גדולי ישראל על חינוך: איך ניצור משמעת אצל התלמידים?

כך יוצרים משמעת

הגאון רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א, רב שיכון ה' בני ברק:

שאלתי את רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, בעבר היו המלמדים יוצרים משמעת עם מקל בידיהם, כיום זה כבר לא מקובל, ובפרט שישנה אפשרות להתלונן במשטרה על כך, ולצערנו רואים דברים כאלו. האיך ניתן ליצור משמעת?

השיב רבינו שליט"א: "עם אהבה לתלמידים!"

וסיפר בשם מרן החזון איש זיע"א, שהיה מספר על אהבתו הגדולה של מרן החתם סופר זיע"א, לתלמידיו, עד כדי כך שכאשר היו חפצים להתנכל ח"ו למרנא החתם סופר זיע"א, היו מתנכלים לתלמידיו, שזה היה כפגיעה בו ממש!

(ועידת החינוך העשירית, שבט תשע"ו)

כדי שהתלמיד יחפוץ לקבל מרות

הגאון רבי יעקב מאיר זוננפלד שליט"א, ראש ישיבת "כנסת חזקיהו" לצעירים ורבה של רכסים:

בסוגיית המשמעת מתחבטים בכל העולם החינוכי. אך בעוד שנושא המשמעת בעולם הוא נושא טכני איך לייצר מסגרת משמעתית כדי שיוכלו ללמוד באופן ראוי, הרי בעולמה של תורה עניין המשמעת וקבלת מרות הוא היסוד של מסירת התורה מהרב לתלמיד, וכשם שהרב הוא מוסר התורה כך על התלמיד להיות מקבל התורה, ואי אפשר לקבל תורה מרב ללא קבלת מרות מוחלטת.

כדי שהתלמיד ירצה לקבל מרות מרבו ולכבדו כראוי, על הרב להתנהג באופן כזה שהתלמיד יראה בו דמות מרוממת ומכובדת של תלמיד חכם, הן בתלמודו והן בהנהגתו בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. יסוד נוסף ביחסי הרב והתלמיד הוא מה שכתב הרמב"ם ז"ל, "כשם שהתלמידים חייבים בכבוד הרב כך צריך הרב לכבד את תלמידו ולקרבו", כאשר התלמיד מרגיש שהרב מעריכו הוא יקבל את מרותו של הרב ויכבדהו ברצון.

(הכינוס השנתי לראשי ישיבות ומרביצי תורה לצעירים, בני ברק תשע"ו)

כבוד רבו וכבוד אביו

במבט המשמעת על פי חז"ל, ביאר הגאון רבי זאב קהן שליט"א, מראשי ישיבת "מאור התלמוד":

בראש ובראשונה, נושא המשמעת הוא הכבוד והמורא של רב לתלמיד. חז"ל לימדונו שמורא רב הוא כמורא שמים, בין אם פירושם של דברים שמורא שמים מביא למורא רבו ובין אם הדברים קשורים בשרשם. היות וכך, עלינו לטעת בתלמידים את מורא הרב כשם שנוטעים מורא שמים.

הדרך הידועה היא הדרך המוסרית, אך ישנה דרך קצרה שאודותיה כתב מרן רבי ישראל מסלנט זיע"א, והיא לימוד ההלכה בעיונה. כאשר עושים זאת זוכים להשיג את הזהירות באותה הלכה גם בלא צורך בלימוד המוסרי. לכן ההצעה מוצעת כאן, שיקבעו לימוד הלכות מורא רב עם התלמידים בעיון, ומתוך כך תאיר ההלכה בלבם והם ייזהרו בה.

חומרת מורא רבו קשור בשורשו לכבוד התורה בכלל, ובדורנו חשוב מאד להשריש את החובה של כבוד רבו, כבוד התורה שסניף ממנו הוא גם כבוד הספרים, שהזלזול בהם מצוי מאד כיום, לצערנו. בחלק המעשי של קניין המשמעת, בצד של הר"מ והמחנך צריך שיהא "נכבדות" אישית מחייבת.

(הכינוס השנתי לראשי ישיבות ומרביצי תורה לצעירים, בני ברק תשע"ו)

מהמפסידים הגדולים ביותר של העולם

הגאון רבי משה ברוורמן שליט"א, ראש ישיבת "מאה שערים":

אובדן ההכרה בסמכות הוא מהמפסידים הגדולים ביותר של העולם, ולכן בעולם נמצאים בפני שוקת שבורה.

