הודעה על פטירת המת

מיהו כסיל?

מי שנפטר קרובו ולא נודע לו, כגון שהוא גר במדינה אחרת, אין להודיעו. ועל המודיעו נאמר (משלי י יח): "וּמוֹצִא דִבָּה - הוּא כְסִיל". (סימן תב סי"ב. א קכו. ב קי)

גדול השלום

במקרה שאם לא יודיעו לו שנפטר קרובו, ולאחר זמן כשיוודע לו, הוא יקפיד על כך מאוד ויש חשש לריב ומחלוקת, יודיעו לו, כי גדול השלום. ובפרט כיום בעידן התקשורת, שבִּין רגע יכול להיוודע הדבר מסוף העולם ועד סופו.

זקן. חולה.

זקן או חולה, שנפטר לו קרוב, אין להודיעו בשום פנים ואופן, שמא יחלש וינזק [וכמובא לעיל עמוד 116]. והמודיעו, הריהו כסיל גדול. (א קכו. ב קיא)

מודעות

נהגו לפרסם מודעות על זמן הלוויה. מפני כבוד המת שיבואו ללוותו, וגם כי הוא רק ברמז ולא דיבור ממש. (א קכח. ד פה) וכתב הגאון רבי עקיבא איגר בצוואתו: "אם אֶגְוַע, יודיעו את פטירתי בעיתונים, עם ההערה שהריני מבקש את תלמידַי וחברַי ללמוד במשך השנה כל יום ויום פרק אחד משניות, לזכות את נשמתי. וכן ביום היארצייט שבכל שנה ושנה".

ציוה לפרסם

אף אם ציוה הנפטר קודם מותו להודיע לאחרים הגרים רחוק, או לזקן וחולה וכיוצא בהם, לא יודיעו להם. כי דוקא על ענייני גופו וממונו יכול לצוות, אבל לא על צערם של אחרים. (ריב"ם שנייטוך. ד פג)

קרובי משפחה

לדעת מרן השלחן ערוך (סימן תב סי"ב) אין חובה להודיע אפילו לבנים ולבנות על פטירת אביהם ואמם. (כן מבואר בגמרא (פסחים ד ע"א), רבנו חננאל, רש"י, מרדכי, תוספות, ארחות חיים, המאירי, הגהות מיימוני ועוד) אולם, מנהג בני אשכנז להודיע לבנים בלבד, כדי שיאמרו קדיש, אבל לבנות, אין מנהג להודיע. (הרמ"א שם)

אין חובה להודיע לשאר קרובים, אף במטרה שילמדו משניות לעילוי נשמתו. כתב בשו"ת משנה שכיר, כיון שמן הדין אין להודיע אפילו לבנים, אלא שנהגו בני אשכנז להודיע, נמצא שההודעה התחדשה מכח מנהג שהוא נגד הש"ס והפוסקים, וכיון שעיקר ההודעה היא חידוש, אין לך בו אלא חידושו, ואין להוסיף עליו וליידע שאר קרובים אף כדי שילמדו. (א קכח. ב קיב)

אף למנהג אשכנז, אם הבן כבר אומר קדיש על משהו, ועתה נפטר/ה אביו או אמו, או שהבן אומר קדיש על אביו, ועתה נפטרה אמו, אין חובה להודיעו, שקדיש אחד עולה לשניהם. ואף אם הוא שליח ציבור קבוע, אין צריך להודיעו, כי התפילה מעלתה יותר מהקדיש. (א קכח. ב קיב)

כמו כן, אם יש כמה בנים ולאחד מהם נודע שאביהם נפטר ואומר קדיש, אין צריך ליידע את שאר הבנים. (חוות יאיר, מהר"ש קוידר, מהר"ש ענגיל, ברוך טעם. א קכח)

