"אני מחפש זוגיות, אבל לא רוצה עוד ילדים - מתאים לך?"

פעמיים הוא פנה אליי דרך אתר הכרויות. בפעם הראשונה הוא אמר שהוא לא רוצה עוד ילדים, אבל הקשר לא התקדם מסיבות אחרות. לשנינו היו דברים חשובים יותר על הפרק, ואיכשהו המשכנו הלאה מבלי לדבר אפילו פעם אחת בטלפון. 

בפעם השנייה, בהפרש של שנתיים לפחות, הוא הציץ שוב בכרטיסי - ונפגע. "היי שירה", שלח אליי בהודעת ווטסאפ קצרה. תחילה לא הבנתי מי זה, אך לאחר שנכנסתי לאתר וראיתי את הכרטיס שלו ואת ההתכתבות בינינו, "נזכרתי": חמד של בחור, באמת מהסוג שאני מחפשת כבר שנים, ושכבר כמעט לא בנמצא היום. 

איך הרגשתי? נעים. 

האם רציתי להמשיך ולהכיר? בפירוש כן. 

אבל לצערי זה נגמר עוד לפני שהתחיל. "האמת שכשהסתכלתי אתמול בכרטיס שלך לרענן את זכרוני", כתב, "התרשמתי שאת חזקה יותר ממני בשמירת מצוות ושכנראה יתאים לך מישהו יותר רוחני".

אני בעד אמת, ולא מסתירה את הקושי שלי כמו גם את הדברים שאני יותר חזקה בהם. אז הודיתי בפניו ואמרתי שיש דברים שאני יותר חזקה בהם, ובאחרים - אני עדיין שואפת להתקדם ולהגיע לשלמות.

נכון שאני בדרך, ונכון שאני רואה את החמור (חומר) מרחוק - אבל אני עדיין הולכת. אני יודעת מה לא, אבל אני לא תמיד עושה את מה שאני יודעת שלא נכון עבורי, גם לי יש נפילות. אז נכון שלא מדובר בדברים חמורים כמו שבת או נגיעה (כי היי, עברתי מספיק כאב לב כדי לדעת מה ואיך אני באמת רוצה שהבית שלי ייראה), אבל - come on, למי מאיתנו אין נפילות 'מתח'? 

מי מאיתנו לא מחשיך כשהחוטים הלא נכונים בעמוד התאורה שלו נוגעים זה בזה, וגורמים לקצר של החיים?

אבל אז ניחתה ה'תובנה' החדשה והכל כך מכשילה שלו, לגבי המשך הקשר שלנו: "מחשבה שנייה שעלתה בי", כתב. "לא ציינת שיש לך ילדים, אז אני מניח שאת מעוניינת בבן זוג שמעוניין בילדים. לי יש שלושה ילדים, ולמען האמת נראה לי שדי לי בשלושה. ובוודאי שאת ראויה לזוגיות וילדים משלך".

מה שנכון, נכון ולא אתכחש לו. 

אני ראויה לילדים משלי, ואין בכוונתי לוותר על משאת חיי. אז נכון שזיהיתי בו אכויות מהסוג הנדיר, זה שאני מתפללת עליו כבר שנים... אבל כמה אני באמת מוכנה להקריב בשביל זה? כנראה שלא משהו גדול כל כך כמו השאיפה להשאיר בעולם את חותמי שלי בדמות פרי בטן. 

אז ביני לבין עצמי חשבתי, מה גורם לו לאדם להחליט ש"זהו, די. שברו את הכלים ולא מביאים עוד ילדים?". ובכלל - הרי כמי שהולך בדרך התורה וכבר מבין את זה שיש בורא לעולם ושהוא לבדו מחליט מה לתת ולמי, כמה למה ומתי... אתה אמור להבין שזה בכלל לא בידיים שלך (בלי לשפוט אף אחד). מה זאת אומרת לא רוצה ילדים? נכון שיש לך כבר שלושה, אבל האם דומה האחד למשנהו? 

מה גורם לאדם לדחות בשתי ידיים מתנות קטנות-גדולות שהקב"ה שולח אל חייו, בעוד מיליוני אנשים ברחבי העולם (ואני ביניהם) כבר מתפללים שנים לפגוש באדם הנכון כדי לממש את שאיפת חיינו ולהביא ילדים לעולם?

איך זה יכול להיות שאדם בריא בשכלו ובגופו, סותם את הגולל על משהו שעוד לא התחיל ושאין לו מושג כמה טוב זה יכול להביא אל חייו?

כנראה שלעולם לא באמת אבין את זה (ואני בספק אם אצליח גם לכשיהיו לי ילדים משל עצמי).