הלכות הספד המת

מעלת ההספד

מצוה גדולה להספיד את המת כראוי. ומצוותו שיָרים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, כדי להרבות הבכי ולהזכיר שבחו. (סימן שדמ ס"א)

מעלת הבכי

אמרו חז"ל (מסכת שבת קה ע"ב): כל המוריד דמעות על אדם כשר, מוחלים לו על כל עוונותיו, בשביל הכבוד שעשה לו. והקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר (תהילים נו ט): "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה, שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ". וכל שכן על פטירת צדיקים שאמרו בזוהר הקדוש (ויקרא נו סע"ב): כל המצטער על פטירתם או מוריד דמעות עליהם, הקב"ה מכריז עליו (ישעיה ו ז): "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר", ולא ימותו בניו בחייו, ועליו נאמר (ישעיה נג י): "יִרְאֶה זֶרַע, יַאֲרִיךְ יָמִים, וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח".

שבחי הנפטר

כיצד מספידים? אם תלמיד חכם הוא, מספידים אותו על שקידתו והתמדתו בתורה. ואם גם אביו היה תלמיד חכם, מזכירים גם את שבחי אביו. ואם היה מתנהג בחסידות, מזכירים חסידותו. ואם היה מרביץ תורה, משבחים אותו שזיכה את הרבים. ואם היה עשיר ונותן צדקות, משבחים אותו על נדיבות לבו לדברים שבקדושה, ורחמיו המרובים על יתומים ואלמנות ועניי ישראל. ואם היה עניו, משבחים אותו שהיה שפל רוח ובורח מן הכבוד. ואם היה בעל יסורים, משבחים אותו בזה, כי זו סנגוריה גדולה עליו, שיסורים ממרקים עוונותיו של אדם. וכשמספידים אשה, משבחים אותה על מעלותיה הטובות בצניעות וחסד ומידותיה הטובות. ואם זכתה גם לבעל תלמיד חכם, משבחים אותה שזכתה לעמוד לימין בעלה ולסייע לו לגדול בתורה. וכמו כן, ידברו בשבח בניה שזכתה לחנכם לתורה ויראת שמים, כמו שנאמר על אשת חיל (משלי לא כח): "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ, בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ". (סימן שדמ ס"א. א רעא, רפו)

אמרו במדרש: "בשעה שאדם נפטר מן העולם, אומר הקב"ה למלאכי השרת, צאו וראו מה הבריות אומרות עליו: כשר היה, ירא שמים היה, גומל חסדים היה, מיד מיטתו פורחת באויר". (ג סט) ואמרו בתלמוד ירושלמי: יודע המת ושומע קילוסו כמתוך חלום, וכל מה שאומרים עליו בפניו יודע, עד שיסתם הגולל.

תוספת שבחים

כשמזכירים את מידותיו הטובות, מוסיפים עליהן קצת, אך אסור לומר מידות שלא היו בו כלל או להפליג בשבחו יותר מדאי, שכל המוסיף מדאי, גורם רעה לעצמו ולמת. (סימן שדמ ס"א)

שואל הט"ז (שם ס"ק א): היאך מותר להוסיף בשבח הנפטר אפילו קצת, הרי אם דבר זה לא היה בו, נמצא שמשקר, ומה לי שקר מעט או שקר הרבה? וצריך לומר שמסתבר מאוד שכל מי שעושה איזו מצוה, כגון צדקה וכיוצא בה בשיעור מסויים, בודאי שאם היה בא לידו דבר מצוה אחר שיש בו קצת יותר צורך, לא היה נמנע מלעשותו, כי לא היה מפסידו בעבור דבר מועט יותר, על כן נחשב לו כאילו עשאו ואין כאן עדות שקר.

הכנת ההספד

רשאי האונן לעיין בספרים כדי להכין את ההספד, וכל שכן אם הוא בן הנפטר, שיש נחת רוח רבה לנפטר שבנו דורש ומספידו. וכן עשו מעשה כמה מגדולי הפוסקים, ואף הדפיסו בספריהם את דברי ההספד שנשאו בעת אנינותם. (א ער)

פסוקים ודברי תורה

מותר לומר בהספד פסוקים ודברי תורה אפילו סמוך למיטת הנפטר או בבית הקברות, כיון שזה לכבודו. (סימן שדמ סי"ז)

כתב הרמ"ה, אף ששנינו (מסכת ברכות יח ע"א) לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו ויקרא בהם, משום "לועג לרש". היינו דוקא כשלומד לעצמו, אבל אם עושה כן לכבודו של המת, כגון בני ישיבה שעושים לכבוד רבם ולומדים על קברו, אין בזה משום לועג לרש. וכן כתבו הר"י מיגאש והנימוקי יוסף. וכתב מהר"י אבוהב, על זה סמכו לומר פסוקים בבית הקברות ודרשה בדברי תורה למתים. וכתב הבית יוסף שכך המנהג פשוט. וכן כתב הב"ח, נהגו לדרוש באגדות ובפסוקים אפילו בתוך ארבע אמות בפני המת, ויוצאים מענין לענין עד שמגיעים לסיפור שבחיו של המת, מעסק תורתו וחסידותו ויתר מידות טובות שהיו בו, שכיון שהוא לכבוד המת, מותר. (א רפב)

הספד בערב שבת

מותר להספיד ביום שישי לאחר חצות היום. (שו"ת יד אליהו מלובלין. הגרי"ש אלישיב. משנה ברורה חלק ו מהדורת 'דרשו', מילואים עמוד 4)

לא חפץ בהספד

מי שציוה שלא יספידוהו, שומעים לו ולא מספידים אותו. ובכל זאת, מצוה שידברו דברי מוסר וחיזוק, כי בשעה זו הלבבות פתוחים יותר לקבל. ומכל מקום, אם הוא אדם גדול וצדיק ומרביץ תורה בישראל, אין שומעים לו ומספידים אותו, וכן עשו מעשה כמה גדולי ישראל. אך ראוי לקצר בשבחיו ולהאריך יותר בדברי מוסר והתעוררות. (א רעג, רעח. שו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן לג)

הכנסת מיטה לבית כנסת

אסור להכניס את מיטת הנפטר לבית כנסת או לבית מדרש להספידו שם, אלא אם כן היה חכם גדול מגדולי הדור, או שהרביץ תורה בישראל, או שהוא רב העיר. וכן עשו מעשה בפטירתם של מאורי וגדולי הדור, המקובל האלהי רבנו מרדכי שרעבי, מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף, ורבותינו הגאונים רבי יהודה צדקה ורבי בן ציון אבא שאול, והכניסו מיטתם להיכל ישיבת "פורת יוסף".

במקום שנהגו להכניס מיטתו של מי שאינו תלמיד חכם לבית כנסת, צריך לבטל מנהגם, שדבר זה פוגע בקדושת בית הכנסת. (א רעח)