לכאן מגיעים החפצים האבודים שלכם: הכירו את הגמ"ח הארצי להשבת אבידה

על הגמ"ח הארצי להשבת אבידה כבר שמעתם? אם תשובתכם שלילית, תרשו לנו לנחש שמעולם לא איבדתם חפץ היקר לליבכם, וסביר להניח שגם לא מצאתם חפץ כזה. אילו הייתם נקלעים לאחד מן המצבים האלו, ניתן לשער שכבר הייתם שומעים על הגמ"ח שמרכז בתוכו לא פחות מ-4000 פניות בחודש, כאשר כל מטרתו היא לנסות לקשר בין המאבדים למוצאים.

אז איך באמת נוסד הגמ"ח?

"הכל התחיל לפני קצת יותר משלושים שנה", מספרת תמר, מנהלת הגמ"ח. "החלטתי יחד עם בעלי שאנחנו רוצים להקים גמ"ח כלשהו. במשך חצי שנה ניסינו לחשוב על רעיון. בתחילה חשבנו על גמ"ח בסגנון של תיווך דירות או של שידוכים, ומשם הגענו לבסוף לרעיון של גמ"ח להשבת אבידה, שגם הוא בעצם סוג של תיווך, וכך הכל התחיל. הגמ"ח באותם ימים פעל רק בשכונת הר נוף, בה אנו מתגוררים, וקיווינו שהוא יגיע לכל ירושלים ובהמשך יהפוך לגמ"ח ארצי".

תמר מציינת כי במשך שנים הגמ"ח פעל כגמ"ח שכונתי. "זו הייתה תקופה בה נולדו לנו ילדים, המשפחה התרחבה ולא היה לנו פנאי כדי להשקיע מעבר לכך. כבר אז, למרות שהפעילות שלנו הייתה מצומצמת יחסית, נתקלנו בסיפורים מרגשים מאוד. זכור לי שהייתה אישה שאיבדה את קופסת התכשיטים שלה בשווי עשרות אלפי שקלים. זה היה כשנסעה לשבת והקופסא פשוט נפלה לה מהמזוודה. אחרי שפרסמנו על כך פנתה אלינו אישה שמצאה את הקופסא דווקא במעלית של הבניין שבו המאבדת מתגוררת! בהרבה מקרים אחרים השבנו סכומי כסף לבעליהם, עגלות שנעלמו, תיקים, ארנקים, ועוד, ועוד".

ואיך הגעתם לכל הפריטים האלו?

"בכל חודש היינו מפרסמים בעלון השכונתי רשימה של כל הפריטים שנעלמו או נמצאו, אנשים יצרו אתנו קשר ולעתים קרובות היינו מצליחים לקשר בין מאבדים למוצאים".

עולם של השבת אבידה

במשך שבע עשרה שנה הם פעלו בהר נוף, כאשר מידי פעם הם מנסים להתרחב גם לשכונות ירושלמיות נוספות כמו גוש 80, סנהדריה ושמואל הנביא. "היו תקופות שבהן הגענו לשכונות האלו ותקופות שבהן פחות פעלנו בהן", אומרת תמר. "תמיד שאפנו להתרחב אבל לא היו לנו מספיק משאבים."

ואז, לפני כשלוש עשרה שנים עלה במוחה רעיון איך להרחיב את הגמ"ח לכל שכונות ירושלים –  "החלטנו שבמקום לפרסם את האבידות והמציאות לפי שכונות, נחלק אותן לקטגוריות של פריטים: תכשיטים, אלקטרוניקה, בגדים, וכדומה. זה הגיע מתוך כך שבמשך הזמן ראינו שקורה לפעמים שמישהו שוכח שקית באוטובוס בדרכו למקום מסוים. בינתיים האוטובוס מסיים את המסלול ויוצא לעיר אחרת, וככה החפץ נמצא שם בזמן שהמאבד כלל לא מעלה בדעתו לחפש באותה עיר. לפעמים הוא גם חושב שאיבד את החפץ באולם מסוים או באירוע, ומתברר שהוא איבד אותו בכלל במקום אחר, ואם כך - כיצד הוא יכול לדעת איפה לחפש? ברגע שעשינו את החלוקה הזו גדלה הכמות של המציאות והאבדות שהגיעו אלינו לאין שיעור. כדי להשתלט על הכל גייסתי חמש נשים מתנדבות שכל אחת מהן הייתה אחראית על קטגוריה אחרת".

ואיך הפך הגמ"ח לארצי?

