כשהאורז של השכנה היה טעים יותר מהאורז של אמא

סיפר הגאון החסיד רבי שמאי גינזבורג לנכדיו: בשנות ילדותי, מאכל האורז הגיע לפולין, והיה תחליף לתפוחי האדמה המסורתיים. ההתלהבות מהאורז גרמה לכך שבביתי, כמו בבתים רבים, בישלו אורז כמעט בכל יום...

לא אהבתי מאכל זה, אך חששתי מלומר זאת, כיוון שהחינוך בבית היה שלא להתפנק, כל אוכל המוגש - צריך לאכול! ואם אומר פעם שאיני אוהב מאכל מסויים, אזכה לקבל אותו מאכל חודש ברציפות, עד שאתרגל...

פעם, נאלצה אמי לנסוע למספר ימים לוורשה, לביקור חולים אצל סבתא. טרם עזיבתה, ביקשה מהשכנה, שהיתה בידידות קרובה מאוד עמה, שהיא תדאג להגיש לנו את ארוחת הצהריים.

כבר ביום הראשון, כשהגעתי מהתלמוד תורה, הגישה אותה שכנה את האוכל, ושוב הבחנתי שמדובר במנת אורז... החלטתי לנסות ולטעום את האורז שבישלה השכנה, ולמרבה הפלא, הוא מאוד ערב לחיכי...

בכל אותם ימים, בהם נעדרה אמא, אכלתי את הארוחה בתיאבון רב. לא השארתי אפילו גרגיר אחד של אורז בצלחת...

כששבה אמי, ושמעה שאכלתי אורז ללא כל בעיה, שאלה אותי: "מה קרה שהינך אוכל אורז לתיאבון?"

עניתי, שכדאי לה לשאול את השכנה איך היא מבשלת את האורז, זה מבושל בצורה טעימה ביותר...

"בני היקר - אמרה אמי - ברצוני לגלות לך, שטרם עזיבתי בישלתי כמות גדולה של אורז, שתספיק לכם לכל תקופת היעדרותי... כך שהאורז שהשכנה הגישה, היה בדיוק אותו האורז שאכלת מידי יום!".

נתקפתי בבושה גדולה. לא העליתי כלל בדעתי שמדובר במעשה הקדירה של אמי...

סיים רבי שמאי: כמה מוסר-השכל ניתן להפיק מסיפור זה; כיצד הכוח המדמה שבאדם, בכל גיל ובכל מצב, משכנעו, כי האורז, האוכל, הדירה - החיים של השני, טעימים יותר, נעימים יותר, יפים יותר משלי !('הגאון החסיד').

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.