סיון רהב מאיר על פרשת בא: זקן רבני מרוקו

כשרוצים לבסס קשר ומחויבות, צריך לחפש את הנקודות הטובות בצד השני. לכן בתורה, אלוקים קורא לפסח "חג המצות", כדי לפרסם את ההליכה שלנו אחריו במדבר מתוך אמונה גדולה, עם מצות בלבד, בלי להכין צידה לדרך. אבל בתורה שבעל פה, חז"ל כבר קוראים לחג הזה "חג הפסח", כדי להזכיר את העובדה שאלוקים פסח על הבתים של בני ישראל במצרים. כל אחד כאילו מזכיר לשני את החסד שעשה לו.

את הרעיון הזה קראתי בכתביו של הרב יהושע ממן זצ"ל, זקן רבני יהדות מרוקו. הוא נפטר השבוע בביתו בגיל 100, והובא למנוחות בירושלים. בעבר כתב על יציאת מצרים, שהיא הנושא המרכזי בפרשה הזו, שמטרתה "להזכיר לאומה הקדושה הישראלית את אביבו של ישראל".

מול מי שהדגיש רק את היציאה מעבדות לחירות, הרב ממן כתב בלשונו הפיוטית: "החירות היא לא חס וחלילה השתוללות והתפרקות מערכים, אלא חירות יהודית מקורית, המגלה את טבע נשמתה של האומה הישראלית, השואפת להוריד מעליה עול זרים, ולקבל עליה עול מלכות יה אדיר אדירים, ועול מצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו הקיימים לדור דורים".

לזכרו.

הרב יהושע מאמאן ז''ל (צילום: פלאש 90)

במה מתחילים?

מזל טוב, מצווה ראשונה. בפרשת השבוע מקבל עם ישראל לראשונה ציווי, הוראה, מצווה ראשונה מתוך כל התרי"ג: מצוות קידוש החודש. צריך להתבונן למעלה על הירח בכל חודש מחדש, לבדוק מה מצבו ואז להכריז על ראש חודש. הרב שלום נח ברזובסקי מסביר בספרו "נתיבות שלום" מדוע דווקא זוהי המצווה הראשונה שקיבלנו, ומה זה אומר לנו כאן ועכשיו: "המצווה הראשונה שנצטוו ישראל, היינו הדבר הראשון שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הוא שקודם כל צריך תמיד להתחדש. החמה אורה גדול וחזק מאוד אבל אין בה שום חידושים, והלבנה מורה על חידוש והתחדשות. זוהי המצווה הראשונה והיא משקפת את מציאותנו עלי אדמות, בכל דור ודור ובכל יום ויום. כי בפרשיות אלה של יציאת מצרים נתנה התורה כוח ליהודי להתגבר בכל המצבים, וטמון בהן כוח התיקון הכללי עד סוף כל הדורות. התורה איננה ספר זיכרונות למה שהיה בעבר, אלא דרך חיים לכל אחד. כל השליחות למענה ירד האדם לעולם היא למען יוציא את עצמו ממצרים. עלינו לדעת ולזכור כי כל מה שכתוב ומרומז בתורה שייך ונוגע לכל אחד בהווה, והתורה מתחילה – בהתחדשות".

והיה כי ישאלך

הנה מקבץ שאלות שהילדים שלי, או הילדים הקטנים של חברותי, שאלו בתקופה האחרונה: "האם בחופש הגדול גם ההורים של הגננות לוקחים אותן לטיולים ולדברים כיפיים?", "למה האנשים שמדברים ברדיו תמיד צועקים?", וגם: "אימא, למה השם ברא את הקרוקס?".

אני בטוחה שלרוב הקוראים יש "חוכמות" מוצלחות ומצחיקות לא פחות. מפתיע לגלות שתוך כדי יציאת מצרים, בעיצומו של מהלך היסטורי ומכונן, מוקדשת תשומת לב רבה בדיוק לשאלות כאלה. התורה מדגישה שאנחנו צריכים להקשיב לתהיות הסקרניות של הדור הבא (גם כשזה קשה ומנדנד) ולנסות לתת להם תשובה. "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?", נכתב בפרשה, וגם: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת?". לכל שאלה כזו התורה נותנת תשובה אחרת, והפסוקים האלה כמובן מתגלגלים בהמשך אל תוך ההגדה של פסח, שבה הילדים כידוע שואלים כבר בהתחלה "מה נשתנה?", כי השאלות שלהם הן הבסיס של ליל הסדר.

