מסיפורי המרצה: שישים אלף שקל וטעות גורלית בכתובת

מכירים את זה שאתם עושים טובה למישהו ואחר כך מ תחרטים על כך... ובכן... הייתי מתחרט על הטובה שעשיתי אלא שכשמתחרטים, זה מוחק גם את המצווה (כמו תשובה רק לצד ההפוך) לכן אני לא מתחרט אבל ביננו... בפעם הבאה אני לא מתכוון לעשות את זה שוב אז אם אתה במצב כלכלי קשה... אל תבנה עלי... אני לא מתכוון לעשות זאת עוד פעם... תכף תבינו...

הכל התחיל לפני לא זוכר כמה זמן... נו... בגילי לא לזכור זה לא חכמה... במיוחד אחרי הלורד האנגלי מסמטאות צפת שסיפרתי עליו מקודם... בקיצור, מה שקרה זה שמסרתי הרצאה לזוגות בעיר הקודש בת-ים, שהיא אמנם יותר ים מאשר קודש אבל בהחלט היא בפוטנציאל להיות קודש... ומי שלא מבין מה הקשר בין המצולמים לכתבה... שיעשה ניסוי, יסתובב בבת ים יבקש מניין לתפילה... תוך דקה אפשר לפתוח שטיבלך (שטיבלך פירושו בית כנסת שמתקיימים שם תפילות בכל שעות היממה כולל בחמש בבוקר ערבית ושחרית ביחד, בהזדמנות אספר על הקבצן המיליונר משטיבלך זכרון משה בירושלים... אולי באחד הספרים הבאים... אם ירצה ה').

בקיצור... דיברתי על אמונה ובטחון שאין מצב שה' לא יכול להושיע ברגע אחד... ובשבילו זה לא משנה להצמיח פרח באמצע מדבר או להוריד לך את הקו הקטן המעצבן והשחור ביותר בעולם... נו... זה שיוצא מהקיר של הבנק... זה שנמצא ליד המספר הארוך שמספר כמה כסף יש לך... נו.. המקף הקטן שעושה את ההבדל בין יש לך מאה אלף שקל לבין אתה חייב לבנק מאה אלף שקל ובדרך כלל זה אתה שחייב לבנק כי הדבר היחיד שהבנק חייב לעשות זה להתקשר אליך כל שבוע בממוצע (אם זה בחודש רגוע יחסית) ולספר לך על הבשורות הטובות שכולם אוהבים אותך ולא רוצים להיפרד ממך וגם השיקים שלך, לא מוכנים לעזוב אותך ולעבור למישהו אחר... תמיד חוזרים... רק שלמנהל הבנק יש בעיה אם זה אז תזדרז בהקדם לסדר את העניין...

בקיצור, בסוף ההרצאה ניגשו זוג וביקשו ברכה... כבר הסברתי את התופעה הלא ברורה שבאים לבקש ממני ברכות... אבל בכל זאת אני מברך את מי שמבקש... אם זה עושה טוב למישהו אז מה איכפת לי, ואני מברך מכל הלב... בירכתי אותם ואז הגברת התחילה לבכות ובעלה שבהחלט היה מתחשב ניגש להביא לה כוס מים (הוא כנראה מתורגל בזה היטב... היא בוכה, הוא מראה איכפתיות והתחשבות ומביא מים... ותוך כמה דקות הכל מסתדר...) בכל אופן, הוא אמר שיש להם בעיה רצינית ביותר ושאל אם יש לתורה מה להציע במקרה כזה.

 שאלתי מה המקרה כי לפי רישומי משרד הפנים והמחלקה לענייני רוח הקודש, עדיין לא זכיתי לדעת דברים מבלי שיספרו לי למרות שישנם אנשים שטועים בי וחושבים שאני כן רשום ברשימת השרלטנים נוטלי הכסף ודוברי השקרים ומצהירים הבטחות ככל שיתבקשו ואפילו מוכנים להישבע שהמת יקום מקברו בזדמנות ראשונה... העיקר שהכסף יגיע לכיסם, ורצוי כמה שיותר... (בהזדמנות אני אשתדל לספר על הבאבא השקרן שהלכתי לבקר אותו ועל התרגיל שניסה לעשות לי רק שהוא לא ידע שאני מומחה עולמי לחשיפת זייפני רוח הקודש... אבל נראה מתי נספר על כך... אשתדל בהקדם בלי נדר...).

בקיצור, הוא התאכזב שהוא צריך לספר ושאני לא יודע לבד כל מה שקורה בעולם הזה ובעולם הבא, והתחיל לספר.

הם זוג לא צעיר, יש להם חמישה ילדים שיהיו בריאים והאמא הוסיפה ו"שיהיו רגועים ויציבים, יקומו מוקדם בבוקר ויפסיקו לעשות בעיות בבית הספר".