אבל התורה הקדושה רוח אחרת עימה. הסמכות היא חובה מוכרחת לצורה של מסירת התורה מהרב לתלמיד. עצם התואר "תלמיד חכם" מורה על הכרה בסמכות, שכן מי שלא מכיר בסמכות לא יכול ליטול לעצמו את התואר "תלמיד". אדרבה, ככל שקניין הלמידה טבוע בו, כך היכולת שלו להחכים גדלה יותר, וזהו הצירוף של תלמיד חכם.

(הכינוס השנתי לראשי ישיבות ומרביצי תורה לצעירים, בני ברק תשע"ו)

יסודות הצריכים לעמוד לפני המחנך

מרן ראש הישיבה הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל:

מורי ורבי מרן המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל, היה אומר שלתלמידים יש חוש ריח מפותח להרגיש האם הרב אוהבם ורוצה בטובתם, שאז הם מקבלים ממנו בנפש חפצה, גם כשאומר להם דברי תוכחה.

יסודות אלו צריכים לעמוד לפני כל מחנך שחפץ להצליח בחינוך תלמידים שיקבלו ממנו את התועלת הרצויה ויפרחו ויתעלו בס"ד.

(לקראת "ועידת החינוך" השלישית, תש"ע)

מחנך המשליט על התלמידים משמעת ביד קשה

מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א, ראש ישיבת פוניבז':

בדרכי ההנהגה עם התלמידים, שנינו בפרקי אבות "ולא הקפדן מלמד". קפדן זהו מחנך שמשליט על התלמידים משמעת ביד קשה.

צריכים לדעת, כי חינוך באופן כזה אינו מועיל, וכאשר המחנך מתנהג עם התלמידים בקפדנות, אין זה מועיל להחדיר בהם אהבת תורה, אלא, רק גורם לתלמיד שיפחד מן המלמד ותו לא.

(כנ"ל)

חינוך מתוך כעס מזיק לתלמידים

מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א, ראש ישיבת פוניבז':

יש לדעת, כי חינוך מתוך כעס, לא רק שאינו מועיל, אלא, גם מזיק לתלמידים, שחושבים כי הכעס הוא דבר ראוי, ומתחנכים בזה להנהגה של כעס, וכפי שהאריך בזה ה"חזון איש" באמונה וביטחון.

(כנ"ל)

חושבים שבשביל לעשות משמעת מותר לבזות

רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:

הנה ידוע שבתורתנו הקדושה יש דינים בין אדם למקום וגם מה שבין אדם לחבירו, גם בעשרת הדברות יש גם דינים שלו לקונו וגם מה שאדם יזהר מלעשות רע לבריות.

ואונאת דברים מבואר בבבא מציעא (נ"ח:) שזה יותר חמור מאונאת ממון. וזה אין חילוק בין איש לאשתו או אשה לבעלה. ובגמרא (בבא מציעא נ"ט, שם) כתוב שכיוון שאשה דמעתה מצויה אז אונאתה יותר חמור מה שמצערין אותה. וזה כולל בכל הדברים שגורם צער, ובפרט לצער אלמנה או יתומים חמור מאד.

ולהיפך חסד אין לשער מה שיכולין לזכות על ידי זה, ומבואר ברא"ש בריש מסכת פאה, כי הקב"ה חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצוות שבין אדם לקונו.

ודברים שאנשים מורים היתר לעצמם, מורה או רב חושבים שבשביל לעשות שיהיה משמעת מותר לבזות בלי שיעור, ואין הדבר כן רק מה שמוכרח להוכיח אבל לא לבזות, וזה חמור מאד שמבזין ברבים.

רבי או כל מחנך צריך להוכיח אבל לא להוסיף דברים הגורמים בושה, ובדרך כלל זה מחמת שחושב להגיב על שפוגעין בו, וזה גורם שמשלם לו כפליים וזה ודאי מכלל אונאת דברים לא יצא, ומאוד צריך להיזהר בזה.

וגם ההורים אין להם לבייש ילדיהם, וכן הראוני בספר חינוך מצוה של"ח.

(כ"ו סיון תשס"ט, מתוך מכתב, הובא בוועידת החינוך)

פעם אחת יצא הרב מכליו

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א,

פעם אחת יצא הרב מכליו – מי יוכל לדעת כמה הפסד נגרם מזה! אם פעם אחת יראה הרב רוגז כלשהו, חלילה, אם פעם אחת ייראה הרב כדואג לעצמו, או כביכול מתגדל, או מתהדר באמירתו, בשיעורו, בפקודתו, כביכול מקפיד שאין שומעים בקולו, הפסיד!

