"ואז הרופאים הקומוניסטיים אמרו לאמי: ’לא נורא, את יכולה להשאיר אותה בבית היתומים’"

"כשהייתי בת ארבע יצאתי החוצה לשחק עם הילדים בשכונה, וחלק מהם היו גדולים יותר ממני", במילים אלו פותחת בת אל פאפורה את ההרצאה שלה ב'TED', אחת מני רבות בהן היא מספרת את סיפורה כאישה נמוכת קומה, שנתקלה בלא מעט קשיים בחייה אך למדה שלא לוותר, ולרגע לא הניחה את האישיות שלה בצד. אני חושבת שהם היו בערך בני שש. הם הצביעו עליי, קראו לי גמדה וצחקו עליי, ואני ממש התאפקתי לא לפרוץ בבכי בשכונה ההיא, כי אם בוכים בשכונה - עדיף לעבור למדינה אחרת. ואז רצתי הביתה לאמא שלי, התייפחתי ואמרתי: 'אימא, אימא, אני לא יוצאת יותר לעולם לשחק עם הילדים. הם צוחקים עליי וקוראים לי גמדה, אני מעדיפה להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה'. ואז אימא שלי הסתכלה עליי ואמרה: 'את יוצאת החוצה בזה הרגע, ואני נועלת את הדלת. ואל תחזרי הביתה לפני שתמצאי שני חברים לפחות".

כשהבינה שאין לה הרבה ברירות, יצאה בת אל החוצה. "כי לא כדאי להסתבך עם אימא יהודייה-רוסייה", היא אומרת בבדיחות הדעת מול קהל צופים בינלאומי, שמתמוגג מהעצמה הנפשית שלה. "והיא נעלה את הדלת, וחזרתי הביתה רק אחרי שפגשתי את רותם ולימור - החברות הטובות ביותר שלי בכל תקופת היסודי. הסיפור הזה הוא הבסיס לכל החינוך שקיבלתי בבית, והוא גם הבסיס למי שאני כיום. נולדתי לפני 28 שנה ברומניה הקומוניסטית, שבה לא היו תרופות. אימא שלי שהייתה אז בת 22, אחרי לידה עם שלושה ימים של צירי לידה בקור ובשלגים, שהדבר היחידי שעשו בעבורה הוא ניגוב המצח בסמרטוט עם מים קרים ולומר: 'הירגעי אישה, אל תצעקי כל כך חזק'...ואני, תינוקת קטנה עם ראש בגודל יוצא דופן, הגחתי אל העולם".

באותו רגע, התאספו הרופאים הקומוניסטיים סביב אמה, ואמרו: "לא נורא, יהיו לך ילדים נוספים. את מוזמנת להשאיר את התינוקת שלך באחד מבתי היתומים בעיר. אימא שלי, מעולפת מכאבים, שאלה אותם בתגובה: 'מה יש לתינוקת', והם אמרו לה: 'תשמעי, הרגליים של התינוקת קצרות, מה שאומר שהיא לא תגבה. היא בעלת מום. ויש לה גם ראש גדול, מה שאומר שיש לה נוזלים במוח שגורמים למגבלה שכלית. בקיצור, זה אומר שהתינוקת שלך תהיה נכה וככל הנראה גם בעלת מום'. אמי המבועתת לקחה אותי מידיהם, והגיעה איתי לישראל".

"אמא שלי לא התאבלה לרגע על מצבי. בעיניה הייתי הילדה הכי יפה שיש"

בישראל אובחנה בת אל כסובלת ממחלה בשם אכונדרופלזיה - קומה נמוכה שבאה לידי ביטוי בכ-21,000 וריאציות של המחלה. "יש לי חוסר בהורמון גדילה מסוים שנמצא בידיים וברגליים, ואחראי על גדילת האיברים. האיברים הפנימיים שלי הם בדיוק באותו גודל כמו של אנשים רגילים, זו תופעה נדירה שאיננה גנטית ומתרחשת אחת ל-21,000 לידות. אז אמרו לאימא שלי שהילדה פשוט גמדה, אבל אימא שלי זכרה את מה שהרופא הרומני אמר לה, שהילדה לא תוכל ללכת, לא תגדל ותסבול ממגבלה שכלית, וזה גרם לאמי לסוג של ניתוק רגשי, אבל חיובי, כי לרגע אחד היא לא התאבלה על מצבי. בעיניה הייתי הילדה הכי יפה, הכי חכמה והכי נהדרת בעולם והיא טרחה לומר לי את זה כל הזמן. בכל יום. המילים הראשונות שלמדתי לומר בתור תינוקת היו: 'מי הילדה היפה ביותר בעולם? אני. מי החכמה ביותר? אני!'. 

"היא הייתה כל כך היסטרית על זה שאמרו לה שאני לא אוכל ללכת, שהיא לימדה אותי ללכת בגיל שמונה חודשים. אמרו לה שלא אוכל לדבר, ודיברתי בגיל שנה שלוש שפות - עברית, רומנית ורוסית באופן שוטף. 

מאז עברו הרבה מים בנהר. בגיל 11, הפכה בת אל לשחקנית ומצאה את ייעודה בחיים. ומאז, לא רק שהיא לא מפסיקה להודות לאמה על החינוך שלימד אותה להעריך ולאהוב את עצמה כמו שהיא, היא מלמדת אנשים אחרים כיצד להביט במראה ולראות בדיוק את מה שבורא עולם רוצה שיראו. כיצד כולם, ולא משנה אם גבוהים או נמוכים, שמנים או רזים - נבראו בצלמו ובדמותו, ועל זה יש לשמוח ולהודות לו בלי גבול.