ההורים לעומת הילדים היו די יציבים בכלל וגם כלכלית, לא אמרתי אמידים ולא אמרתי יושבים טוב, כשאמרתי יציבים זה כמו שהגברת הסבירה :" יציבים פירושו שחשבון הבנק שלהם מתנהל באופן יציב וקבוע כמו רוב הציבור בישראל... אתה יודע... מגהצים בויזה את כל המבצעים בסופר, נכנסים למינוס, הבנק מתקשר, לוקחים הלוואה, מרגישים ברונים, מגהצים כמו מכבסה, נכנסים שוב למינוס, הבנק שוב מתקשר, לוקחים הלוואה משלימה להלוואה, מרגישים שוב רוטשילדים, מגהצים כמו עקרת בית חרוצה, נכנסים למינוס, עכשיו מנהל הבנק מתקשר, לוקחים הלוואת ביטוח משלימה להלוואה המשלימה להלוואה השגרתית וכך מתגלגלים באופן יציב יחסית, נו כמו כולם..."

הבעל הפסיק את אשתו באמצע והעיר לה "לא צריך לספר את כל קורות חיינו, למה את חייבת תמיד להוסיף מיליון פרטים שלא קשורים בכלל למקרה, תספרי תכלס מה שצריך".

בקיצור האב לקח את זכות הדיבור לעצמו והמשיך לספר:

"לפני כשנה שכרנו דירה בבת-ים, בעל הבית של הדירה הוא אדם אמיד שיש לו כמה וכמה דירות להשכרה, הוא בעצמו גר בכלל בלוד, איפשהו בשכונה חשוכה שכל אדם שפוי מעדיף לא להיכנס אליה בכלל... אבל זה כנראה קרוב לעסקים שלו בלוד והסביבה... הוא בעסקי הבנייה... ההסכם היה שאנו ניתן שנים-עשר שיקים של חמשת אלפים שקל לשנה מראש לכל ראשון לחודש הלועזי למניין הגויים חס ושלום, וכך היה.

בחודש הראשון דאגנו להפקיד בבנק כסף שלקחנו בהלוואה כדי שהשיק יעבור ואכן בניסי ניסים, השיק עבר... בחודש שלאחר מכן לא הספקנו להתקשר לבנק להתחנן שיקבלו את השיק ולקחת הלוואה בפעם העשירית... אבל למרבה הפלא, השיק שלנו לא חזר... העדפנו לא להתקשר בעצמנו לבנק לשאול איך יכול להיות שכיבדו את השיק כדי לא לעורר את הדובים ואת מנהל הבנק שהיה יותר שילוב של שור זועם ודוב גריזלי מאשר הדוב פנדה הנחמד שאתה מדמיין".

רציתי לומר שגם לי יש חשבון בבנק וגם אני מכיר את מנהל הבנק ולכן אפילו לרגע לא דמיינתי את מנהל הבנק כדוב פנדה אלא יותר כאליגטור או אמלץ לבן (סוג של כריש בנקאי...) אבל הוא כבר היה בהמשך הסיפור ולא רציתי להפסיק אותו באמצע.

לעומתי אשתו כנראה פחות הפריע לה העניין של להפסיק מישהו באמצע ואמרה לו בציניות "לא צריך לספר את כל קורות חיינו ואת הגיגי מחשבותינו?!, למה אתה חייב תמיד להוסיף מיליון פרטים שלא קשורים בכלל למקרה?!, תספר תכלס מה שצריך וזהו!".

הוא הסביר לה שמאחר והוא חי איתה כבר כמעט שלוש עשרה שנים אז הוא למד ממנה הרבה דברים טובים יותר וטובים פחות וזה אחד מהם, והיא רק ענתה ברצינות "נדבר על זה בבית..." והוא הרכין את ראשו ואמר סליחה...

בקיצור הוא המשיך לספר תוך כדי שהוא משתדל שלא להוסיף פרטים שבאמת מיותרים...

"ככה חלפה לה שנה שלמה שאפילו שיק אחד של השכירות לא חזר אלינו, אלא שלפני חודש התקשר אלינו מנהל הבנק וכמעט יצא מתוך הטלפון וצווח "מה אתה עושה??? מפזר חמישים אלף שקל בבת אחת... מה אתה חושב שאתה?! דולנד טראמפ?!

יש לך פה עשרה שיקים של חמשת אלפים שקלים, תבוא מיד לסדר את העניין אחרת אני אאלץ להגביל את החשבון שלך לצמיתות...

הייתי המום, היחיד ביקום שקיבל ממני כל כך הרבה שיקים זה רק בעל הדירה, אבל מה קרה פתאום... לא הבנתי כלום, אמרתי למנהל שכנראה נפלה טעות ואני תכף מטפל בזה, והוא לעומתי ענה שהטעות היחידה שקרתה זה שהם לא הגבילו לנו את החשבון כבר לפני עשור ועוד טעות זה שנתנו לנו שיקים... וכמובן שהוסיף שאין לי מה לדאוג כי על טעות לא חוזרים פעמיים, אמר וניתק תוך כדי שהודיע לבוא מיד עוד היום לבנק לקחת הלוואה משלימה להלוואה הביטוחית להלוואה להלוואה הפשוטה ללא ריבית...