"כשהחלטנו להתרחב פרסמנו על כך בעלונים מקומיים וגם בעיתונות. בעקבות הפרסומות, מישהו החליט לפתוח סניף גמ"ח דומה במרכז, הוא פרסם מודעה בעיתון וקיבל שמונים טלפונים עוד באותו יום. הוא לא הצליח להשתלט על מספר המפניות ולכן יצר אתנו קשר. הוא אמר שהוא לא יודע מה לעשות, יש כל כך הרבה פניות, ושאל איך ניתן לטפל בכזה מאגר ענק. הצעתי לו שנתאגד יחד. הוספתי מתנדבות וגם הוא הוסיף מתנדבים מהכולל שלו. כך הגמ"ח קיבל תנופה והפך בתוך כמה חודשים מגמ"ח מקומי לגמ"ח ארצי".

כמה פניות מגיעות אליכם כיום?

"זה משתנה כמובן מיום ליום, אבל בדרך כלל מגיעות מאות פניות ביום. כיום יש לנו כ-40 נשים מתנדבות שמועסקות בגמ"ח, מקטלגות את הפניות ומדווחות עליהן".

גמ"ח ממוחשב

בשנים האחרונות הגמ"ח שודרג וכיום הוא עובד באמצעות מערכת ממוחשבת ייחודית. "אם בעבר המתנדבות שלנו היו בעצמן מסננות את הפניות ומנסות להתאים בין מאבד למוצא, כיום התוכנה במחשב כבר עושה את העבודה", מסבירה תמר. "ואגב, המאגר שלנו כולל כיום 21 קטגוריות שכל אחת מהן מפוצלת להרבה תתי נושאים. אם לדוגמא יש קטגוריית תכשיטים ושעונים, אז ניתן להקיש במערך הטלפוני לשעונים: 1, לצמידים 2, לשרשראות 3, וכן הלאה. כך ניתן להגיע בלחיצת כפתור בדיוק לפרטים שמחפשים".

אז מה בעצם התפקיד של המתנדבות?

"אני אסביר איך שזה עובד: נניח שמישהי איבדה צמיד. אז היא יוצרת קשר עם הגמ"ח ובמערכת ניתוב השיחות מבקשת להגיע לאחראית על הצמידים. שם היא משוחחת איתה, מתארת לה איך הצמיד נראה, והאחראית מכניסה את הנתונים אל המאגר שבמחשב. בדרך כלל המחשב מראה לה כמה פריטים שנמצאו בטווח התאריכים שהיא חיפשה ועונים לתיאור שהיא נתנה. ואז היא מבקשת סימנים נוספים, וכך מצליחה לסנן את התוצאות. לעתים קורה הנס ובו במקום נמצאת האבדה, אבל לפעמים לוקח זמן עד שמישהו מתקשר ואומר שמצא צמיד העונה לתיאורים שניתנו, ולא פעם קורה שחולפים חודשים ארוכים ועדיין הפריט לא נמצא. באופן כללי אנו שומרים אצלנו את המידע גם על פריטים שנמצאו לפני זמן רב, אבל באופן זמין ניתן להגיע בעיקר לכאלו שדווחו לנו בחצי השנה האחרונה".

ומה התפקיד שלך?

"אני?" (מחייכת) "אני מרכזת את הפעילות. בכל שבוע אני צריכה לדאוג לפרסומות בשישים עלונים ברחבי הארץ, לקשר תמידי עם חברות התחבורה לגבי אבידות באוטובוסים, לשוחח עם המתנדבות, לפעמים גם להחליף מתנדבות שבחופשת לידה או  שמסיבה אחרת לא יכולות למלא את תפקידן. אני גם אחראית על תחזוקת התכנה. והרשימה לא נגמרת – יש עוד הרבה פרויקטים לייעול הגמ"ח. זו גם הסיבה שבשנים האחרונות עזבתי את עבודתי וכיום אני מתמסרת רק לגמ"ח. אני מודה לה' בכל יום על כך שזה מתאפשר לי".

עד כמה יש לגמ"ח הצלחות? האם לעתים קרובות אתם מצליחים להשיב חפצים?

"אין יום שבו אנחנו לא מצליחים להחזיר אבידות לבעליהן", היא אומרת בסיפוק רב. "אבל יחד עם זאת, יש לנו הרבה יותר פניות של מאבדים מאשר של מוצאים. זה קורה בגלל שלא כולם מודעים עדיין לקיומו של הגמ"ח שלנו, אבל בעיקר מכיוון שלא תמיד החפץ יכול להימצא, כי לעתים קורה שאנשים מאבדים את החפץ דווקא בבית שלהם, והם לא מודעים לכך שהוא בבית, או שהם מאבדים אותו ברחוב והגשם שיורד סוחף אותו, או שמישהו מטאטא את הרחוב ומשליך את החפץ לאשפה. יש הרבה מאוד פריטים שאנשים מדווחים לנו עליהם ואחר כך מעדכנים שהם מצאו אותם בבית. לכן השאלה העיקרית שמטרידה אותי היא לא מספר הפניות אלא איפה המאבדים של החפצים שנמצאו, ופשוט ממתינים בגמ"ח שיבואו וידרשו אותם. יש חפצים שיקרים מאוד לבעליהם, ועדיין אין להם דורש".

