איסור 'חדש', מהו?

איסור אכילתו

אסור לאכול מתבואה חדשה לפני שיוקרב העומר בט"ז בניסן, ואיסור זה נקרא ״חדש״ המתייחס לחמישה מיני דגן: חטים, שעורים, כוסמים, שיבולת שועל ושיפון. האוכל לחם, קלי וכרמל - כזית מכל אחד מהם – חייב בשלושה לאוין.

״קלי״ הוא תבואה שהתייבשה בתנור אך לא נטחנה ולא התערבה במים ומלח, ומכל מקום חייב עליה אפילו אם נטחנה אחר כך ונעשית קמח, כי האיסור כבר חל קודם שהיה קלי.

״כרמל״ מורכב מהמילים: ״רך+מל״, היינו תבואה רכה ונמללת ביד. ויש סוברים שהיא תבואה קלויה בשיבולים. תבואה מן החדש שאינה לא לחם ולא קלי ולא כרמל - גם היא אסורה משום חדש.

חדש אינו אסור לעולם, אלא רק עד ששה עשר בניסן עד הקרבת העומר. לפעמים מותר חדש אפילו בט״ז בניסן אחרי הקרבת העומר; וכן אם בית-דין עשו חודש אדר חסר (של 29 יום) נמצא שיום היתרו ממהר לבוא.

חדש בחוץ לארץ

תנאים ואמוראים רבים, ולאחר מכן הפוסקים, נחלקו אם איסור חדש נוהג בחוץ לארץ או רק בארץ; יש שפסקו שחדש אסור מן התורה בכל מקום, וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מן התורה בכל מקום ובכל זמן, בין בארץ ובין בחו״ל. יש שסוברים שהדבר ספקאם אסור מן התורה בחו״ל; ויש פוסקים שבחו״ל אסור רק מדרבנן. גם כיום יש המקלים באיסור חדש בתבואת חו״ל. חדש של ארץ ישראל שהוציאוהו לחו״ל נשאר באיסורו - אפילו אפו ממנו לחם בחו״ל, הוא נשאר אסור כחדש. יש סוברים שחדש נוהג אפילו בתבואה של גויים; ויש סוברים שאינו נוהג בשל נכרים; ויש סוברים שמדרבנן אסור חדש של נכרים. אולם יש לדעת כי מרן השו"ע פסק הלכה למעשה שגם בזמן הזה נוהג איסור חדש – אף בתבואה מחו"ל, ויש לספרדים להקפיד בזה מאד.

זמן היתרו של חדש

כשקרב קרבן העומר הותר החדש מיד. הרחוקים מירושלים, שאינם יודעים מתי הוקרב העומר, מותרים מחצות היום בירושלים, כי יודעים שאין בית דין מתעצלים בעומר עד אחר חצות היום. אחרי שחרב המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שכל יום ששה עשר בניסן יהא חדש אסור. בחו״ל שחוגגים שני ימים יום טוב, איסור חדש חל עד שבעה עשר בניסן בלילה.