פרופ' איזידור רבי, פיזיקאי יהודי-אמריקני שזכה בפרס נובל בפיזיקה, סיפר פעם: "אימא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך, כי היא לא זלזלה בשאלותי אלא להיפך, דחפה אותי לשאול. כל האימהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: נו, מה למדת היום בבית הספר? אימא שלי תמיד אמרה לי כשחזרתי הביתה: האם שאלת שאלה טובה היום?".

ידע מה להשיב

הרב זאב קרוב נפטר השבוע, אחרי עשרות שנות חינוך והוראה, אחרי מאבק ממושך במחלתו, ואחרי שנים שבהן ליווה את בנו אהרון קרוב שהיה הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה" והשתקם באופן מפליא.

"דע מה שתשיב לעצמך" היה רב מכר מפורסם שחיבר, שחינך דורות. לפני הרבה שנים סיפרו לי כמה נערות על הבחינה שעברו כדי להתקבל לתיכון. הן קיבלו מראש הדלפה: הולכים לשאול אתכן מה הספר האחרון שקראתן. כולן הכינו מראש את התשובה שנחשבה הכי טובה, וכך כולן ענו אחת אחרי השנייה: "דע מה שתשיב לעצמך". זו הפכה לבדיחה ביניהן, אבל ככה שמעתי על הספר הנפלא הזה. הרב קרוב מבאר שם בלשון קלה ובהירה נושאים מורכבים: אמונה, תורה ומצוות, חגים ועוד.  בשנים האחרונות יישם בחייו, במבחנים הקשים ביותר, את מה שהסביר בספר. "יש תפיסה שהמחשבה על המוות משתקת את החיים, אבל אני חושב להיפך", אמר לאחרונה בראיון לרבקי גולדפינגר בעיתון 'בשבע'. "אני מאמין שההכרה והידיעה שאתה זמני בעולם הזה, דווקא היא מחיה, מעניקה הרבה עוצמות לחיים. האדם לומד להתייחס בכבוד וברצינות לכל רגע בחיים שלו, להודות על כל נשימה, ובסופו של דבר זה משדרג את חייו. אחת הבעיות של החברה המודרנית כיום היא התבוננות לא נכונה על העולם, ביקורתיות, חיפוש נקודות החולשה, התמקדות בבעיות. איך אפשר לא לראות את הטוב?".

יבנה ביתך

"מה הקללה שאבו מאזן אמר השבוע לטראמפ? שמתן לב? יחרב ביתך. חשבתי לעצמי: אנחנו במאה ה-21, אבל הקללה הכי חריפה היא: שלא יהיה לך בית. כמה עומק יש פה", אמרה אתמול הרבנית ימימה מזרחי לאלפי הנשים שבאו לכנס השנתי שלה בבנייני האומה. והיא המשיכה כך:

"גם טראמפ ואבו-מאזן יודעים שהבית הוא הכול. במשימת השילוב הזו בין הפנים לבין החוץ, בין המשפחה לקריירה, כשאנחנו יוצאות מהבית, עלינו נאמר: 'לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב'. פגשתי לאחרונה את השופטת החרדית הראשונה בארצות הברית, רוחי פרייר. היא מהנשים המתוקתקות האלה, ה'מרגיזות'. העוגות שהיא אופה לשבת תמיד מוכנות מראש, הכול מאורגן. כל הילדים שלה – בפיג'מות תואמות. אפילו בעלה עם אותה פיג'מה... ושאלתי אותה: אלופה אחת, איך כל יום את שומעת את כל הזבל והרשע והפשע באולם בית המשפט, וחוזרת לבית החסידי והתמים שלך? והיא אמרה: זה בדיוק הפוך. אני לא מביאה את הפשעים מבית המשפט הביתה, אני מביאה את הבית – לבית המשפט.

"אפשר לספור כמה פעמים המילה 'בית' מופיעה בפרשה, שוב ושוב. אנחנו יוצאים ממצרים, מעבדות לחירות, וכל הזמן מדברים איתנו על מזוזות הבתים, על קורבן הפסח שאוכלים בתוך הבית, על החמץ שלא יימצא בבית ועוד. כי חירות אמיתית זה לבוא הביתה. אדם שיש לו בית, שמרגיש יציב, הוא בן חורין אמיתי. אם 'יחרב ביתך' זו קללה, הברכה היא: יבנה ביתך".

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.