כאילו שכחתי משהו".

ניצוץ של אמונה

"אתה מכיר את זה שלפעמים בכיתה המורה מדקדקת דווקא עם תלמיד מסוים בגלל שהיא מאוד מאמינה בו? אז ככה אני מרגיש שה' מתנהג אלי. אנשים מפורסמים, ואנשים שמקשיבים להם, הם אנשים שה' בחר אותם. אני מרגיש שה' דקדק איתי כי הוא בחר בי. הוא כביכול אמר: 'את הילד הזה שלי אני רוצה שישמעו באופן מיוחד, אז אני רוצה להכין אותו לכך'.

"בגלל העניין הזה, האמונה שלי בה' היא מאוד חזקה. הוא מציל אותי מהרבה דברים. גם כשהייתי בכוכב נולד, הרגשתי שהוא איתי כל הזמן. הודחתי מהר מאוד. ממש אחרי תחילת התוכנית. עשיתי חישוב, והבנתי שכנראה לא אצליח להתפרסם. אבל בסוף זה כן קרה, ברוך ה'. בשבוע שעבר מישהו שאל אותי אם האמנתי שהקריירה שלי תיראה ככה, ואמרתי שלא. לא האמנתי. פשוט ידעתי. ידעתי שזה יצליח. פעם לא האמנתי, אבל אחר זה השתנו הדברים, ופשוט ידעתי. ידעתי שה' יהיה בעזרי".

ניצוץ של שבת

"אני בא מבית מאמין. עושים קידוש בשישי, בחגים כולם מתלכדים כולם, לא מדליקים אש בשבת, וכו'. כעת לגביי, באופן אישי, עם תחילת הקריירה החלטתי שאני לא מופיע בשבת. הרבה פעמים מזמינים אותי להופיע בשבתות, אבל אני לא מוכן בעבור שום הון שבעולם. נכון, אני מפסיד כסף בגלל זה, אבל אני לא מוכן להופיע.

"אמנם אני לא שומר שבת כהלכתה, אבל גם לא אצא לבלות בשבת. ובכלל, המוזיקה שלי שומרת שבת. אני לא מנגן, לא כותב. אני פשוט אוהב בשבת את הכל. לפני שבת, יש ריח אחר באוויר. אני מכור לו. כשיש חופש רגיל אין את הריח זה. משהו משתנה בקצב של האנשים. משהו בנשמה מתיישב, והמשפחתיות תפוסת מקום".

ניצוץ של תפילה

"אני בעיקר סוגר פינות כשאנשים נתקעים בלי מניין בשחרית, מנחה או ערבית. אבל מבחינת שיח אישי עם הקב"ה - אני כל הזמן מדבר איתו. ובמיוחד לפני הופעות. אני אומר לו: 'אני עולה עכשיו, ובבקשה תעשה שהכל יזרום, שהשירים יצאו טוב, ושהקהל ייהנה'. בכל סיטואציה אני מדבר איתו. מעזרה במציאת חנייה עד הדברים הכי גדולים".

ניצוץ של התעוררות

"התעוררות גדולה ותפילה שהייתה לי ממש עם בכי, חוויתי כשהייתה בשריפה של יערות הכרמל. עתלית, איפה שההורים שלי גרים, מאוד קרובה ליערות הכרמל. כשזה קרה בדיוק חזרתי מהופעה וראיתי את השריפה הענקית ואת הנזק שנגרם. במקביל, שמעתי על ההרוגים באסון, ופשוט יצאה לי מהלב תפילה עם בכי אדיר. התפללתי לה' שיעצור את זה. שיוריד גשם, שיעשה משהו. זה היה נורא".

ניצוץ של ערכים

"אחד הערכים החשובים בחיי הוא לתת יחס יפה לכל אחד ובמיוחד לאנשים שהחברה מחשיבה כפשוטים. הגיבורים שלי היו תמיד האנשים הפשוטים. למשל, כשהייתי בצבא שמרתי המון. שירתתי בחיל הים, בשייטת 13, אבל לא בתור לוחם. כשאתה משרת בבסיס כזה, שכולם שם נחשבים ומחשיבים את עצמם לסגנים של אלוקים, אתה לא באמת נחשב אם אתה לא לוחם.

"והייתי שומר שם, לפעמים גם בש.ג., והרבה אנשים היו עוברים בשער. אני זוכר אחד שקראו לו משה, שמדי פעם היה מביא לי שוקולד, ועוד דברים טעימים. כשהייתי אומר לאנשים שאני הולך לכוכב נולד – בדרך כלל היו צוחקים עלי. אבל משה תמיד האמין בי וחיזק אותי.

"וזה השריש בי את הדבר הזה, ומאז אני מאוד מקפיד להתייחס יפה לכל האנשים. ובמיוחד לאלה שעובדים בעבודות שנחשבות הכי פשוטות. גם בעולם שלי, בעולם המוזיקה. כי הרי אני מגיע להופיע, שר 50 דקות, והולך. אז נכון שגם אני עובד קשה, אבל יש במה, יש סאונד, תאורה, ועוד. ואנשים הרכיבו אותה שמונה שעות לפני שהגעתי, יפרקו חמש שעות אחרי שאלך, ואני צריך להעריך את זה. הפוקוס הרבה פעמים הוא עלי, והכי קל זה להיאטם. אבל אני כל הזמן עובד על זה".

ניצוץ של סיום

"מחשבות לגבי מה אני רוצה להשאיר בעולם הזה הן גדולות. ואני גם מרגיש שיש בתשובות האלה אגו. אבל אם אתה מדבר תכל'ס – אז העניין החשוב זה העולם הבא. הרי מה אני אשאיר? שירים? אלבומים? בסדר, הם ישארו. אולי לנצח. אבל מה שבאמת חשוב זה ילדים ומשפחה טובה.

"עד עכשיו לא הרגשתי את זה, אבל בחודשים האחרונים אני מרגיש בשלות להקים משפחה. אם עד לפני שנה הייתי אומר: 'מי חושב על חתונה בכלל', אז היום זה אחרת. ככל שאני יותר מצליח – אני רואה שאין שם כלום. אם אתה חוזר מקיסריה לבית ריק – אז זה לא שווה כלום. חוזר מזאפה מפוצץ לבית ריק – זה לא שווה כלום. כמובן שצריך להילחם ולנצח בשני המישורים, גם המשפחה וגם הקריירה, אבל המישור היותר חשוב הוא המשפחה והילדים".