האתיופי שאושפז בכפייה והפך לפעיל חברתי: "צריכים לדבר על התופעה הזו"

באתיופיה הוא חטף מכות תוך שחבריו מכנים אותו 'יהודי', והרגיש לא שייך. הוא חשב שכשיגיע לארץ, הסיוט ייגמר - אולם כאן ציפתה ליאיו אברהם הפתעה מסוג אחר לגמרי.

 "לפני דקה אתה היית חוטף מכות, יהודי, לא שייך. אחרי זה אתה עולה לפה, אתה משוגע. אין לי שפה, אין לי כלים איך להתגונן. פה בארץ לקחו אותי לאשפוז בכפייה בנס ציונה, גררו אותי בכוח לתוך חדר בידוד. 

"לקחו לי את הנעליים, לקחו לי את השרוכים, לקחו לי הכל וקשרו אותי. הייתי בחדר בידוד איזה שבוע-שבועיים. הייתה תחושה מאוד קשה, תחושת אובדנות. ריקנות, שאין לך... עצם המקום הזה גורם לך לא לחיות. רציתי למות. התחושה הייתה 'למה עליתי בכלל, הייתי נשאר שמה ומת כמו ההורים שלי וזהו'. זעקתי, זעקתי שם עד שקולי נדם. הפכתי להיות צרוד באיזשהו שלב מרוב שבכיתי. אף אחד לא בא לבקר אותי שם. חרדות, תחושות קשות, סיוטים".

סיפור חיים טראגי שהוביל לצמיחה אישית 

יאיו אברהם נולד בכפר קטן באתיופיה ובהיותו בן שבע - עלה ארצה יחד עם אמו ושלוש אחיותיו. "תוך כדי מסע עצרנו באיזה מחנה פליטים, שמה אמא שלי מתה ונשארנו לבד. כשהגענו לארץ, אני הייתי בן 12. אני בתור ילד חשבתי: 'ירושלים, וואוו. תחיית המתים, כל הדברים האלו'. ירושלים נתפשה אצלי כמשהו טוב, משהו טהור, ואני הולך לפגוש שם את אמא שלי. ככה ראיתי את זה כילד קטן, למרות שהיא מתה כמה שנים לפני".

אלא שכאן בארץ, במקום להגיע לירושלים - נתקל אברהם באכזבה הראשונה שלו. "בשעה אחת וחצי אחרי חצות, לוקחים אותי מלוד מכניסים אותי לטרנזיט. לוקחים אותנו לכיוון חופים, עכו, ופורקים אותנו שמה. התחלתי לשאול שאלות: אמרתי: 'תקחו אותי לירושלים', ולא רצו לקחת אותי. כשלא רצו לקחת אותי פעם אחת, ברחתי לים. אמרתי להם: 'אני הולך למות, אם אתם לא לוקחים אותי לירושלים'. בפעם השנייה איימתי לפגוע בעצמי אם לא ייקחו אותי לירושלים. אני מהמקום שלי לא הבנתי שזה יוצר בלאגן, רק רציתי תשומת לב".

בקיץ הגיעו כמה אנשים ואמרו לו: "בוא, לוקחים אותך לירושלים", אמרו לו. "אמרתי, 'אין בעיה'. הכניסו אותי לטרנזיט - נוסעים, נוסעים, נוסעים, נוסעים ולאיפה מכניסים אותי? לבית משוגעים בנס ציונה. אין לי שפה, אין לי הורים אבל אני רואה. יש לי עיניים. אני חש. מנסים לגרור אותי בכוח מהטרנזיט, ואני מתנגד בכל כוחי ומאודי. בסוף מצליחים להוציא אותי".

כיום מקדיש עצמו יאיו אברהם לפעילות חברתית שתפקידה להעלות את המודעות לתופעה ההולכת וגוברת של אשפוז בני העדה האתיופית בכפייה, כמו גם עזרה למי שהיה במצבו. "אם תלכי למוסדות פסיכיאטריים, מלא אתיופים. כל אתיופי שני יודע ומכיר בנאדם שאושפז. צריכים לדבר על זה, כי כל אחד מגיע לשם כמעט".