פָּרָשַׁת וַיְחִי לילדים: מִכְתָּב מָלֵא בִּדְמָעוֹת מֵהַפּוֹגֵעַ הָאַכְזָרִי

אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה (בְּרֵאשִׁית נ', כ')

תַּלְמִיד חָכָם מֻפְלָג הִגִּיעַ אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א, וּבְפִיו הַסִּפּוּר הַמֻּפְלָא הַבָּא:

נוֹלַדְתִּי לְהוֹרִים חִלּוֹנִיִּים, וּמִטֶּבַע הַדְּבָרִים לָמַדְתִּי בְּמוֹסָד חִינּוּךְ חִלּוֹנִי. כְּשֶׁהָיִיתִי בְּכִתָּה ח', קִנֵּא בִּי מְאֹד אֶחָד מִיַּלְדֵי הַכִּתָּה, וְהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת עָלַי חֵרֶם כִּתָּתִי. בִּהְיוֹתוֹ מַנְהִיג הַכִּתָּה, צִיְּתוּ כֻּלָּם לִדְבָרָיו. לֹא הָיָה תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁדִּבֵּר עִמִּי, אֲפִלּוּ שָׁלוֹם אוֹ בֹּקֶר טוֹב לֹא אָמְרוּ לִי. יָשַׁבְתִּי לְבַדִּי בְּפִנַּת הַכִּתָּה, מְנֻכָּר, מְנֻדֶּה, מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס. גַּם בַּהַפְסָקוֹת הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי כֻּלָּם.

לֹא נִתָּן לְתָאֵר בְּמִלִּים אֶת שֶׁעָבַר עָלַי. הָיִיתִי בְּמַצָּב נַפְשִׁי נוֹרָא, בְּלִבִּי נִפְעַר פֶּצַע שֶׁלֹּא הִפְסִיק לְדַמֵּם, וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹּא אֶדְרוֹךְ יוֹתֵר בְּבֵית הַסֵּפֶר.

הוֹרַי הָיוּ אוֹבְדֵי עֵצוֹת. בַּתְּחִלָּה חָשְׁבוּ לִרְשׁוֹם אוֹתִי לְבֵית סֵפֶר מַמְלַכְתִּי אַחֵר, אַךְ שׁוּב חָשְׁשׁוּ, שֶׁמֵּחֲמַת הָאֹפִי הַחַלָּשׁ שֶׁלִּי, יִתְעַלְּלוּ בִּי שׁוּב.

לְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ, בְּלֵית בְּרֵירָה, לְהַכְנִיס אוֹתִי לְתַלְמוּד-תּוֹרָה מְסֻיָּם בְּעִירֵנוּ, שָׁם מְחַנְּכִים לְדֶרֶךְ אֶרֶץ וְאַהֲבַת הַזּוּלַת בְּאֹפֶן מְיֻחָד. הוֹרַי אָמְנָם נִהֲלוּ בַּיִת שֶׁעֲדַיִן הָיָה חִלּוֹנִי לְגַמְרֵי, אַךְ בְּכָל זֹאת רָשְׁמוּ אוֹתִי לַמּוֹסָד הַתּוֹרָנִי, בְּתִקְוָה שֶׁשָּׁם יִשְׁתַּפֵּר מַצָּבִי הַנַּפְשִׁי.

מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּתַּלְמוּד-תּוֹרָה, הִתְחַבַּבְתִּי עַל כָּל חַבְרֵי הַכִּתָּה. מַעֲמָדִי בַּחֶבְרָה הָיָה מְצֻיָּן, וְגַם הַמְלַמֵּד הִתְיַחֵס אֵלַי מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיִיתִי בְּנוֹ... מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, בַּתְּחִלָּה הִתְקַשֵּׁיתִי לִלְמוֹד גְּמָרָא, אַךְ עִם הַזְּמַן קָלַטְתִּי הֵיטֵב אֶת הַסּוּגְיוֹת, עַד שֶׁהִתְאַהַבְתִּי לְגַמְרֵי בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא...