אף אם נפטר בחג או בפורים, אין להודיע לבנים, כדי שלא יתבטלו ממצות שמחה. כן כתב בשו"ת פנים מאירות. וראייתו ממה שאמרו (מועד קטן ז ע"ב) לגבי מצורע, שאין הכהן בא לראותו בחג לטמאותו. הרי שמשהים אפילו מצוה מהתורה, כדי שלא יתבטל משמחת החג, כל שכן באבלות דרבנן, שאין להודיעו. (א קכז. ב קיב)

פטור מאבלות

בכל אופן שלא נודע לו שנפטר קרובו, אין נוהגים בו דיני אנינות ואבלות כלל ועיקר, ומותר לו להסתפר, לגזוז צפרניו, לשמש מיטתו, ולהשתתף בחתונות ושמחות כל השנה. על כן, איש שיודע על פטירת קרוב של אשתו, ולא גילה לה, הואיל ואינה אבלה מותר לו לשמש עימה. וכן להיפך, אשה שיודעת על פטירת קרוב של בעלה, ולא גילתה לו, מותר לה לשמש עימו. (סימן תב סי"ב. א קכו. ב קי, קיא, קנד)

כבוד הבריות

פעמים שמחמת כבוד הבריות, יש ליידע אנשים מסויימים על הפטירה, וכגון שהאבלים מצפים שיבואו אותם אנשים לנחמם. וכן, רב המיודד עם בני המשפחה, נכון ליידעו על פטירת קרובם, כדי שיבוא לעודדם ולחזקם בדברי תורה, שגם זה בכלל כבוד הבריות ששומר איתם על יחסי כבוד ודרך ארץ.

אסור לשקר

מי ששאל על קרובו אם הוא חי, וחברו יודע שהוא נפטר, אין לשקר ולומר לו שהוא חי, שנאמר (שמות כג ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", אלא יענה לו ברמז, כגון שהוא שואל: "האם אבא שלי חי"? יענה לו: "אבא שלי חי", ויבין מעצמו שאבא שלו נפטר. כן היה מעשה בגמרא (מסכת פסחים ד ע"א) ששאל רבי חייא את רב, "אבא קיים"? ענה לו רב: "אמא קיימת", כדי שיבין ממילא שאביו נפטר. (א קכו. ב קי) ואם אביו של הנשאל כבר נפטר, יענה לו בלשון תמיהה: "אבא שלי חי"?!

ישמע חכם ויוסף לקח

מכל הנ"ל נבין את גודל טעותם של אותם אנשים מסכנים שיש להם חשק ליידע את האחרים בחדשות לא טובות, ואוהבים להודיע על פלוני שקרה לו כך, ופלוני שחלה במחלה לא עלינו, ועל פלוני שנפטר, ופעמים שבקושי הוא מכיר אותו. ופעם התבטא מרן זצוק"ל בשיעור בלשון זו: "כל אדם שחפצו ותאוותו לבשר בשורות רעות, סימן שאדם רע הוא". ובאמת שכן מבואר בפסוק (שמואל ב יח כז): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ [דוד] אִישׁ טוֹב זֶה, וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא", כלומר, כיון שאינו מבשר אלא טובות, סימן שהוא איש טוב, ומכלל הן אתה שומע לאו, שמי שמבשר בשורות רעות, סימן שהוא רע.

ואפילו בדרך רמז, לא נכון להודיע לאחרים ולצערם ללא שום הכרח, כי אף אם נאמר שברמז אינו נחשב כסיל, מכל מקום כתב מרן החיד"א(ספר צפורן שמיר קעא): "אם ידעת בשורה טובה, מהר תספר לחברך, וחייתה נפשו בגללך, כי המבשר טוב משיב את הרוח. ומאידך, הזהר מלבשר בשורה רעה. ואם ידעת שמועה רעה, לא ישמע על פיך, כי אתה גורם נזק גדול, שהשומע יתעצב וימעט בעבודת ה', והעווןתלויבך". ע"כ.