מהם החפצים העיקריים שנמצאים?

"מצלמות מובילות יותר מהכל, יש פי שמונה מצלמות שנאבדות ביחס לכאלו שנמצאות, גם תפילין נמצאים לעתים קרובות, מגבעות, ארנקים, מזוודות, כסף, תכשיטים, כרטיסי רב קו, ביגוד...מה לא?"

הרישיון שחזר לבעליו

תמר מציינת כי בגמ"ח חולפים סיפורים שלא יאומנו. "באחת הפעמים למשל מצאנו ארנק ובתוכו סכום כספי וגם רישיון נהיגה של טקסס. הבנו מיד שזה שייך ככל הנראה לתושב חו"ל, אבל החלטנו שלא להתייאש. על פי הרישומים שלנו גילינו משפחה בשם הזה שמתגוררת בטלזסטון, אבל כשניסינו ליצור קשר נאמר לנו שהמשפחה כבר אינה מתגוררת שם. מתוך הניסיון שרכשתי המצאתי לעצמי סיפור: מדובר במשפחה מטקסס שהתגוררה במשך תקופה בטלזסטון ואחר כך חזרה לחו"ל. שיערתי שמי שמופיע בתמונה שעל הרישיון הוא כנראה הבן שלהם, שנשאר בארץ ולומד בישיבה כלשהי של אמריקאים. מכיוון שבעלי מלמד באחת מהישיבות האלו בירושלים, מיד כשהוא נכנס באותו יום הביתה שאלתי אותו אם הוא מכיר את השם של הבחור. בעלי כמעט התעלף. 'הבחור הזה', הוא אמר, 'הגיע היום לשיעור שמסרתי'. זה היה פשוט מדהים. כמובן שהאבדה הוחזרה מהר מאוד לבעליה.

"במקרה אחר התקשרה למתנדבת שלנו אישה אובדת עצות. היא שכחה קופסא עם פאה בתוך רכב שלקח אותה ואת בעלה טרמפ לבית העלמין. המתנדבת שענתה לה שוחחה עמה מעט, ואז, תוך כדי שיחה, התקשר בדיוק בעל הרכב וכל כך שמח לגלות שהמאבדת כבר פנתה אל הגמ"ח... אבל הדבר המדהים ביותר שהתגלה הוא שחמותו בדיוק שכנה של המתנדבת. בסופו של דבר הפאה הועברה לאישה עוד באותו יום.

"ישנן גם מציאות יקרות במיוחד, כמו מישהי שאיבדה טבעת יהלום יקרה בנסיעה במונית, ונהג המונית בעצמו יצר קשר והודיע על כך שמצא אותה. הייתה גם מישהי שנסעה באוטובוס לצפת, ובטעות הורידה מהאוטובוס עגלה שלא שייכת לה. אחרי כמה תחנות ירדה בעלת העגלה והבינה שעגלתה נעלמה על ידי מישהי אחרת. למרבה הנס, כשהיא יצרה אתנו קשר, היא ידעה לספר כמה פרטים על האישה שלקחה לה את העגלה, כי הן שוחחו ביניהן מעט במהלך הנסיעה, וכך הצלחנו להשיב את העגלה עוד לפני שבת.

"זה מרגש מאוד", היא מסכמת, "מתקשרים אלינו אנשים מכל המגזרים במשך כל שעות היממה. הם מדווחים על מציאות מכל הסוגים והמינים, ואנו כל כך מאושרים להיות השליחים הטובים".

ולסיום היא מבקשת להעביר מספר מסרים חשובים: "כמנהלי הגמ"ח הארצי להשבת אבידה, אנו מודעים לעוגמת הנפש הגדולה באובדן חפצים, ולכן אנו פונים לציבור הרחב בעצה פשוטה: אנא רשמו מספר טלפון על חפצים חשובים ובפרט בתפילין, מגבעות, שטריימלך, מעילים, רב קו וכו'. יש מאות טלפונים על מציאות ואבידות של פריטים שאילו היו רשומים עליהם פרטים מזהים הייתה נחסכת מהמאבדים עוגמת נפש רבה.

"דבר חשוב נוסף הוא לא להתייאש. גם אם אבד לכם משהו ונראה לכם שאין סיכוי שהוא יימצא, תמיד כדאי לנסות לפנות אל הגמ"ח, אולי עוד תופתעו לטובה. אין מה להפסיד, זה בטוח".