סיימנו את השיחה, יותר נכון הוא סיים, מזגתי לי כוס מים, ועוד אחת, חיפשתי את הריטאלין של הבן שלי ולקחתי את הכדור הגדול ביותר שראיתי, ואם חשבתי שזה יעזור לי להרגע אך בפועל זה רק עזר לי להתרכז בתסכול שהייתי שרוי בו, אלא שזה גם עשה אותי קצת אפטי... אדיש... לא יותר מדי...

אשתי הכינה אוכל אבל התאבון שלי היה סתום... אחר כך הבן שלי סיפר לי שזה בגלל הריטאלין שדוחה תיאבון אבל בכל זאת חתכתי מלפפון ועגבניה, שמתי מלח ו..." אשתו סיננה לעברו "תתמקד בעניין, התפריט הקולינארי שלך באמת לא מעניין אותו... למה אתה חייב להוסיף תמיד פרטים שלא קשורים לעניין?!" והוא ענה לה "נו... למדתי ממך..." היא רק סיננה בשקט "אנחנו נדבר על זה בבית" והוא ביקש סליחה והמשיך.

"בקיצור, אחרי המלפפון והעגבניה וכל מה שאני מוגבל מלספר לך בעקבות המפקחת על הדיבור שניצבת לידי, התקשר בעל הדירה ושאל בקול מוזר... "השיקים שלך חזרו, אני נותן לך עד סוף החודש לשלם את הכסף במזומן, כולל ריבית ושכר טירחה שזה יוצא חמש מאות שקל לכל חודש, כפול עשר חודשים שזה חמשת אלפים שקל בתוספת שכר הטירחה של הנסיעה לבנק שזה עוד אלפיים שקל", שאלתי אותו מה קרה פתאום לשיקים הכל היה בסדר עד עכשיו, איך כולם עשו נגדי קנוניה והגיעו בבת אחת לעשות עלי עליהום, והוא הסביר שלפני עשר חודש הוא נכנס לכלא וכרגע הוא השתחרר, לכן לא הפקיד את הכסף והוסיף שזה לא משנה, הוא חייב את הכסף, אחרת הוא יעביר את הטיפול בשיקים לפועלים שלו שיטפלו בעניין".

הגברת הפסיקה את בעלה מדבריו, כבר אמרתי שהיא כנראה רגילה להפסיק אחרים בזמן שהם מדברים, בכל אופן היא התחילה לבכות, התנצלה ואמרה "לא ידענו עם מי אנחנו מתעסקים... עכשיו אנחנו חייבים קרוב לשישים אלף שקל ונותר לנו שבוע וחצי לשלם במזומן את הכסף... אחרת... הוא יזרוק אותנו מהדירה ובמקביל הוא יעשה כל שביכולתו ויש לו יכולת... לקבל את כספו בחזרה, ואם הוא יצטרך גם ימכור אותנו לשוק העבדים או משהו כזה..." בעלה שיחיה אמר לה "נו... אל תגזימי... שוק עבדים... כבר הסברתי לך כשהיינו בטיול בשוויץ אחרי שלקחנו את ההלוואה המשלימה החמישית אחרי שעשינו את הסקי שראינו את דני מהמכולת מהדירה הישנה בשכונת התקווה ושתינו קפה, הסברתי לך כבר אז, אין דבר כזה שוק עבדים כיום..." והיא רק אמרה לו "למה אתה חייב כל הזמן להוסיף דברים שלא קשורים לנושא...?!" והוא ענה לה "למדתי ממך..." הפעם היא רק הסתכלה עליו במבט של מנהלת סמינר שתפסה את התלמידה משחקת בספינר באמצע שיחה שגרתית וארוכה של המנהלת, והוא... גבר לעניין... ביקש סליחה והוריד את הראש.

בקיצור, הוא שאל מה אפשר לעשות, שבוע וחצי שישים אלף שקל, אין להם אפילו שישים שקל ואפילו לא שקל, ואפילו את הדרך לשיעור הם עשו ברגל כי אין להם כסף לאוטובוס "למרות שהאוטובוס הישיר חוסך להם המון זמן כי הוא עוצר בדיוק במרכז המסחרי ואז כשפונים ימינה אחרי הגן עם הסככה הירוקה אז זה בערך חמישים מטר עד שמגיעים לפה", ואשתו שתחייה רק אמרה, לא צריך על כך מילה להוסיף חמישים מיותרים והוא התנצל ואמר למדתי ממך, והיא לא היתה צריכה לעשות יותר מאשר לשתוק כדי שהוא יתנצל ויבקש סליחה.

אכן... כמו שאמרו רבותינו הקדושים, כשנגמר הכסף, מתחילים המריבות, ואני מוסיף "וכשנגמר הכסף, והבעל מתחיל לדבר כמו אשתו, ואפילו מבקש סליחה בכל פעם שהוא רק אומר את האמת".

בקיצור, אמרתי להם מה לעשות, דהיינו להתפלל הרבה, ללמוד בספר שלי על הבטחון שנתתי להם במתנה כי אם לא היה להם עשר שקל לנסיעות בטח שלא יהיה להם עשרים שקל לרכוש את הספר, ואמרתי להם שאני אבדוק מה אני יכול לעזור להם...