לְאַחַר סִיּוּם לִמּוּדַי בַּתַּלְמוּד-תּוֹרָה, הִמְשַׁכְתִּי לְאַחַת הַיְשִׁיבוֹת הַמְצֻיָּנוֹת... (כָּאָמוּר, כַּיּוֹם אוֹתוֹ יֶלֶד הָפַךְ לְתַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג). כַּמּוּבָן שֶׁאַט אַט גַּם שְׁאָר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי הִתְחִילוּ לִשְׁמוֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, עַד שֶׁבֵּיתֵנוּ עָבַר מַהְפָּךְ שֶׁל מַמָּשׁ, מִבַּיִת לְלֹא שׁוּם סַמְמָן דָּתִי - לְבַיִת שֶׁל תּוֹרָה!

בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת שֶׁחָלְפוּ, פְּעָמִים רַבּוֹת עָלוּ בְּלִבִּי הַזִּכְרוֹנוֹת הַקָּשִׁים מֵהֶעָבָר, וּבְעִקָּר דְּמוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד חֲסַר-לֵב שֶׁהִתְעַלֵּל בִּי בַּצּוּרָה הָאַכְזָרִית בְּיוֹתֵר. אַךְ עִם זֹאת, לֹא הִפְסַקְתִּי לְהוֹדוֹת לַה' יִתְבָּרַךְ עַל כָּךְ - שֶׁכֵּן אִלּוּלֵא אוֹתוֹ נַעַר - מִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הָיִיתִי הַיּוֹם; הֵן כָּל כְּנִיסָתִי לְעוֹלָמָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וַהֲפִיכַת מִשְׁפַּחְתִּי לְמִשְׁפָּחָה חֲרֵדִית, לֹא הָיְתָה אֶלָּא בְּסִבָּתוֹ...

וְהִנֵּה, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד הִתְקַבֵּל אֶצְלִי מִכְתָּב סָפוּג בִּדְמָעוֹת. הִזְדַּעְזַעְתִּי לִרְאוֹת שֶׁעַל הֶחָתוּם הָיָה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר... אוֹתוֹ תַּלְמִיד פּוֹגֵעַ!

בְּמִכְתָּבוֹ סִפֵּר: "עוֹבְרִים עָלַי יִסּוּרִים קָשִׁים... לָאַחֲרוֹנָה הִתְחַלְתִּי לְהִתְקָרֵב לַיַּהֲדוּת, וּכְשֶׁפָּנִיתִי לְאֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר לִבְרָכָה וִישׁוּעָה, תְּגוּבָתוֹ הָיְתָה: "כְּדַאי שֶׁתִּבְדֹּק טוֹב אִם לֹא פָּגַעְתָּ בְּמִישֶׁהוּ בֶּעָבָר...". כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא הָיִיתִי צָרִיךְ לַחֲשׁוֹב הַרְבֵּה, מִיָּד נִזְכַּרְתִּי בְּךָ... כָּעֵת אֲנִי מִתְחַנֵּן שֶׁתִּסְלַח לִי, וְתִשְׁלַח לִי עַל גַּבֵּי הַגְּלוּיָה הַמְצֹרֶפֶת כְּתַב מְחִילָה, וְאוּלַי יְרַחֲמוּ עָלַי מֵהַשָּׁמַיִם".

בְּכַוָּנָתִי לִכְתּוֹב לוֹ בַּחֲזָרָה כִּי אֲנִי מוֹחֵל לוֹ בְּלֵב שָׁלֵם עַל כָּל מַעֲלָלָיו, אֶלָּא, שֶׁהוּא צֵרֵף לַמִּכְתָּב שְׁטָרוֹת רַבִּים שֶׁל כֶּסֶף כִּדְמֵי פִּיּוּס, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם רַשַּׁאי אֲנִי לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף; הֲלֹא תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה לַתַּלְמִיד הַזֶּה, כָּאָמוּר, וְאִם כֵּן שֶׁמָּא עָלַי לִשְׁלוֹחַ לוֹ אֶת הַכֶּסֶף בַּחֲזָרָה?

תְּשׁוּבָה:

בְּסוֹף פָּרָשַׁת וַיְחִי (בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק נ'), מִתְחַנְּנִים אֲחֵי יוֹסֵף אֵלָיו שֶׁיִּסְלַח לָהֶם עַל חַטָּאתָם כְּלַפָּיו: "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ... וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים". מֵשִׁיב לָהֶם יוֹסֵף: "אַל תִּירָאוּ... וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".

