שידוכים מא’ ועד ת’. והפעם: שמרי על הכללים

אני ופגושתי ישבנו בבית קפה. פגישה ראשונה. שנינו נבוכים (או כך לפחות חשבתי). יושבים ומסתכלים זה על זו ומתלבטים איזה משקה להזמין. ואז בפרץ של ג'נטלמניות שאני לא כ"כ מכיר, החלטתי שלא אכפת לי שיש לי מינוס בבנק, אני הולך על כל הקופה.
"את רעבה?", שאלתי בנימוס.
"כן!", היא ענתה בביטחון.
טוב... חשבתי לעצמי, מפתיע... אבל לא חסר תקדים.
"ומה תרצי?", אני שואל.
"עוגת גבינה".
החלטית הבחורה.
"מלצר!", אני קורא "עוגת גבינה בבקשה!".
העוגה מגיעה ואיתה שתי צלחות ושתי כפיות והבחורה באינסטינקט לא ברור לוקחת אליה את הצלחת (המרכזית!) של העוגה, ומתחילה לאכול.
אני מסתכל עליה בהלם, אבל היא ממשיכה לאכול ולא עוצרת לרגע.
אני מתלבט אם להגיד משהו אבל מחליט לתת לה ליהנות.
כשנשארת כפית אחרונה הוא מישירה מבט ושואלת: "רוצה?".
"לא", אני עונה והיא מחייכת.
היא מלקקת את הכפית עד תום.

טוב, אז קודם כל, לא מזמינים אוכל בבית קפה בפגישה ראשונה! וגם לא יוצאים לפיצה, פסטה או פלאפל. בפגישה ראשונה אתם עוד לא מכירים, אז לא להתפרע...
ועכשיו לפי הסדר...

כלל ראשון: כאשר מציעים לך הצעה ואת מבררת ומחליטה לנסות, עלייך לחזור לשדכן ולאשר שאת מקבלת את ההצעה. השדכן יתן את מספר הטלפון שלך לבחור, והוא יתקשר אליך לתאם את היום והשעה של הפגישה המיועדת. כדאי לחשוב עוד בטרם הבחור מתקשר מתי ואיפה נח לך להיפגש.

כלל שני: בפגישה הראשונה בד"כ נפגשים באמצע, כדי להקל על שני הצדדים.

כלל שלישי:  בד"כ אחרי הפגישה הראשונה הבחור מתקשר תוך יום-יומיים לשאול איך היה ולחוות את דעתו על הפגישה (לספר לך בעדינות (או שלא) אם הוא מעוניין להמשיך או לא). חשוב שבשלב זה תתני לבחור להתקשר, חכי לשמוע מה יאמר ואז ספרי לו איך הרגשת והאם את רוצה להמשיך. (אם החלטת שהקשר אינו מתאים לך, תוכלי לחסוך מצבים מביכים ולהקל על שניכם אם תאמרי זאת כבר בתחילת השיחה ולא תחכי שהוא יביע את רגשותיו).

כלל רביעי: אם החלטתם לקנות משהו לאכול או לשתות כדאי להציע להשתתף בתשלום. אם הבחור מסרב ומתעקש לשלם עליך – אל "תחזירי מלחמה", תני לו לתת, הנתינה הזו רק תבנה ותעצים את הקשר.

כלל חמישי: אומנם תפקידן של הפגישות לבדוק ולבחון אם הבחור מתאים לך, אבל חשוב שתעשי זאת בנעימות ובדרך ארץ. אל תשכרי מרגל שיחווה את דעתו על הבחור ואל תקליטי אותו בלי ידיעתו. היי ישרה ואמיתית כפי שהיית רוצה שינהגו בך.

כלל שישי: אם החלטת שזה לא זה, אל "תמרחי" את הבחור, הוא לא טחינה. זה אומנם קצת לא נעים, אבל זו האפשרות הטובה ביותר. אל תיעלמי ואל תברחי, פשוט אמרי לא. אם, לעומת זאת, נהנית מאד מהפגישה, כדאי מאד שתאמרי משהו, משום שאמירה כזו מגבירה את החשק להמשיך ולהשקיע בקשר. אם את מתפדחת לומר זאת ישירות לבחור, תוכלי לומר לשדכן, והוא ישמח להעביר את המסר.  

כלל שביעי והכי חשוב: תשכחי את כל מה שקראת עד עכשיו... אין כללים!

למה?
קודם כל, כי יכול להיות שהבחור בכלל לא מכיר אותם ולא מודע למה מקובל, ולכן אם הוא לא פועל בהתאם לכללים זה לא אומר כלום (לא שהוא קמצן ולא שהוא לא ג'נטלמן).
בנוסף לזה, כל הכללים תלויים מאד ומשתנים בין החברות והמגזרים (גם "במגזר שלנו").
והכי חשוב, יתכן שהכללים בכלל לא מתאימים לכם, ורק יתקעו אתכם עמוק באדמה.
מותר לך להביא כיבוד לפגישות (לא לכולן... תשאירי לו משהו...),
מותר לך להתקשר אם את רוצה, ומותר לך להסכים שהוא יבוא אליך.
מותר. רק צריך לדאוג שזה יהיה בטוב טעם ולא ישתלט על המקום של הבחור (ואם הוא מתעקש, תני לו להוביל... חוש כיוון לא רע, זוכרת?).
כדאי להכיר את הכללים, אך כדאי עוד יותר לקחת כל כלל בערבון מוגבל, ולבחון בשכל הישר האם הוא מתאים לך (לכם).

נחמה ביטקובר היא ראש מכון ''עומק הקשר'' ומאמנת רגשית לקראת זוגיות