השלושים לפטירת חני וינרוט ז"ל: "מי שדיבר עם חני וקרא בספריה - לא נשאר אותו בנאדם"

לרגל השלושים לפטירתה של חני וינרוט ע"ה, נערכה אמש (ד') עצרת התעוררות בבית הכנסת 'נוסח אשכנז ההלכה' ברמת גן - במהלכה נישאו דברי הספד מרגשים על ידי בעלה של חני דובי וינרוט וחמיה עורך הדין יעקב וינרוט. 

את דבריהם נשאו גם רבי שלמה לוינשטיין ה'מגיד מישרים' ורב בית הכנסת ר' צבי ויסקוף. "אנחנו מבקשים מבורא עולם שיכתוב אותנו בספר זכויות. 'אבינו מלכנו, כתבנו בספר זכויות'. שואלים, מה זה כותבנו בספר זכויות? זכויות צריך לעשות. יש שמסבירים שהבקשה פה היא לא 'תיתן לנו לעשות זכויות' אלא 'תיתן לנו את מה שאתה יכול לעשות. אני אעשה מה שביכולתי, ואתה תעשה את שביכולתך", אמר בעלה. 

"המשבר הוא משבר, אבל אמרה לי חברה טובה של חני, מיכל, דבר מה שהוא מבחינתי חידוש עצום: מקור המילה משבר הוא 'ראיתם על האובניים' שנקרא בחומש שמות. ואומר רש"י שבמקום אחר זה נקרא משבר. וגם במלכים, המקום שבו אישה מולידה את התינוק נקרא משבר, כי מתוך המשבר נולד תינוק. נולד היצור הכי חי בתבל. אני מאחל לעצמי ולמשפחתי שמתוך המשבר - יצמח מה שחני יכלה להצמיח מתוך משבר. זה 'תחרות' קשה מאוד, אבל היא הייתה החלוצה והמובילה ביכולת ללמד איך מתוך משבר צומחים. אנחנו מקווים כולנו גם, שמתוך המשבר אנחנו נצמח.

"כל מי שהכיר את חני ולמד ממנה, יודע שאתה לא יוצא אחרי שיחה עם חני או אחרי קריאת ספר של חני - אותו בנאדם. משום שחני אף פעם לא לקחה בנאדם וניסתה לשכנע אותו לפעול לפי דרך שתואמת את הכוכב שלה".

בעלה הודה מקרב לב לסוללת חברותיה כמו גם אחיותיה של חני - שהקיפו אותה מכל עבר, ודאגו לשמח אותה ברגעים הכי קשים. "הן הגיבורות האמיתיות, ואני מודה להן מקרב לב. יהי זכרה ברוך", סיים. 

אביו של דובי וחמיה של חני ז"ל, עורך הדין יעקב וינרוט, הצטרף לדברי ההספד ואמר כך: 

"היום יום של חני, הדברים הקטנים של חני. דברים שאני בטוח שהיא לא חשבה ש'מי רואה בכלל'. זאת הייתה הצצה פולשנית קצת שמיד לאחריה אני הסטתי את המבט. הדברים הללו היו דברים הרבה יותר גדולים מכל מה שהיא כתבה, ומכל מה שהיא עשתה - ואנחנו יודעים עליהם. אני מדבר על הדברים הקטנטנים, היומיומיים...

"הדבר הזה מסביר למה רש"י מביא את המדרש הזה כאן. כי הרי כשקוראים את הפרשה לא מבינים מה עושה הפסוק הזה בתוך הקונטקסט. הפרשה מתחילה בכך שיוסף שומע שאביו חולה והולך לבקר אותו. הוא מכיר לו את שני בניו הנולדים לו ויעקב מברך אותם. ובתוך כל זה פתאום מופיע הפסוק הזה שהוא מחוץ לכל קונטקסט - פתאום יעקב מספר ליוסף שהוא קבר את אמו בדרך. אין שום הקשר לפסוק הזה. ההקשר הוא בדיוק הפרשה שבתוכה הוא נתון. יעקב מגיע ליוסף, זה המפגש האחרון או אולי האחרונים. וכשהוא מציג לו את בניו והם נמצאים לבד הוא מספר לו מי הייתה אמא שלו והוא שומר על הצניעות. מצניע את הדברים כי אם היה מגלה אותם הם היו מאבדים את העוצמה שלהם".