הגעתי לביתי שבצפון הארץ בסביבות שעה שתיים בלילה אחרי שהתפללתי ערבית בעיר אלעד (נו... באמצע כביש שש), נרדמתי בערך בתוך חמש וחצי שניות ובחלומי ראיתי את בעל הדירה מגיע עם הפועלים שלו לבית הזוג וחמשת ילדיהם החמודים, ואז........ (פיסקה זו צונזרה...). התעוררתי בבהלה, רציתי להתקשר למשטרה אבל וויתרתי על זה כי א. הם לא יעשו כלום. ב. פחות משלוש אפסים וספרה גבוהה לפני כן, לא גורם להם לעשות משהו. ג. לזוג הנ"ל יש הרבה אפסים וספרה גבוהה לפניהם אבל לפני זה יש את הקו השחור והנורא הזה שאומר שזה לא מה שיש להם אלא מה שהם חייבים לבנק. ד. זה היה רק חלום ואולי השוטרים רוב הזמן ישנים אבל בטח לא חולמים...

בכל אופן החלטתי שאני יעשה משהו בנידון והחלטתי שמכיוון שיש עוד שבוע וחצי, ובכל יום אני פוגש הרבה אנשים במסגרת ההרצאות שאני מוסר, אז בכל הרצאה לפני סיום, אני אספר את הסיפור שלהם ואת המקרה שלהם ואבקש שכל מי שיכול יתרום איזו אלפייה או יותר ובחשבון מהיר יצא לי שבערך שישים אנשים כאלו מסדרים את העניין.

רק שהיתה לי בעיה אחת עם זה, בעיה גדולה מאוד! אני באופן עקרוני לא עושה שנורר – לא מקבץ נדבות, לא! בשום פנים ואופן אני לא שנורר, למה אתם שואלים אז ככה:

כשנה וחצי לאחר שהתחלתי למסור הרצאות ה' ישמור לא עליכם, פנו אלי מאיזה ארגון וביקשו שאעבוד עבור הארגון שלהם בהרצאות, זה החשיד אותי שאמרו שאני אעבוד בשבילם כי זו לא עבודה אלא שליחות לכן ביקשתי ואמרתי שאני מעוניין לשמוע פרטים וכתגובה כל מה שדיברו אותי זה על הכסף שיוצא מהמגבית שעושים בסוף הערב שזה קרוב לחמישים אלף שקל הוראות קבע לכל הרצאה ומתוכם אני אמור לקבל אלף ומשהו שקל על ההרצאה.

שאלתי אז בשביל מה צריך כל כך הרבה כסף, כל כך הרבה תרומות אז המנהל אמר לי בחיוך "תשמע, העסק צריך לגלגל את עצמו, זה לשלם דלק, לשלם למרצה, לשלם על המתנות שאנחנו מבטיחים לכל מי שיחתום על הוראת קבע של מעל חמש מאות שקל בחודש, וחוץ מזה... מישהו צריך לממן לי את מרצדס חדשה בכל שנה וטיסות סדירות לחו"ל במחלקת עסקים, ואתה יודע... זה ביזנס לכל דבר...

אמרתי לו שבגלל אנשים כמוהו המשיח עדיין לא בא ובלי ספק כשהוא יבוא הוא יתן יקח אותו ויכניס אותו באגזוז של המרצדס שלו ויחד ישלח אותם במחלקת עסקים ישר לגיהנם אבל הוא חייך ואמר, בסדר, אבל עד שהוא יבוא לפחות המרצדס תמשיך לנסוע... ואתה תמשיך לנסוע במוניות...

גערתי בו ואמרתי: "אתה לא מתבייש, ישנם ארגונים אמיתיית להפצת יהדות שיורקים דם כדי ללמד תורה בעם ישראל, נאבקים על כל שקל כדי לקנות עוד במבה למשתתפים וגם זה מהסוג של הבמבות שמוכרים עשרים בעשר או לפי משקל, מפיצים שיעורים בכל הארץ על טהרת הקודש, ואתם... ארגון שמעולם לא שמעתי עליו וחוץ מלוגו מפוצץ אין לכם שום דבר יפה... כל המטרה שלכם זה לייצר כסף וכמה שיותר".

הגולם צחק ורק אמר "אתה יכול לבחור להמשיך לנסוע במוניות או להצטרף אלינו, להצטרף להצלחה, תבחר בין מרצדס ליגואר... " ואני השבתי "אני לא עושה עסקים עם השטן..." הוא צחק ואמר "השטן נוסע על מרצדס... ואתה... איך אתה מעדיף עם מונה או בלי מונה...?!".

ניתקתי את השיחה והבטחתי לעצמי שלעולם לא אכנס לשוק ההתרמות, אני בא ללמד תורה, לא לנסוע על מרצדס, הבטחתי לעצמי שאני לא אקבל תרומות משום אדם בעולם גם אם זה יעלה לי במחיר של לא למסור שיעורים בכלל, אם מישהו רוצה לעשות עם הכסף שלו משהו טוב, שיקנה ספרים, דיסקים וכדומה במחיר עלות ללא כל רווח ואפילו לא אגורה ויחלק אותם בחינם, אבל אני לא מוכן לקבל שום הנאה או שווה הנאה בשום פנים ואופן.

