יש משהו מגוחך בהתנפלות החילונית על רון חולדאי

אם אזרח פפואני שומר חוק מהמאה ה-19 היה מתגלגל במקרה למסעדת בשרים בישראל של המאה ה-21, סביר להניח שהוא היה משפשף את עיניו בפליאה לאחר עיון בתפריט. "לא תאמינו אילו אנשים מוזרים גרים בארץ הנידחת ההיא", הוא היה מספר בהשתוממות לבני שבטו בשובו לפפואה גינאה. "דרשתי מהמלצר במסעדה שם שיקריא לי את התפריט, ולא הייתה שם אפילו לא מנת שוק אנושי אחת ראויה לשמה! הייתם מאמינים?! אפילו לא מנה אחת שמורכבת מאיזה סטייק גולגולת עסיסי!"

אנשי הארץ ההיא, היה מספר בתימהון התייר הפפואני הנדהם, פשוט לא אוכלים בשר אדם. מוזר ומופרך ככל שזה נשמע, קניבליזם פשוט לא נכלל בתפריט היומי שלהם! ולא רק שהם מוכנים לוותר על מעדנים נפלאים שיגרמו לכל אחד מבני השבט ללקק את האצבעות, הם אפילו חושבים שזה לא מוסרי. כן... הייתם מאמינים?! אכילת סטייק עסיסי ומשובח מבשר אדם, נחשבת אצלם לטאבו חמור שאי אפשר להפר.

תודה לאל, הקניבליזם מעולם לא נכנס לאופנה בישראל, ובמידה רבה של זהירות, אפשר לומר שמעטים הסיכויים שהוא ייכנס לתפריט המסעדות בארץ באחת השנים הקרובות או בכלל. ועדיין, אי אפשר להכחיש שבמשך תקופה ארוכה, ולא כל כך רחוקה כפי שהיינו רוצים לחשוב, אכילת בשר אדם הייתה מוסכמה תרבותית ומקובלת לחלוטין בתרבויות שונות.

יש משהו קצת מגוחך בהתנפלות הקולקטיבית על ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שציין בראיון קצרצר במדור ביקורות המסעדות של עיתון 'הארץ' השבוע, כי אכל כלב כשביקר בווייטנאם. ״יש לזה טעם של בשר, טעים מאוד״, אמר חולדאי ועורר עליו את זעם הגולשים.

"מי שמתאכזר לבעלי חיים – סופו שיתאכזר לבני אדם", כתבה חברת הכנסת נורית קורן מהליכוד בתגובה לדבריו. והיו תגובות נוספות, שחשפו במלוא תפארתה את הצביעות המובנית בחברה הישראלית ובכלל.

מה ההבדל בין פרה ותרנגולת לכלב?

אין בכוונתי להתכחש לעובדות: אין חולק על כך שאכילת כלב גורמת לרתיעה ספונטאנית בקרב רבים מאיתנו, גם בקרב אלו שמוצרי טריפה עולים על שולחנם באופן יומיומי. בתרבות המערבית אכילת כלבים היא טאבו שקשה להשתחרר ממנו, ותיאורו הקצר והממוקד של חולדאי העלה ברבים מאיתנו תחושות של בחילה וגועל. אבל אחרי הכל, מה ההבדל בין כלב לפרה או לתרנגולת?

האם דמו של בעל החיים האחד סמוק מדמו של בעל החי השני? האם בשרו של כלב אינו יכול להיות טעים באותה המידה כמו מנת עוף צלוי או סטייק אנטריקוט עסיסי? בסך הכל, בתרבויות רבות במזרח הרחוק אכילת בשר כלב היא עניין שבשגרה, ותושבי וייטנאם או קוריאה לא רואים כל פגם או בעיה מוסרית בהכנת מנה מסורתית, שמורכבת מחברו הטוב של האדם.

(צילום: shutterstock)

שאלות של מוסר ומוסכמות חברתיות, הן בסך הכל עניין של תקופה ותרבות. במדינות הדרום בארצות הברית של תחילת המאה ה-20, חוקי גזע משפילים המפרידים בין שחורים ללבנים היו מוסכמה חברתית שמעטים העזו לחלוק עליה. באימפריה הרומית, מנת הבידור והשעשועים הפופולארית ביותר הייתה קרבות גלדיאטורים בהם נלחמו אנשים זה בזה עד למוות. דוגמאות נוספות למוסכמות חברתיות שזמנן עבר, אפשר למצוא לאורך ההיסטוריה בקלות.

דור הולך ודור בא, המוסר האנושי הוא גמיש ונזיל מעין כמוהו. כללים ואמונות שלפני מאה שנה לא היה איש שמעז לערער עליהם, נתפסים היום כמיושנים ופרימיטיביים ומעוררי גיחוך. מוסכמות חברתיות שמקובלות בימינו על כולם, תעוררנה הלם ופלצות בעוד כמה מאות שנים. רק דבר אחד נותר יציב ואיתן, לא משתנה לעולם: המוסר האלוקי.

חוקי התורה שניתנו לנו משמיים, הם קבועים ונצחיים. הם היו נכונים לפני אלפיים שנה, נשארו נכונים גם בימינו אנו ויישארו כאלו גם לאורך השנים הבאות. בניגוד לאמונות בר חלוף שמתמוססות ונעלמות עם הזמן, רק האמת שהגדיר לנו בורא עולם, היא לבד נשארת ממשית וטהורה, כמו הנצח עצמו.

ומי שלא מאמין בכך, לא ממש שונה מאותו פפואני שמבקר במאה ה-21, ולא מבין מה הבעיה באכילת בשר אדם.