לאחר הקבורה: סעודת הבראה

סעודה ראשונה

הסעודה הראשונה שאוכל האבל לאחר הקבורה, נקראת: "סעודת הבראה", שבסעודה זו מברים [לשון בריאות וחוזק] את האבל, ומיישבים את דעתו לנחמו מצערו. [גם הוא לשון מאכל (שמואל ב ג לה), שנאמר: "וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם"]. וסעודה זו, אסור לאבל לאכול משלו, אלא מצוה על שכניו או מכריו להביא לו משלהם. (סימן שעח ס"א. א תפז)

כתב הרא"ש, הטעם לסעודת הבראה, כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול, וכמעט מבקש את נפשו למות, על כן ציווהו לאכול משל אחרים לפחות סעודה ראשונה. ונהגו לתת להם מאכלים בכל השבעה, מפני העניים שאין להם לאכול, כי אינם יכולים לעשות מלאכה. ולא יתביישו, כי גם לעשירים עושים כך. (בית יוסף שעח אות י. א תצא)

ביצים. לחם.

המנהג להביא לאבלים ביצים קשות ולחם. ואולם אם אינו חפץ לאכול לחם, אינו צריך לדחוק את עצמו, כי אין חובה מן הדין לאכול לחם בסעודת הבראה. (סימן שעח ס"ט. א תצ, תצו, תקא) וכתב הארחות חיים: "לא יקלוף האבל עצמו את הביצה, מפני שנראה כרעבתן", שבמקום להתעסק באבלו, פנוי הוא להתעסק בקילוף ביצים. (בית יוסף סימן שעח אות י בדק הבית)

הטעם שמביאים ביצים או עדשים, לרמוז, מה העדשים עגולים, אף אבלות דבר שחוזר בעולם. ומה ביצה אין לה פה, אף האבל אין לו פה, ששותק ומקבל עליו דין שמים באהבה. (ד רפ)

אכילה. שתיה.

מה שאסרו לאבל לאכול סעודה ראשונה משלו, לאו דוקא סעודה, אלא כל מאכל, כפירות, ירקות ותבשיל, אסור לו לאכול משלו לאחר הקבורה עד סעודת ההבראה. אבל מותר לו לשתות משלו תה או קפה וכיוצא בהם. (א תפח, תצג. שו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן כה, בתשובה עם הראשל"צ והרב הראשי לישראל הגאון רבי יצחק ניסים זצ"ל)

יום הקבורה

מי שנקבר מתו ביום, ולא רצה לאכול כלום לאחר הקבורה, אזי בגמר היום [שקיעת החמה] רשאי לאכול משלו. והוא הדין, אם נקבר מתו סמוך לשקיעה ולא הספיקו להברותו עד השקיעה, רשאי לאכול משלו לאחר השקיעה. (סימן שעח ס"ג)

מי שנקבר מתו בבין השמשות [עד 18 דקות וחצי זמניות אחר השקיעה. בחורף בערך: 16 דקות רגילות. ובקיץ בערך: 24 דקות רגילות], מן הדין פטור מסעודת הבראה, ורשאי לאכול משלו לאחר צאת הכוכבים אפילו שזוהי סעודתו הראשונה. (ב צז. ד רפג)

מי שנקבר מתו בלילה אחר צאת הכוכבים, ולא רצה לאכול סעודת הבראה בלילה, מברים אותו ביום. וכל שלא אכל סעודת ההבראה, אסור לו לאכול משלו כלום עד שקיעת החמה, שאז עבר יום הקבורה. (א תצב, תצג)

אין סעודת הבראה

אבל שלא הביאו לו שכניו סעודת הבראה, אינו חייב להתענות באותו יום, ומותר לו לאכול משלו. אבל חז"ל הסתכלו בחומרה גדולה על שכניו שנהגו בכך. (א תצא)

הבראה לאשה

אשה נשואה אבלה, אסור לה לאכול סעודת הבראה משל בעלה, [שכיון שהבעל חייב במזונותיה, הרי היא כאוכלת משלה]. על כן, חברותיה מברות אותה. (סימן שעח ס"ב. א תצג)

