מפתחות לחיים: הכוח להתמודד

לא פעם נשמעת הטענה, בפרט מבני זוג ותיקים: "אני יודע/ת שהכל נכון וצריך לוותר ולהקריב למען השלום. אך מהיכן אקח את הכח להתמודד?"

ואכן, ככל שהבעיה ותיקה ומושרשת יותר והקושי להתמודד עמה גדול יותר, כך נדרש יותר חיזוק נפשי שיתן את הכח לעמוד בנסיונות שוב ושוב עד להשגת השלום והשלווה הנכספים.

אולם מלבד הכח הרב שיש לשאוב מעצם המחשבה על הרווח הגדול הצפוי לאחר העמידה בנסיון, כאשר השלום יוביל לשלווה לאושר ולשמחה, יש להתבונן בחשיבות השלום אצל הקדוש ברוך-הוא, בהקרבה שהקריב כביכול למען ישרור השלום בין בעל לאשתו, ובשכר הרב השמור למביא שלום.

חשיבות השלום אצל הקדוש ברוך-הוא

נאמר:[1] "דְּרָכֶיהָ [של התורה] דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". כלומר,  נתיבות ושבילים רבים יש במערכת הנפלאה של מצוות התורה. אולם כולם, כל נתיבותיה ללא יוצא מן הכלל, הם עצמם שלום ומובילים אל שלום.

ואמרו חז"ל:[2] "לא מצא הקדוש ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה, אלא השלום". ברכה - שפע וריבוי של טוב בכל התחומים,[3] היא השאיפה הגדולה שבני האדם שואפים להגיע אליה. והנה מעיד בורא העולם כי אין כלי שיכול להכיל בתוכו את הברכה הנכספת - אלא השלום. באין כלי, אין ברכה. הרי שהעמיד הקדוש ברוך-הוא את השלום בבסיס כל מצוות תורתו הקדושה והוא הכלי לכל הברכה והטוב. ומכאן יבין האדם עד כמה חשוב ויקר ביותר הוא השלום בבית ובכל קשרי אנוש.

עד כמה יש להקריב

למען השלום

נאמר בתלמוד:[4] "גדול שלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה שמו של הקדוש ברוך-הוא שנכתב בקדושה ימחה על המים". כלומר, בעל החושד באשתו, חייהם אינם חיים בין אם באמת חטאה ובין אם לאו. כדי לפתור מצב בלתי נסבל זה, מצוה  התורה על הכהן לכתוב על גבי קלף את פרשת סוטה שבתורה, למחות את הכתוב במים ולהשקות בהם בחצר בית-המקדש את האשה החשודה. והיה אם חטאה - תיענש מיד בדרך ניסית. ואם לא חטאה תפוצה על בושתה בכך שאם היתה עקרה תיפקד בילדים, ואם לא היתה עקרה ישתפרו ילדיה הנולדים מעתה מכמה וכמה בחינות. לאחר מעמד זה, אין ספק שהבעל יחדל להציק לרעייתו משום חשדו הבלתי נכון. אדרבה, הוא  יתנצל, וישוב השלום לשכון בביתם.

ונראית כוונת חז"ל בזה, שאף על פי שאפשר היה לקדוש ברוך-הוא לצוות להשקותה בחצר בית-המקדש מים או משהו אחר מבלי למחות פרשה ששמו הקדוש כתוב בה, והדבר יפעל באופן דומה ובאותה תוצאה, בכל זאת ציוה הקדוש ברוך-הוא למחות את שמו במים, כדי ללמדנו מוסר לדורות עולם עד כמה יש להקריב למען השלום. בכל נסיון  של ויתור והבלגה, אפילו במקרה הקשה ביותר, ישאל האדם את עצמו: האם ויתור זה גדול יותר ממחיית שמו הגדול אשר ציוה ה´ יתברך לעשות כן למען השלום?? יתבונן בדבר ויקבל כח אדיר להקריב הרבה מעבר לכל דמיון, למען השלום בביתו.

השכר הרב השמור למביא שלום

יש לזכור שברשימה הקצרה של הדברים שהעושה אותם אוכל פירותיהם בעולם-הזה, כלומר מקבל שכר כבר בעולם-הזה בנוסף לקרן העומדת לו לעולם-הבא, מופיע: ´הבאת שלום בין אדם לחבירו´.

הנה לשון המשנה:[5]

"אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם-הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו. ותלמוד תורה כנגד כולם".

המקריב מעצמו למען השלום בעת התפתחות ריב עם בן או בת זוגו, וכי פחות הוא מאדם זר, המביא שלום בין שניים אחרים מבלי שיקריב מעצמו ויתור - כאותם המעורבים בריב? והרי כל-כך טורח האדם למען השגת הבריאות האושר והפרנסה וכדו´ בעולם-הזה, והנה אפשרות קלה יחסית להשגת כל אלה. ויתור לזולת למען השלום.

ה´ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה´ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"[6]

[1] משלי ג, יז.

[2] עוקצים ג, יב.

[3] שרש המילה ברכה: ב.ר.כ שלשת האותיות היחידות שכל אחת מהן כפולה בערכה המספרי מהאות שלפניה. (וכן שרש המילה בכור. הבן המקבל בירושה חלק כפול משאר האחים).

[4] חולין קמא, א.

[5] פאה א, א.

[6] תהילים כט, י.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.