בשבוע שלאחר השיחה עם השנורר הצורר עם המרצדס התקשרה אשה מבוגרת מאוד ממרכז הארץ וביקשה שאני אגיע לביתה כי היא רוצה לדבר איתי... אמרתי שאני בין כה במרכז ביום רביעי אז אני אגיע לביתה, ומכיוון שהיא היתה אלמנה אז למיטב ידיעתי זה אומר שבעלה לא בבית, ביקשתי מאשתי שתביא בייביסיטר ותצטרף אלי לפגישה במרכז.

אשתי הצדיקה הסכימה לסבול איתי את כל הדרך במונית עד המרכז הלוך ושוב ואף להתייסר בשמיעת ההרצאה הנ"ל בפעם המאה, לאחר ההרצאה נכנסנו לבית של האלמנה הצדקת או יותר נכון אל הוילה או האחוזה שלה... ראינו את התמונות של בעלה על הקיר, וזה בהחלט היה קיר ענק...

זה היה בית מפואר אדיר מימדים, עושר ויוקרה ביצבצו מכל פינה ומנורה, בלי ספק היא ישבה טוב, חשבתי לעצמי כמה חבל שהעשירה הזו היא לא האלמנה של השנורר עם המרצדס...

בקיצור האלמנה סיפרה שהיא היתה במצב נפשי קשה מאוד מאוד "אני אשה עשירה מאוד, בעלי היה אמיד והשאיר לי ירושה גדולה מאוד אבל הכסף לא עניין אותי כלום, פשוט הייתי בדכאון בלתי פוסק, ראיתי הכל שחור, הדכאון כמעט הכניע אותי, וכמעט נפלתי למשכב מרוב דיכאון אך ברוך ה' שהגעתי לפני כמה חודשים להרצאה שלך בנושא "הכל משמים והכל לטובה", רכשתי את הספר והדיסק על הבטחון ומאז הפכתי להיות המאושרת שבעולם, אני בכל יום לומדת לפחות רבע שעה מהספר שלך... זה אינפוזיה ממש".

אמרתי שאני מאוד שמח לשמוע שמצבה הוטב לה ושאלתי בכל זאת במה אני יכול לעזור שעבורו סחבתי במיוחד את אשתי שתחיה והגעתי לביתה? האלמנה הצדקת ענתה, "רציתי להשתתף בחלק מהזיכוי הרבים שלך, וראיתי שאתה מגיע במונית... לכן..." אמרה והרימה צרור מפתחות שעל השולחן "בא נצא לחנייה" אמרה ויצאנו שלושתנו לחנייה המקורה של הוילה...

היא לחצה על השלט והרכב החדש שבחנייה צפצף, המראות נפתחו מעצמם, בלחיצת כפתור שגויה הבגאז' נפתח, היא התנצלה וסגרה אותו, ניגשה אל הדלת של הנהג ואמרה "אני מקווה שזה יעזור לך להגיע למקומות רבים בארץ בקלות, שזה יהיה לעילוי נשמת בעלי..." אמרה והתחילה לבכות...

אשתי ניגשה אליה והתחילה לנחם ולדבר איתה כמו שהנשים תמיד מדברות בצורה שגברים לעולם לא יבינו... בקיצור, היא נרגעה ונראה לי שאפילו החליפו בינהם כמה מתכונים, בכל אופן שאלתי את האלמנה מה היא מתכוונת ואשתי הודיע רשמית שהגברת הצדיקה הזו רכשה עבורי רכב כדי שאוכל לנסוע לשיעורים ביותר יישוב הדעת.

הנחתי את המפתחות בסוויץ' כמובן שהודיתי לאלמנה מאוד ובירכתי אותה ועשיתי השכבה לבעלה המנוח אך הודעתי שאני מצטער אך לא אוכל לקבל את זה ממנה.

אשתי שתחיה הבינה שכנראה השתבשה עלי דעתי ואמרה לאלמנה, "את יודעת... לא נעים לו... הוא ביישן כזה... אני בטוחה שזה יעזור לו מאוד, את ממש אשה מיוחדת". ואני קטעתי את השיחה ואמרתי אני לא ביישן ואין לי בעיית ביישנות מלבד כאשר מספידים אותי קהל עם ועדה כאילו זו היתה הלוויה שלי... ובקשר לרכב, הוא נשאר כאן ואנחנו חוזרים במונית, אנחנו לא קבצנים ולא לוקחים תרומות מאף אחד, אם וכאשר נצטרך רכב, נקנה אחד כזה ואני מקווה שזה יהיה יגואר או לפחות מרצדס... אולי יד שנייה מהמנהל של הארגון הפיקטיבי של התרומות... אבל אנחנו לא לוקחים את הרכב בשום פנים ואופן".

אשתי שתחיה אמרה בקול את מחשבותיה והודיעה שבאמת חבל שלא עברתי אבחון אז כשהציעו לי בחינם... עכשיו מי יודע... אולי כבר תפסו את החדר באגף ג'.

