פרשת ויגש: המפתח ליחסי אנוש טובים

אחד מבני הקהילה בג'רבא, יהודי זקן ירא אלוקים וסר מרע, הצטיין בקורטוב גדוש של תמימות. אותו אדם ניגש היה מפעם לפעם אל הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל ושואלו בתמימות שאלות זרות ומוזרות שכל השומע יצחק להם, אך רבי כלפון תמיד היה עונהו בחביבות ובמאור פנים, ואינו דוחהו וכועס עליו כלל.

באחת הפעמים, פנה אל רבי כלפון ותואנה בפיו "רבי! רוצה אני לתבוע לדין תורה את... הלבנה!". הרב שהכירו וידע את האיש ואת שיחו, לא הצטחק ובלם פיו. "לכל מקום אשר אני פונה והולך, הלבנה הולכת בעקבותי, עוקבת אחרי, ונוטלת ממני את הפרטיות!" נימק האיש את תביעתו.

במקום לסלקו מעל פניו, נהג עמו הרב בעצתו של דוד המלך "עם גְּבַר תמים תתמם" (תהלים י"ח, כ"ו). "שמעתי טענתך" אמר "כעת עלי לשמוע מה בפי הלבנה. שוב לביתך. בערב, כשתצא הלבנה, נשמע מה בפיה, ומחר תבוא ותשמע מה ענתה, ואז נפסוק כפי ראות עיני הדיין".

הלך האיש לביתו ושב למחרת היום. אמר לו הרב "בא וראה כמה גדולים דברי חכמים, שאסרו לשמוע צד אחד בלבד! הידעת שאף ללבנה יש טענה עליך? מאשימה היא שאתה הוא זה שהתחיל להתגרות בה!".

"אני?" מחה האיש "מה פתאום, היא זו שנסרכת אחרי לכל מקום! אני הולך, והיא הולכת עמי. עוצר, ועוצרת. פונה והיא פונה אחרי!".

"ומה תענה", אמר הרב, "על טענת הלבנה, האומרת בצדק שמעולם לא התחילה ללכת אחריך עד אשר החילות להביט לעברה?!".

"ובכן, מהיום והלאה", יעצו "הפסק להביט בלבנה, ותיווכח לראות שגם היא תחדל מללכת אחריך ולהיכנס לתחומך האישי"... עשה אותו תם כמצות הרב, ומני אז לא נשמעו עוד טענות בפיו...

* * *

כאשר נוכח יהודה לראות כי בדרכים הרגילות לא יצליח לשנות את יחסו של שליט מצרים, לפי רבנו האור החיים הקדוש הוא מנסה לפעול בדרך פסיכולוגית.

כיצד הוא עושה זאת? הוא משתמש בכלל שניסח שלמה המלך בצורה ציורית "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז, י"ט). במשפט זה מתגלה הבנתו המדהימה של החכם מכל אדם בדקויות הרגש האנושי. לפי הסברו של הגאון מוילנא, שלמה המלך מתכוון לומר כי "כמו המים המראים פני האדם כפי שמראה עצמו למים, אם יעקם פניו, גם המים יראו כן; כן לב האדם לאדם. אם לבו טוב לאדם – אותו אדם הוא גם כן טוב עמו אף שאינו יודע לבו". אגב, במקום אחר פירש הגאון מוילנא על דרך השלילה את הפסוק: "וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָׂנֵא" (משלי י"ד, י"ז), וכך הוא מסביר: "מי שחושב מחשבות רעות בלבו, גם אם לא יגלה לחוץ מחשבתו, ואף שאין אדם יודע מה שבלבו של אדם, הוא ישנא, כי 'כמים הפנים לפנים' וגו'".

בדיוק בטקטיקה הזו משתמש יהודה בגישתו לפני יוסף. בלבו שלו, הוא יוצר שינוי יחס כלפי המושל המצרי המתעלל בו ובאחיו. הוא מביא את עצמו לחוש סימפטיה כלפיו, ועל פי הכלל של "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", חייב היה להיות שבאופן אוטומטי גם המושל המצרי יתחיל לחוש אהדה כלפי יהודה, העומד לפניו להתחנן על חיי בנימין!

וכך כותב רבנו האור החיים הקדוש: "ולזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים, והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו, כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו. והוצרך לעשות כן לצד שמן הטבע לא יחבבו בני יעקב עובדי עבודה זרה... לזה הוצרך לפי שעה להפוך המוטבע, ולהגישו בלבבו". בניסיון להסביר את התופעה הפלאית הזו, מבאר ה"אור החיים" לקמן בחומש שמות (ל"ג, י"א): "הלבבות ישכילו בנעלם אם לאהוב אם לשנוא, כי כפי אשר יכין האדם לבו לאהוב חברו, כמו כן יתבונן לב חברו לאהוב אותו".

מגלה לנו כאן האור החיים תגלית המסוגלת לחולל מהפך במערכת המורכבת של יחסי אנוש. לדבריו, המפתח ביחסינו עם הזולת נתון בידינו! אדם יכול ליצור את היחס של חברו אליו, אם רק יְשַׁנֶּה את גישתו אליו. צורת ההתנהגות של האחד מזמינה תגובה דומה. נסו למשל לענות בלחש כשצועקים עליכם, רוב הסיכויים שתקבלו תגובה שקטה ונעימה יותר.

המפליא הוא, שניתן לחולל שינוי בלבו של הזולת גם מבלי ליצור עמו קשר גלוי, עד כדי כך שאפשר לשנות יחסי חברות לטוב ולמוטב בעזרת מחשבה בלבד!

* * *

ראובן ויחזקאל מסוכסכים היו מזה זמן רב. הכל החל בשל תקרית פעוטה של אי הבנה, אשר גררה אותם למצב רוח זועף וחוסר תקשורת. בסתר לבו, רצה ראובן להשיב את השלום על כנו ולהמשיך בחברות ההדדית ששררה ביניהם. אי לכך, השיח תקוותו בפני ידיד קרוב וחכם, וביקש עצתו.

עצת זהב העניק לו אותו ידיד נבון: "שבור את הקרח החוצץ בתוך לבך, שנה את גישתך הפנימית כלפי אותו חבר, וחשוב עליו רק מחשבות טובות וחיוביות, ואז תראה שבאופן פלאי, ללא מלים, תזרום התחושה החמימה אל לבו של החבר, יתחולל אצלו מהפך דומה, והוא ישוב אט אט להיות חברך האוהב!".

תהה ראובן על הדרך התמוהה, אך החליט לנסות. ולמרבה הפלא, זה עבד, והידידות שבה ולבלבה לשמחת שניהם.