אין לגברים לתת סעודת הבראה לנשים בשום אופן. אולם אם האבלים הם בנים גדולים ויושבים עם אמם, או שהם אחים ואחיות, אגב שנותנים לבנים והאחים, יכולות גם האמא והאחיות לאכול. (סימן שעח ס"ב. א תצג)

סמוך על שלחנו

בן נשוי הגר אצל אביו שאינו חייב לזונו, ואירע אבל לאב, מותר לבן לעשות סעודת הבראה מכספו לאביו. וכמו כן, אם אירע אבל לבן, מותר לאב לעשות סעודת הבראה מכספו לבנו. (סימן שעח ס"ב. א תפט, תצג)

מי בוצע?

בסעודת ההבראה האבל יושב בראש, וכשהביאו פת, נוטל ידיו בברכה, וגדול המסובים מברך על הפת ובוצע, ונותן את הפרוסה בידו של האבל ממש. (א תקא)

שתיית יין

נותנים לאבל יין בסעודת הבראה. כמו שאמרו בגמרא (מסכת סנהדרין ע ע"א): לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים, שנאמר (משלי לא ו): "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ". (א תקא)

ערב שבת

נקבר המת סמוך לשבת, אין עושים סעודת הבראה, מפני כבוד השבת. (סימן שעח ס"ג. א תצב)

חול המועד - דיני סעודת הבראה במועד, עיין להלן

ברכת המזון

זימון

האבל מצטרף לזימון בשלושה או בעשרה. והמזמן מוסיף בנוסח הזימון ואומר: נברך [בעשרה: אלקינו] "מנחם אבלים" שאכלנו משלו. ועונים: ברוך [בעשרה: אלקינו] "מנחם אבלים" שאכלנו משלו ובטובו חיינו. (סימן שעט סעי' ג, ה. א תקא)

נוסח ברכה שלישית

בכל ימי השבעה, בסוף הברכה השלישית [בונה ירושלים] שבברכת המזון, אחר תיבות "ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימינו", מוסיפים האבל וכל המנחמים שאוכלים עמו, ואומרים: "נחם ה' אלקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים. ואת האבלים המתאבלים באבל הזה, נחמם באבלם ושמחם מיגונם, כאמור (ישעיה סו יג): כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלַיִם תְּנֻחָמוּ. ברוך אתה ה', מנחם אבלים בבנין ירושלים, אמן". (סימן שעט ס"ב. א תקב)

נוסח זה בברכה שלישית, אומרים אותו רק כשיש מנחמים בבית האבל, אבל אם האבלים יושבים לבדם ואין שם מנחמים, יאמרו את הברכה השלישית הקבועה של ברכת המזון, "רחם ה' וכו'". (הריטב"א. א תקו)

נוסח ברכה רביעית

בכל ימי השבעה, אומרים נוסח זה בברכה רביעית: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, לעד האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב, המלך החי, הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח נפשות, שליט בעולמו לעשות כרצונו, ואנחנו עמו ועבדיו, ועל הכל אנו חייבים להודות לו ולברכו. גודר פרצות הוא יגדור את הפרצה הזאת מעלינו ומעל כל עמו ישראל ברחמים". ומסיימים ברכת המזון כאן ללא נוסח "הרחמן". וברכה זו אומרים האבלים אף אם הם אוכלים לבדם ואין שם מנחמים. (א תקו)

שבת קודש

אם האבל אוכל בשבת עם בני ביתו [כולל המשפחה המורחבת, חתניו, כלותיו ונכדיו], מברכים ברכת המזון של אבלים, מפני שאין זו אבלות בפרהסיא. [וכן עשה מעשה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בשבת השבעה על רעייתו הרבנית מרגלית ז"ל]. אבל אם אוכלים עמו גם אנשים אחרים כחברים ומכרים, יברכו את ברכת המזון בנוסח הרגיל. (סימן שעט ס"ד. א תקב. ג פז. מעיין אומר רפז)