לא הוא הפסיד, התלמיד! הוא כבר זקוק לרחמי שמים, אינני מגזים!

(הכינוס השנתי למאות ראשי ישיבות ומרביצי תורה לצעירים ע"י "ועד ראשי הישיבות לצעירים בא"י", בני ברק, תשע"ה)

בטרם יגש לחנך את ילדי ישראל

רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:

ככל שהמלמד יותר גדול בתורה וביראת שמים, כן תגדל השפעתו. לכן בטרם ייגש לחנך את ילדי ישראל, ילמד מוסר ויתעלה בעצמו, כי רק כך הוא יכול להשפיע על נפשם ולהכניס בלב צעירי הצאן את אהבת התורה ואת הגישמאק בלימוד.

(לקראת "ועידת החינוך" השלישית, תש"ע)

זהירות יתירה שלא לפגוע בשום תלמיד

רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:

ידועים הדברים שהקב"ה שיבח את אברהם אבינו בשבח זה אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, אם כן הרי ניתן בידכם תפקיד חשוב ביותר, והוא לראות שלא ידח ממנו נידח, וצריך לזה זהירות יתירה שלא לפגוע ח"ו בשום תלמיד, כי לפעמים בדיבור קטן אפשר לאבד נפשות יקרות של תשב"ר.

וע"כ יתברכו כל אלו אשר חז"ל קוראים אותם מצדיקי הרבים ככוכבים, שיזכו להמשיך ולחנך ילדי ישראל בחינוך הטהור בדרך המסורה לנו מדור דור בלי שום שינוי.

(ד' ניסן תשע"ב, מכתב לכינוס מנהלי ת"תים בירושלים)

להיות נערץ בפני התלמידים

הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:

הרב'ה צריך לדעת שהוא חייב להיות נערץ בפני התלמידים, להסתכל עליו כמוסר התורה וצריך בהתאם להתנהג.

(ועידת החינוך החמישית, אדר תשע"ג)

הדרך המועילה בחינוך התלמידים היא בנחת

מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א, ראש ישיבת פוניבז':

באיגרת הגר"א כתב, "ולמען השם תדריכם בטוב ובנחת", כי הדרך המועילה בחינוך התלמידים היא בנחת ולא בכעס, ומתוך אהבת התלמידים, כמו שאמרו בפרקי אבות, "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

היינו שצריך המחנך להיות בעל מידות טובות ואהבת הבריות, ורק אז שייך להצליח בחינוך וקירוב התלמידים לתורה.

(לקראת ועידת החינוך השמינית, תשע"ה)

אסור להיות קפדן!

רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:

על המחנך אסור להיות קפדן בשום אופן!

(לקראת ועידת החינוך החמישית, אדר תשע"ג)

מעולם לא רגז על תלמיד

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א,

אנו אמונים על תורת סלבודקה, וזהו דבר שקל להוציאו מן הפה, אך קשה מאוד לבצע. קשה מאוד – אבל חיוני מאוד מאוד!

שמעתי ממורי חמי מרן הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל, על מרן האלטער מסלבודקה זצוק"ל, שמעולם לא יצא מכליו! מעולם לא רגז על תלמיד! מעולם לא אמר מה לעשות ומה לא לעשות, אך היווה דוגמא חיה – וכולם רצו לחקות אותו. כולם ידעו שהוא אדם עליון, וכל אחד שאף להיות כמוהו.

(הכינוס השנתי למאות ראשי ישיבות ומרביצי תורה לצעירים ע"י "ועד ראשי הישיבות לצעירים בא"י", בני ברק, תשע"ה)

למען השם תדריכם בטוב ובנחת

מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א, ראש ישיב פוניבז':

בפרקי אבות אמרו, הוי מתלמידיו של אהרן וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. מבואר כי הסדר לקרב תלמידים לתורה הוא על ידי אהבת הבריות, ורק באופן כזה שייך להשפיע על התלמידים.

גם חשוב מאד לנהוג עמהם בכבוד ובהערכה, שעל ידי זה יקבלו חשק ללמוד ולהצליח.

ובאגרת הגר"א כתב ולמען השם תדריכם בטוב ובנחת וכו', ואל יכביד עליהם כי אם בנחת, כי הלימוד אינו נקבע באדם כי אם ביישוב ובנחת.  

(מכתב למעמד החינוך למנהלי הת"תים בבני ברק, אולמי "ארמונות חן", אייר תשע"ו)

מתוך הספר "סברי מרנן", מאת יחיאל סבר