הודעתי לרעייתי שתחיה שאם היא רוצה אני מוכן להיבדק מחר בבוקר אבל אני נוסע במונית ובשום אופן לא ברכב של תרומות.

האלמנה חשבה לרכך את המצב והודיע שהרכב מצוייד בדלקן ויש לו אחריות לשלוש שנים או יותר לא זוכר, וכל ההוצאות שיהיו בעתיד היא מוכנה לשלם מראש, רק שאגיד באיזה מוסך והיא תסדר את התשלום.

הודעתי שהמפגש הסתיים, הודיתי עד מאוד ואמרתי לאלמנה "אם הייתי מחפש רכבים חדשים לא הייתי היום מרצה בענייני אמונה ובטחון... הייתי פשוט בדרן בארגון פיקטיבי של התרמות במסווה של הרצאות תורניות – כשאני אצטרך רכב אני ארכוש לעצמי אחד, כמו שה' שלח לך הוא ישלח גם לי".

יצאנו מהוילה הגדולה, הודינו לאלמנה עם חיוך גדול על הפנים וברגע שיצאנו החיוך של אשתי נעלם והיא הביטה בי באותו המבט בדיוק של המטפל מהמוסד לבריאות הנפש ושמעתי אותה ממלמלת לעצמה "אולי יש לו עבר תרופתי שלא סיפר לי עליו, מה קרה לו...?!" ואני הודעתי שאני לא מתכוון להתנצל או להסביר, אני פשוט לא קבצן ולא מתכוון להפוך לאחד כזה, כי כשזה מתחיל זה הופך להיות מקצוע, ואני לא מתכוון לעבוד במקצוע שלא מכבד את בעליו.

ובאמת כעבור כמה חודשים כבר הייתי חייב רכב אז קנינו אחד... אמנם לא יגואר אבל נוסע טוב בירידות... העיקר לא תרומות.

בקיצור, מה שקרה עם הזוג מבת-ים והחוב של הדירה  הוא כך, החלטתי שאחרוג הפעם ממנהגי ובמשך שבוע וחצי אאסוף כסף עבור הזוג הזה, וה' יעזור, אלא שלפני כך הלכתי לרב שלי שליט"א וביקשתי ממנו ברכה, הוא התפלא כי הוא יודע שאני לא שנורר באופן עקרוני אבל הסברתי את המצב, והרב שליט"א הודיע באופן נחרץ שלא אעשה את זה, ואני... טיפש שכמותי, חשבתי שאני מבין משהו שהרב לא... וחזרתי על הסיפור שוב עם אלמנטים אחרים, אבל הרב שליט"א הודיע פשוט, לא! אם תעשה את זה אתה עלול למצוא את עצמך יום אחד נוסע על מרצדס חדשה שנקנתה מכספי תרומות בהרצאות פיקטיביות...

יצאתי משם, אבל הדמות מהחלום של בעל הדירה והפועלים שלו עמדה מול עיני, חשבתי לעצמי, שהרי לא באתי לקבל אישור למסע השנורר (קבצנות) הזה אלא רק לקבל ברכה, אז ממילא לצורך פיקוח נפש אני יכול להעלים עין למשך שבוע וחצי ולשנורר, סך הכל שבוע וחצי... לא יקרה כלום... צוחק מי שצוחק אחרון, טיפש מי שבוכה אחרון כי לא הקשיב לרב... תכף תבינו, בקיצור...

התקשרתי לאדון מבת-ים והודעתי לו שיראה את העניין מסודר, ושיודיע לבעל הדירה שבעוד שבוע וחצי בדיוק תנחת לו מעטפה בדלת עם כל החוב של הדירה כולל ריבית והכל.

מאז, במשך שבוע וחצי, אספתי בכל הרצאה סכומים שלא האמנתי להם... הכסף זרם בצורה מסחררת, איזה אנשים נדיבים... כעת הבנתי את השנורר עם המרצדס, נו... זה המנהל של הארגון עם ההרצאות הפיקטיביות וההתרמות... כשהוא דיבר על מרצדס חדשה בכל שנה, היה קשה לי להאמין, עכשיו, קשה לי להאמין שזה בכל שנה ולא בכל חודש, וחוץ מזה למה מרצדס, מה רע בבנטלי, רולס רויס או משהו כזה...?

בתוך שבוע וחצי הכסף שכב במזומן מסודר כמו שקיות סוכר במדפים של הסופר המקומי, בשקית נייר אטומה שלקחתי מהבנק אלא שחשבתי לעצמי, הרי כשמישהו הולך עם שקית נייר כזו כולם יודעים שזה כסף והפירצה קוראת לגנב ולשודד ולמס הכנסה השודדים, ואתם יודעים... בקיצור , העברתי את זה לשקית רגילה של החנות נעליים המקומית שלנו ברכסים... היא אטומה לחלוטין יותר מהשקיות של הבנק... בדוק.

ביום המיועד למסירת הכסף, ביקשתי מהאדון מבת-ים את המספר של בעל הדירה שלו כדי להעביר לו את הכסף, התקשרתי לבעל הדירה והודעתי שהערב אגיע אליו לאחר ההרצאה בערך בשעה אחת עשרה וחצי בלילה.

בעל הדירה רק הנהן ואמר "תגיע, כדי שאני לא אצטרך להגיע, חבל לזרוק משפחה כזו לרחוב במזג אוויר שכזה", אמרתי לו שאין צורך לזרוק אף אחד והתשלום כבר מסודר והוא רק הודיע ואמר לי "אל תגיד לי מה לעשות" וניתק.

בערב נסעתי למסור הרצאה בתל-אביב, באיזה מקום שהייתי מעדיף לא להגיע לשם לעולם יותר -  ה' ירחם עלי - אבל בהוראת הרבנים, חברי המרצים ואני נכנסים לביוב המלוכלך ביותר כדי לחפש שם יהלומים שבטוחים שהם ישראלים ותו לא...

לאחר ההרצאה התעכבתי הרבה עם שאלות וכדומה ויצאתי משם רק בשעה אחת עשרה ומשהו, התקשרתי לבעל הדירה להודיע שאני מתעכב ושאני בדרך והוא רק כחכך בגרונו ואמר בקולו העבה והחשוך "אתה מאחר מעבר לשעה שנקבעה, זה נחשב יום חדש, תאחר כמה שאתה רוצה, זה עוד ריבית, בינתיים תוסיף אלפייה על החשבון" הודעתי שאת האלפייה הזו השוכר שלו ישלם ואני רק שליח להעביר את הכסף והוא רק הודיע שאני לא אגיד לו מה לעשות.

הגעתי יחסית באיחור נוסף לכתובת שנתן לי, בלי ספק, הוא יושב טוב... חשבתי לעצמי שאולי זה המנהל של הארגון של ההתרמות הפיקטיביות אבל שמרתי את המחשבות לעצמי, התקשרתי אליו אבל הוא לא ענה, לאחר כמה דקות הוא חזר אלי ונתן לי כתובת של אחד הפועלים שלו שאעביר אליו את הכסף כי רקסי נעלם והוא יצא לחפש אותו... ואם אני רואה כלב אמסטף עם נקודה לבנה ליד העין השמאלית, שאודיע לו מיד, ובכל מקרה זה הבית בקומה שתיים.

שיהיה בריא, הרקסי שלו חשוב יותר משישים אלף שקל... לך תבין אנשים.

נסעתי לכתובת עליתי לקומה שנייה, דפקתי בדלת, מישהו לא סימפטי בכלל פתח את הדלת בעצבנות ושאל\צרח "מה אתה רוצה בשעה כזו?!!!" עניתי שיש לי רק חבילה להעביר לבוס שלו, אז הוא נרגע ואמר בסדר, לקח את החבילה בחצי דלת פתוחה וטרק מיד.

נסעתי\ברחתי משם לביתי במהירות כל עוד נפשי בי, והפלאפון שלי בדיוק הודיע שנגמרה הבטרייה, ונו... איך לא, שוב שכחתי את הכבל יו-אס-בי של המטען בבית, החלטתי, הפעם אני לא קונה שוב כבל כזה, יש לי כבר לפחות עשר בבית, כל פעם אני נתקע וקונה חדש בתחת דלק, הפעם, לא עוד!!!

כשהגעתי לבית הטענתי את הפלאפון ואת עצמי דהיינו הלכתי לישון, בבוקר ראיתי על הצד תשעים ותשע שיחות שלא נענו, שני מספרים חדשים, בעל הדירה, והאדון מבת-ים.

חזרתי ליתר בטחון לאדון מבת ים שבטח התקשר לומר לי תודה על כל המאמצים והוא רק אמר שבעל הדירה הגיע לבקר הבוקר עם הפועלים שלו ושאל מה עם הכסף שהובטח לו... הסברתי לאדון מבת-ים שלא ידאג כי הכסף אצל אחד הפועלים שלו שבטח לא התעורר בזמן ולכן לא העביר לו את הכסף.

הוא אמר תודה, התקשרתי לבעל הדירה והוא שאל בקולו העבה "מה עם הכסף, תוסיף עוד אלפיים ריבית על הבוקר הזה" הודעתי שאני העברתי את הכסף לפועל שלו אמש ובטח הוא עדיין לא התעורר ולכן לא קיבל את הכסף.

"הפועל שלי כאן לידי, הפועלים שלי אף פעם לא ישנים... הוא אומר שאתה משקר ושלא קיבלתי את הכסף, יש לך עד הלילה לשלם הכל".

ניסיתי להסביר ואמרתי "תראה אדוני הנכבד, אני אומר לך ששילמתי כבר אמש וחוץ מזה זה לא החוב שלי, זה החוב של השוכר של הדירה שלך ולא שלי, אני רק עשיתי טובה" והוא שיחיה לא הבין את ההסבר שלי והודיע לי "אתה חייב לי את הכסף, מהרגע שהחוב עבר אליך אני מכיר רק אותך, לא אף אחד אחר..." הוא ניתק...

