הלכות הלנת המת, וחיבוט הקבר

בל תלין

אסור לקרובי המת להלינו, דהיינו להתעכב שלא לקוברו כל הלילה עד עמוד השחר. ואם עברו והלינוהו, עוברים באיסור לא תעשה של "לא תלין". ואם הלינוהו כמה לילות, עוברים על כל לילה ולילה באיסור זה. (א שע, שעה)

קבורה קודם השקיעה

מי שנפטר ביום, לכתחילה יש להתאמץ לקוברו באותו יום קודם שקיעת החמה, שנאמר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא". אלא אם כן נפטר מעט לפני השקיעה באופן שאי אפשר להספיק לקוברו באותו יום. (א שע)

הלנת המת לכבודו

אם הלין את המת בלילה לכבודו, כגון להביא לו תכריכים, או שאחד משבעה קרוביו המתאבלים נמצא בחוץ לארץ, ורוצים להשהותו עד שיבוא, הרי זה מותר, שכל זה בכלל כבוד המת, שנוח לו שקרוביו נמצאים עמו בעת קבורתו. אך לאחר שבאו הקרובים, אם שהו לילה אחד, עובר על בל תלין. (א שעה, שעו, שעח)

בירושלים העתיקה, כיון שקדושתה חמורה יותר משאר ערי ארץ ישראל, אין להלין בה את המת אפילו לכבודו. (מסכת בבא קמא פב ע"ב. התשב"ץ, שיטה מקובצת, מהרש"ל, אור שמח, שער החצר, פאת השלחן, אבן יעקב וולדינברג). אבל בירושלים החדשה, מותר להלין את המת לכבודו. (א שעז)

צוואה לעכב הקבורה

מי שציוה לפני מותו, שלא יקברוהו אלא לאחר שישהו לילה שלם, אין להתחשב בצוואתו כלל ועיקר, ויקברוהו ביום מותו. (א שעח)

זריזות

יש להזדרז לארגן את הלוויה בהקדם. וכל המשהה את המת ללא סיבה, אפילו כמה שעות, גורם צער גדול לנשמה, ורוח טומאה שורה על המת. (א ש. ב קד)

כתב מרן השלחן ערוך (סימן שנז ס"ב): כל המתים, הממהר להוציא מיטתו הרי זה משובח. אבל על אביו ועל אמו, הרי זה מגונה, אלא אם כן היה ערב שבת או ערב יום טוב, או שהיו גשמים מזלפים על מיטתו, [דהיינו שהיה יום מעונן וחושש שאם ישהה להוציאם יהיו גשמים מזלפים על מיטתם, ולפיכך ממהר להוציאם, או שכשהוציאם לבית הקברות, היו גשמים מזלפים על מטתם בדרך, והוא ממהר להוליכם שלא יתעכבו, הרי זה משובח. (בית יוסף)]. וכתב הנימוקי יוסף, על אביו ואמו שחייב להספידם ולקונן עליהם הרבה, אם ימהר להוציאם, הרי זה מגונה. וכתב בשבט יהודה, הוא הדין אם היה תלמיד חכם שחייבים להספידו, שלא ימהר להוציא מיטתו לבית הקברות. ע"כ. ומכל מקום כל זה לענין שלא ימהר לקוברם, כדי שיאריך בהספד לכבודם. אולם עצם הלוויה עצמה, בודאי שיש להזדרז להתחילה שעה אחת קודם.

הצלה מחיבוט הקבר

כל הנקבר ביום שישי מתחילת שעה חמישית מהבוקר [בקיץ ב-10:15, בחורף ב-9:50, לערך], ניצול מעונש חיבוט הקבר. ומותר להשהות את המת לקוברו בשעה זו, כדי שבכך יזכה להינצל מעונש חמור זה.

מבואר בחז"ל שיש למת דין חיבוט הקבר, שאפילו צדיקים נידונים בו. וכתב רבנו האר"י בשער הכוונות, קבלה בידינו שכל מי שנקבר בערב שבת אחר שעה חמישית מן היום, אין לו דין חיבוט הקבר, לפי שמשעה חמישית מתחיל זמן תוספת קבלת שבת, ויש לו דין כאילו נקבר בשבת עצמה. וזהו סוד ה' יתירה של יום "הששי", לרמוז כי בחמש שעות מיום שישי, מתחילה תוספת שבת, ולכן סמך אליו "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", שתיכף מאותה שעה נחשב כאילו הוא יום שבת. וכן כתב בשער הגלגולים, כל הנקבר בערב שבת אחר חמש שעות ביום, ושעה חמישית בכלל, אינו רואה דין חיבוט הקבר, כי קדושת שבת מפרידה ממנו הקליפה בלי צער של חיבוט הקבר. [ובספר חסד לאברהם אזולאי כתב, שזה דוקא למי שדר בארץ ישראל מפני קדושתה]. ולפי זה אף שנפטר בערב שבת בשעות הבוקר יכולים להשהותו עד סמוך לשעה חמישית. וכן כתב בספר שלחן גבוה, ראיתי פה ירושלים שמי שמת ביום שישי בבוקר, משהים אותו עד חצות, משום שאז מתחילה הארת קדושת שבת, ואין עונשים בחיבוט הקבר. (א שפ)

והנה הרדב"ז כתב שאסור להשהות את המת מיום חמישי ליום שישי כדי להצילו מחיבוט הקבר, כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לבטל גזרת קונו. והמשהה אותו ליום שישי עובר על בל תלין, ואין זה נחשב כמו שהלינו לכבודו, בשביל להצילו מעונש. אולם המבי"ט כתב, שאם ירצו קרובי המת להשהותו אפילו מיום חמישי ליום שישי אחרי חצות, כדי שיזכה להיפטר מדין חיבוט הקבר, רשאים לעשות כן. (א שפא).

מה קשה יותר, חיבוט הקבר או גהינם, ואיך ניצלים מזה?

אמרו במסכת שמחות (חיבוט הקבר פ"א ה"ח): קשה דין חיבוט הקבר יותר מדינה של גהינם, שבגהינם נענשים מגיל שלש עשרה שנה ומעלה, אבל חיבוט הקבר אפילו צדיקים גמורים, ואפילו גמולי חלב, ואפילו יונקי שדים, ואפילו נפלים בו נדונים.

ועוד אמרו: הדר בארץ ישראל, ומת בערב שבת ונקבר קודם שתחשך השמש בשעת תקיעת שופר, אינו רואה חיבוט הקבר. וכל מי שאוהב צדקות, ואוהב תוכחות וגמילות חסדים, ומכניס אורחים, ומתפלל בכוונה, ואפילו דירתו בבבל, אפילו דינה של גהינם אינו רואה.

רבי יוסי אומר: אם נפשך לדעת מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא, צא ולמד מאדם הראשון שנצטווה על מצוה קלה ועבר בה, נקנסה עליו מיתה ולדורותיו עד סוף כל הדורות. וכל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים, ומשכים ומעריב ומתפלל תפילתו בכוונה, מצילים אותו מדינה של גהינם ומדין הקדוש ברוך הוא.

מוצאי שבת

אם קוברים את המת במוצאי שבת, יקברוהו תיכף ומיד ולא ימתינו לאחר חצות, שמכיון שיש עדין קצת מהארת השבת, יש בזה נחת רוח לנפטר. (א שכו)