היהודים בגרמניה שוב חיים בפחד: האנטישמיות שבה לרחובות

עבור יהודים שהיגרו לגרמניה בשנות השבעים והשמונים, בעיקר מברית המועצות לשעבר, גרמניה הייתה חוף מבטחים יחסי. כחלק מרגשות האשמה בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה, השלטונות הגרמניים עשו מאמצים גדולים להבטיח שהמרחב הציבורי יהיה נקי מאנטישמיות. כך למשל, הצבעה במועל יד או הכחשת שואה הן עבירות פליליות בגרמניה, ועונשן מאסר. בנוסף תלמידי בתי הספר לומדים בהרחבה על שואת יהדות אירופה.

החלטתה של הקנצלרית מרקל לפתוח את שערי המדינות למילון פליטים מוסלמים, עם זאת, יצרה סיכון כפול עבור הקהילה היהודית בת 120,000 בני האדם שמתגוררת בגרמניה. מצד אחד, פליטים מוסלמים רבים מחזיקים בדעות אנטישמיות. מצד שני, הימין הקיצוני שמתעורר בכל אירופה בתגובה לגל הפליטים מתבסס בעצמו על עמדות אנטישמיות.

הקהילה היהודית המקומית נזעקה במיוחד בשבוע שעבר, כאשר אלפי מפגינים בברלין שרפו דגלים של ישראל במחאה על החלטתו של הנשיא טראמפ להכיר בירושלים כבירתה של ישראל. "אף פעם לא חשבתי שאראה דבר כזה במרכז ברלין. זה משהו שרואים בחלקים אחרים של העולם", אמר לעיתיון יו.אס.איי טודיי יהודי מקומי שהיגר מרוסיה לפני כשלושים שנה. "אנחנו מרגישים מאוימים".

שריפת הדגלים לא היתה האירוע האנטישמי היחיד שהתפרסם לאחרונה. בין השאר, למעלה מתריסר שלטים לזכר השואה נגנבו ברלין בחודש שעבר, והצבא הגרמני הודיע כי מצא בקיץ האחרון סמלים נאצים במחנה צבאי. במהלך 2016 נרשמו בגרמניה 1468 אירועים אנטישמיים – עליה משנים קודמות – והתחזית לגבי הנתונים הסופיים על 2017 גם היא אינה מעודדת. סקר שנערך במערב גרמניה לאחרונה מצא כי 62 אחוזים מהיהודים אומרים כי הם חוו אנטישמיות בגרמניה.

הקהילה היהודית עושה מה שהיא יכולה כדי להילחם במגנה החדשה. בברלין הוקמה יוזמה חדשה למאבק באנטישמיות, ומנהיגים יהודים דורשים מהממשלה להוסיף שיעורי היסטוריה לתוכנת הלימודים ולחייב את כל התלמידים לבקר במחנות ריכוז. אבל, כולם מודים, מאמצים שמקורם בקהילה היהודית לבדה לא יצלחו. יש צורך גם במעורבות ממשלתית – ובגינויים מתוך הקהילה המוסלמית. כפי שאומר הרב דניאל פביאן, נכד לניצולת שואה ורב קהילת קהל עדת ישראל בברלין: "אנחנו לא יכולים להיות היחידים שמזכירים לכולם כל הזמן להסתכל על מה שמתרחש ממש מתחת לאף שלהם".