פרשת וארא: מדוע לא די היה במכה אחת?

"וידעתם כי אני ה'" (שמות ו', ז')

הקב"ה מתאר בפני משה את הגאלה הקרבה על מנת שיגיד את הדברים לישראל. בתוך הדברים הוא אומר לו: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים ולקחתי אתכם לי לעם... וידעתם כי אני ה'".

אמירה זו חוזרת על עצמה בפרשת בא (לקמן י', א'-ב'), כאשר הקב"ה מצוה את משה להתרות בפרעה לפני מכת ארבה: "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'".

ה' יתברך הכה את מצרים בעשר מכות, והשתמש לשם כך בכל סוגי שמשיו ומשרתיו עושי רצונו: במים, באש, ברוח, בחיות ובבהמות.

נשאלת השאלה: לשם מה הפליא הקב"ה במצרים מכות כה רבות? מה היה הצורך להרבות ולהעצים אותן? והלא יכול היה להכניע את מצרים במכה אחת! אם היה משאיר את מכת דם בכל גבול מצרים במשך חדש ימים, ודאי לא היו המצרים מסגלים לסבל יותר, והיו מסכימים לשלח את בני ישראל...

מדוע, אפוא, הביא הבורא על מצרים עשר מכות, ולא הכה אותם מכה אחת נאמנה והכניעם?

טעם הדבר הוא, כי תכלית המכות לא היתה רק להכניע את המצרים אלא "וידעתם כי אני ה'" – לחזק, לחסן ולהשריש את אמונת ה' בלב עם ישראל, ולשם כך היה צרך בעשר מכות שונות, כדי  להראות שלבורא יתברך יש שליטה מחלטת בטבע, "ומלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג י"ט).

"הטבע" בגימטריא אלקים [ככתבו], ללמדך שהטבע בידו יתברך "כחמר ביד היוצר" (ירמיה י"ח, ו'), והוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

ה' יתברך הכה את מצרים בעשרה סוגים של מכות, והשתמש לשם כך בכל משרתיו ושמשיו עושי רצונו, כדי שלא יישאר לאדם שום פתח לחשב שאולי חלילה וחס ישנם כחות אחרים שפועלים בעולם. לא! "בלתי לה' לבדו" (שמות כ"ב, י"ט), וכפי ששולח ה' את משה לומר לפרעה לפני מכת ברד: "בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ" (שם ט', י"ד).

רק הבורא יתברך הוא המצוי, הקובע והמשגיח, והוא הכח המניע והמפעיל של העולם.

להביא את כל ישראל לכלל התפעלות

ישנם בעולם בני אדם מסוגים שונים; כשמתרחש דבר מסים, יש המתפעלים ממנו מאד, ויש שאינם מתפעלים כלל ועקר. כדי להביא כל אחד ואחד מישראל לרגשי התפעלות והכרה בהנהגת ה' והשגחתו – הביא הקב"ה על מצרים עשר מכות שונות ומשנות, וכל אחת מהן חזקה את האמונה אצל חלק אחר בעם ישראל.

כשהקב"ה הכה את המצרים במכת דם, היתה קבוצה בעם ישראל, שהתפעלה התפעלות גדולה, ואמונתה בבורא יתברך התחזקה. "ראו", אמרו אלה לאלה, "איזה נס עצום עשה בורא עולם! בכל גבול מצרים הפכו המים לדם, ורק בארץ גשן נותרו המים נקיים וזכים!"...

אולם היו רבים מבני ישראל שלא התפעלו ממכת דם ולא הצליחו לראות במציאות המתרחשת לנגד עיניהם את יד ה'. "אולי מתו דגים רבים והפרישו את דמם בתוך היאור", אמרו. "אולי היו קטטות ומריבות בין הלווייתנים לכרישים הגדולים, ולכן הפך היאור לדם... והמים, שהפכו לדם בתוך הכדים?! זו יד המקרה"...

עבורם הביא הבורא מכה נוספת על המצרים – מכת צפרדע. כעת הגיעה קבוצה נוספת בעם ישראל לכלל התפעלות הנפש, ואמונתה התחזקה והתעצמה, אך עדין היו רבים אחרים שלא ראו בנסים הגדולים האלה אלא מקרה: "כשם שלעתים מגיע ארבה, כך הגיעו גם הצפרדעים"...

אז הביא הקב"ה מכה נוספת על מצרים – מכת כנים. כל ארץ מצרים שורצת כנים! פלאי פלאות! אצל קבוצה נוספת בעם ישראל מתעצמת האמונה בה'.

בכל מכה ומכה חזקו חלקים נוספים של עם ישראל את אמונתם ואת ביטחונם בבורא יתברך, ובכך הכשירו את עצמם ליציאתם ממצרים, ולהפיכתם לעם סגלה מכל העמים.

משל למה הדבר דומה? כשנמצא האדם בביתו, אשתו מכינה לו מאכל אחד שערב לחכו, ומגישה לו אותו. אך כשהוא נכנס למסעדה – לא מציעים לו בתפריט סוג אחד של מאכל, אלא סוגים רבים ומגונים: שניצל, עוף צלוי, בשר ועוד, זאת משום שלמסעדה נכנסים סוגים רבים של אנשים, ולכל אחד טעם שונה, וצריך לרצות את כלם.

כך, להבדיל, פעל ה' יתברך במצרים: כיון שבני האדם שונים זה מזה, וכל אחד מתפעל ומתפעם מדבר אחר – נתן הקב"ה עשר מכות שונות ומשנות, כדי שכל אחד ואחד יתפעל מהן לפי כחות נפשו, ותתחזק אמונתו בבורא העולם, "וידעתם כי אני ה'!".

מתוך ספרו של הרב ראובן אלבז שליט"א, "משכני אחריך", שיוצא לאור בימים אלו.