מְבָאֵר הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ: אָמְנָם אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם וּזְמַמְתֶּם לַעֲשׂוֹת לִי רַע, אֲבָל "אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" - וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לַמִּתְכַּוֵּן לְהָמִית אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי הַנָּחַת סַם-הַמָּוֶת (רַעַל) בְּתוֹךְ מַשְׁקֵהוּ, וּלְבַסּוֹף נִתְבָּרֵר שֶׁאֵין זֶה סַם-הַמָּוֶת, אֶלָּא יַיִן מְשֻׁבָּח עַתִּיק-יוֹמִין... וְעַל זֹאת - מְסַיֵּם הָאוֹר הַחַיִּים - מוֹזֵג הַכּוֹס אֵינוֹ זָקוּק לְכַפָּרָה, כֵּיוָן שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא עָשָׂה לַחֲבֵרוֹ רָעָה אֶלָּא טוֹבָה. וְלָכֵן גַּם אֲחֵי יוֹסֵף אֵינָם זְקוּקִים לְכַפָּרָה, כִּי לְמַעֲשֶׂה גָרְמוּ לוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה.

לְאוֹר הַדְּבָרִים, הָיָה מָקוֹם לִטְעוֹן שֶׁגַּם בְּעִנְיָנֵנוּ הַפּוֹגֵעַ אֵינוֹ זָקוּק לִמְחִילָה (עַל כָּל פָּנִים עַל הַחֵטְא שֶׁל בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ), כִּי הִתְבָּרֵר שֶׁצָּמְחָה טוֹבָה עֲצוּמָה לַחֲבֵרוֹ וְלִכְלַל יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת אוֹתָהּ פְּגִיעָה, כְּשֵׁם שֶׁאֵצֶל יוֹסֵף הִתְנַכְּלוּת הָאַחִים גָּרְמָה לְטוֹבָה.

אוּלָם, יוֹתֵר נִרְאֶה שֶׁאֵין לְדַמּוֹת בֵּין שְׁנֵי הַמִּקְרִים, מִשּׁוּם שֶׁפָּרָשַׁת מְכִירַת יוֹסֵף הִתְנַהֲלָה כֻּלָּהּ עַל פִּי "נְבוּאָה אֱלֹקִית" - הַקָּבָּ"ה גִּלְגֵּל אֶת כָּל מַהֲלַךְ הַיְרִידָה לְמִצְרַיִם בְּאֹפֶן זֶה, כִּי רְאוּיִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, אֶלָּא "שֶׁעָשָׂה הַקָּבָּ"ה כַּמָּה עֲלִילוֹת", וְיָרַד יוֹסֵף תְּחִלָּה, וְכָךְ יָרְדוּ כֻּלָּם לְמִצְרַיִם בְּכָבוֹד גָּדוֹל (שַׁבָּת פ"ט:, יַלְקוּט תְּהִלִּים תתס"ג). וּמִמֵּילָא נִתָּן לוֹמַר עַל כָּךְ: "אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה". מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאֵלָתֵנוּ, שֶׁהַפּוֹגֵעַ עָבַר עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת מְאֹד, לְהֶפֶךְ מִצִּוּוּי הָאֱלֹקִים, וּבְוַדַּאי זָקוּק לִסְלִיחָה וְכַפָּרָה. וְלָכֵן, מִן הַדִּין, פְּשִׁיטָא שֶׁרַשַּׁאי הַתַּלְמִיד חָכָם לְקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף.

אָמְנָם, מִמִּדַּת חֲסִידוּת - רָאוּי לְהָשִׁיב לָאִישׁ אֶת הַכֶּסֶף, כִּי עַל כָּל פָּנִים בְּסִבָּתוֹ הִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְזָכָה הַנִּפְגָּע לְחַיֵּי עוֹלָם (הוּא וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ), וְיֵשׁ מָקוֹם לְהַכִּיר לוֹ טוֹבָה עַל כָּךְ.

לְסִכּוּם: מִן הַדִּין אֵין צָרִיךְ לְהָשִׁיב אֶת הַכֶּסֶף, אֶלָּא רַק מִמִּדַּת חֲסִידוּת.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין