פדות רוטנמר בראיון מיוחד: "נכון, אני גמדה. אבל זה לא אומר שאסור לי לכוון גבוה"

היא נמוכה. נמוכה מאוד. קטנטנה, אם תרצו לקרוא לזה כך. קוראים לה פדות.

"ככה זה כשאת גמדה", היא מסבירה לי. "כל דבר שאת רוצה להגיע אליו מחייב אותך לכוון גבוה. גם אם זו המלחייה במדף במטבח. אבל אני רציתי יותר ממלחיה. חלום חיי היה להיות מורה".

מורה? כן, דווקא מורה.

"מי לא צריך מורה בקטנה? מורה שתדבר עם ילדים בגובה שלהם? וכך מצאתי את עצמי שולחת קורות חיים לכל בתי הספר בירושלים. כשלא עונים לי, אני חושבת שזה עניין של יום-יומיים, חודש-חודשיים, שנה-שנתיים. אני מבינה שזה חדש וזה תהליך, וכשיסתיים התהליך הם ירצו אותי".

אבל בואו נחזור אחורנית, לשנות ילדותה של פדות, הרבה לפני שמצאה את עצמה מסיימת את לימודי הוראה ומחכה לראות מי ייתן לה צ'אנס, מי יבין שהגובה שלה לא אומר דבר על היכולת שלה ללמד – אולי אפילו להפך.

(צילום: מאיר לוי)

פדות רוטנמר נולדה בצרפת, ועלתה עם משפחתה לארץ כשהייתה בת חמש. "לא ידעתי מילה בעברית," היא אומרת, "נתקלתי בקושי כפול: לא מספיק שילד או ילדה צוחקים עליי, אני גם לא מחזירה להם נכון בשפה, ואז הם צוחקים גם על הטעויות".

פדות, עם ילקוט שמגיע עד הקרסוליים, הפכה לאטרקציה של בית הספר.

"כשלא הגעתי לברז נטילת הידיים בכיתה א', היו החברות מרימות אותי," היא נזכרת. התוצאה הייתה מקלחת כללית לא מכוונת. "הבנות מכיתה ח' היו מרימות אותי בכל הפסקה, כדי להראות אותי לחברות שלהן".

באיזה שלב גילית שאת נמוכה באמת?

"עד היום לא גיליתי את זה," היא אומרת, "אני שוכחת עד שמזכירים לי, ומציעים לי עזרה בחציית הכביש... בבית הספר שמתי לב שאני ממוקמת בסוף המקהלה, כי המאמנת רוצה אותה סימטרית; שאני תמיד יושבת קדימה, למרות שאני ממש רוצה לשבת בספסלים בסוף. ומצד שני, קלטתי גם את תשומת הלב הרבה שקיבלתי.. קיבלתי ממתקים, החברות בבית הספר היו מביאות לי מחקים מריחים ומדבקות נוצצות..."

את מתארת תגובות חיוביות ונעימות מאוד. זה משמח לשמוע.

"אני לא עשויה מברזל, וגם לא מפלדה. מילים של אנשים זה חיצים. אך כשהבנתי שמה שאנשים אומרים זה שלהם, אז היה לי הרבה יותר קל. מה שאדם אומר זה מעיד עליו, זה מגיע ממנו. כשאדם יודע שמה שאנשים אומרים זה שלהם אז הוא לא נותן לעולם לאנשים לנהל לו את הרגשות".

כשסיימה את בית הספר החליטה לפנות ללימודי תיאטרון, במקביל ללימודי הוראה. "תמיד כששאלו אותי למה אני אוהבת במה, אמרתי שזה המקום היחיד שבו אני מרגישה קצת גבוהה".

אחרי שסיימה את לימודי ההוראה והדרמה, פדות היתה בטוחה שכבר היא מתחילה ללמד. "שלחתי קורות חיים לכל בתי הספר, אבל זה לא היה בדיוק כפי שחשבתי. הייתי קוראת לזה מסע השפלות מתמשך".

פדות דווקא זומנה לראיונות, שתבינו. "אני נזכרת בפעם הראשונה שהטלפון צלצל והתרגשתי לשמוע שמזמנים אותי לריאיון.. 'זה היום עשה ה'' אני שרה לעצמי. זהו זה, זה קורה! ופתאום אני נזכרת שאני גמדה...להגיד למנהלת מראש או לא להגיד? היא תהיה מופתעת?

"בסוף אני לא אומרת, ומגיעה כך לריאיון.. המנהלת התרשמה ממני מאוד בטלפון, אך בראיון זה היה נראה אחרת לגמרי, יותר נכון, זה לא מה שהיא רצתה לראות... שאלה כמה שאלות ולאחר מכן הביטה בי ואמרה לי: "בעיקרון הסתדרנו".

 "תהיתי מה קרה. המנהלת דיברה איתי קודם והתרשמה מאוד. הגעתי בזמן, המזגן עבד מצוין, אבל משהו הפריע לה. אני לא יודעת מה. אולי אתם יודעים?

"יצאתי ממנה מאוכזבת מאוד, מרגישה איך שהגרון שלי נחנק, בא לי לברוח מכאן מהר-מהר, שאף אחד לא יראה אותי עכשיו. אבל בלב ידעתי דבר אחד: גמדה או לא גמדה, אני אהיה מורה".

היום, אם היה לכם ספק, פדות אכן מורה. "היום אני מורה בבית הספר 'אהבת ישראל' בירושלים. מורה בגובה העיניים. זכיתי להיות חלק מהצוות הנפלא תחת מנהלת מדהימה שיודעת לזהות הזדמנויות לקבל כל אדם באשר הוא".

"אם יש לכם חלום תלכו איתו עד הסוף", היא חורצת. "לעולם אל תתנו לאנשים להגיד לכם למה אתם מסוגלים להגיע ולמה לא. כי כל אותם אנשים שאומרים לכם למה אתם מסוגלים להגיע, הם אומרים לכם את זה מהמקום שלהם, כי להם זה היה קשה ונראה בלתי אפשרי. אבל לעולם הם לא יחליפו אןתך, לעולם הם לא יהיו שם במקומך. אין מה לשאול אם משהו הוא קל או קשה, השאלה הנכונה היא מה אני מוכנה לעשות כדי שזה יקרה".

לפני שנה זכתה פדות רוטנמר בתחרות 'אשת חיל' שנערכה על ידי עיתון משפחה, תחרות שאספה סיפורים של נשים מעוררות השראה – ובה נבחרה פדות להיות האישה מעוררת-ההשראה יותר מכל. "הייתי מופתעת מהזכייה, כי היו שם הרבה נשים מיוחדות. אבל הזכייה בתחרות גרמה לכך שמכירים אותי הרבה יותר והתחלתי להיות מוזמנת להעביר הרצאות וסדנאות ברחבי הארץ. אני גם מעבירה מופע יחיד עם תובנות וכלים מעשיים לחיים".

פדות אומרת שהיא לא מכירה עוד נשים במצבה, אבל נשים רבות ניגשות אליה עם סיפור מסוג 'לו הייתי גבוהה יותר/לו הייתי נמוכה יותר/לו היו לי הורים אחרים'.

"אני אומרת לכולן שלא הנתונים שלך הם אלה שקובעים מה יצא ממך. מה שקובע זה מה את עושה עם הנתונים שלך, שזה דבר אחר לגמרי. היו לי את כל הסיבות להיכנע, כי אנשים בזו לחלומות שלי, אמרו לי שאני צריכה לוותר, אולי לעבוד במשהו אחר. אבל אני רציתי ללמד, רציתי להיות מורה בגובה העיניים, רציתי ללמד ילדים שהכל אפשרי. וברוך השם – זכיתי".

ליצירת קשר עם פדות: pedutrotnemer@gmail.com