הלב שלי פעם בחוזקה... הרגשתי סחרחורת... איך פתאום התיק הזה נפל עלי, הטלפון שלי צלצל, זו היתה אשתי הצדיקה שתחייה, ביקשה להודיע לי שקבעו הרצאה מהרגע להרגע ובארבע בצהריים מתחילה הרצאה בהיכל בית כנסת או ישיבה ברמת גן, יום שכולו תורה וביקשו שהנושא יהיה אמונת חכמים – דעת תורה.

תכף ומיד לקחתי את המטען של הפלאפון, המטען של הגוף שלי – כמה מיני מאפה, ואת המטען של הרכב... דהיינו הויזה כדי לתדלק, התקשרתי לבעל הדירה וביקשתי להפגש איתו בכתובת שאתמול העברתי את הכסף, הוא אמר שהוא יגיע לשם ושלא אאחר, אמרתי בוודאי והוא ניתק, כנראה הוא לא למד נימוסי שיחה כגון הלו, שלום, להתראות.

התקשרתי לאדון השוכר מבת-ים ביקשתי שיצטרף אלי כדי שבכל מקרה יודיע לבעל הבית שלו שהחוב נשאר שלו ואין לי קשר אליו, והוא הודיע שיגיע לכתובת בשעה הידועה, הגעתי לכתובת, האדון השוכר מבת-ים כבר חיכה שם והודה לי מקרב לב על כל מה שאני עושה בשבילו, כמה דקות לאחר מכן הגיע בעל הבית, הנהג שלו - דהיינו הפועל שלו ורקסי המדובר, בהחלט המרצדס היתה נראית כמו שתיארתי את זו של המנהל השנורר מהארגון של ההתרמות... "אולי זה הוא", חשבתי לעצמי וכהרגלי עשיתי את הדבר הטוב ביותר שיוכלתי לעשות, שתקתי, ורקסי נבח עלי, כאילו רק הוא חסר לי עכשיו.

"תראה לי למי נתת את הכסף" אמר המגודל שיצא מהמרצדס, ותכף ומיד ראיתי שהנהג – הפועל שלו הוא לא האיש שמסרתי לו את הכסף, הודעתי שזה לא האיש שקיבל ממני את הכסף ובעל הדירה הודיע טוב, אם כך, אז אתה חייב לי שישים אלף שקל, רקסי נבח כאות הסכמה, ביקשתי שניגש ביחד לדירה שמסרתי שם את הכסף, וכשנכנסנו לבניין התחלתי לטפס במדרגות והפועל הודיע לי שהוא גר בקומה מינוס שתיים, לא בקומה שתיים, בכל מקרה טיפסנו לקומה שנייה, הדלת נפתחה והאיש המבוהל שעמד בפתח הדלת זה ללא ספק האיש מאתמול שקיבל ממני את הכסף "זה האיש" הודעתי נחרצות ורקסי נבח לאות אישור קבלת ההודעה.

הפועל הודיע בחביבות לשכנו המבוהל שבדלת "כנראה שקרתה פה טעות... הגיעה לכאן חבילה בטעות, היא שייכת לבוס שלי", האיש ביקש אלף סליחות וניגש להביא את השקית נעליים, הבוס - בעל הדירה הסתכל עלי ושאל אותי "אין לך כסף לשקית נורמלית...?!".

יצאנו משם שמחים וטובי לב שכל העסק מאחרינו.

הבוס הודיע שאני חייב לו עוד אלפייה על הטירחה שבזבזו זמן לבוא לכאן... ואני הודעתי שאני רק השליח... האדון מבת-ים קיבל על עצמו את כל האלפיות שעלו לו האיחורים שלי והודיע שאין בעיה והוא יקח הלוואה משלימה מהבנק, כמה אלפים זה כבר לא סיפור...

משם יצאתי במהירות לרמת-גן להרצאה, ופתחתי במילים "רבותי, כשהרב אומר משהו, זה קדוש, גם אם אתה חושב שאתה הכי צודק בעולם, אל תקחו את הסיכון הזה, כשהרב אומר לא, זה לא! וכשהוא אומר כן זה כן!... ומי שלא מקשיב לרב, מפסיד גם אם זה נראה אחרת... הרבה רקסי יש בעולם"

לא זכורה לי מעודי הרצאה שדיברתי על נושא ושכל כך הזדהיתי עם הנושא.

בסוף ההרצאה ניגש אלי מהשומעים שהיה ביום חופשי ובא לישיבה לשמוע קצת תורה וביקש ברכה ועצה: "אני במצב כלכלי קשה מאוד, יש לי חובות בלי סוף והנושים לא מרפים... אם אני לא משלם עד סוף החודש, מעקלים לי את הבית ואין לי לאן ללכת... אולי יש לכבוד הרב איזו עצה או דרך לעזור לי...?".

בירכתי אותו שה' יקל מעליו את כל הקשיים והפעם רק בירכתי אותי... כי הרב שלי אמר לי לא להתעסק עם שנורר  יותר, וכשהרב אומר לא לעשות אני לא עושה, וכל מה שהוא אומר אני עושה... זה נקרא... דעת תורה – אמונת חכמים... ועל טעות לא חוזרים פעמיים ורק הטיפש קופץ שוב למים... מים מלוחים.