הרב גרשון אדלשטיין: פרופיל מאלף לדמותו של המנהיג הליטאי

הרב גרשון אדלשטיין לא היה זקוק לטקס הכתרה רשמי  כדי להודיע על כך שנבחר להיות ממשיך דרכו של המנהיג הדגול רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן זצ"ל. עבור בני המגזר הליטאי היה זה אך טבעי, שכן במשך השנים האחרונות הוא כבר שימש בהזדמנויות שונות כמחליפו של הרב שטיינמן, והרב שטיינמן עצמו התבטא מספר פעמים על כך שהוא זה שעתיד לרשת את מקומו.

גם במשך השנה האחרונה, בתקופות בהן הרב שטיינמן אושפז  בבית החולים או שהיה חלוש מכדי להשתתף בישיבות שונות, ניתנה ההכרעה בידיו של הרב אדלשטיין (ר' גרשון בפי תלמידיו), והח"כים של דגל התורה אף פקדו את ביתו לעתים קרובות.

האחים הרבנים

הרב אדלשטיין בן ה-94 אשר עומד בשנים האחרונות בראש ישיבת פונוביז' המעטירה, שוקד על תלמודו במשך קרוב ל-18 שעות ביממה ומקבל מאות אנשים מידי יום לקבלת קהל, לא הגיע למעמדו זה ביום אחד. עמל וטרחה רבים ליוו אותו במשך השנים.

הוא נולד בשנת תרפ"ג (1923) בברית המועצות, בעיירה שומיאץ הסמוכה לסמולנסקי, לאביו הרב צבי יהודה אדלשטיין ולאמו מרים. הוא הבן הבכור במשפחתו, אחיו הצעיר ממנו הוא הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, רבה של רמת השרון, שנפטר בשנה שעברה ואחותו היא מרת פסיה גרשונוביץ, שבעלה שימש כרב בעיר נתיבות עד לפטירתו.

שנים לא קלות עברו על משפחת אדלשטיין בברית המועצות. עוד כשהיו ר' גרשון ור' יעקב ילדים קטנים רכשה עבורם אימם תעודות לידה מזויפות, כדי שהם יהיו רשומים כצעירים במספר שנים מגילם האמתי. הודות לכך היא קיוותה שלא ייאלצו ללמוד בבית הספר הקומוניסטי.

ר' גרשון התגורר במשך תקופה יחד עם אחיו אצל דודתו בעיר קלימוביץ, שם הם למדו תורה בסתר. כחלוף מספר שנים הגיעה אליהם הבשורה הקשה – אימם נפטרה ממחלת הטיפוס, ואילו אביהם הודיע להם כי עליהם לשוב לביתם, מאחר והוא השיג עבורם רישיון יציאה לארץ ישראל. כך, יחד עם סבתם, הם עלו באנייה רעועה מאודסה לארץ הקודש.

המשפחה הקטנה הגיעה בתחילה לירושלים, שם התגוררה במשך כחצי שנה, ולבסוף קבעה את מושבה ברמת השרון. מאחר שלא היה בעיר בית ספר דתי עבור שני האחים, למד האב עם בניו גמרא בבית, בעודם יושבים על ארגזי תפוזים. האב שכר עבורם מורה מיוחד שילמד אותם גם את מקצועות החול – דקדוק, חשבון וגם אנגלית, מקצועות שהיו חשובים מאוד באותם ימים, האנגלית אף נחשבה לשפה הרשמית בישראל.

שנה לאחר בואם לרמת השרון נבחר אביהם לכהן כרב העיר, ובתחילת זמן אלול החלו שני האחים ללמוד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. שנה לאחר מכן הורה להם אביהם לשוב לביתם מאחר שהוא נישא בזיווג שני, וטען כי כעת עול הבית לא יהיה מוטל עליהם והם יוכלו ללמוד יחד עמו בשקט. ואכן, השלושה למדו יחד, וכפי שהעידו שני האחים לאחר שנים – היה זה הלימוד המתוק והפורה ביותר שיכול להיות.

מספר שנים לאחר מכן, כשהוקמה ישיבת פונוביז', הם התבקשו להצטרף לתלמידי הישיבה ונמנו על ששת התלמידים הראשונים בפונוביז'. מעט לאחר כניסתם לישיבה מונה הרב גרשון על ידי רבי יוסף שלמה כהנמן, מייסד הישיבה, להיות אחראי על לימוד תלמידים צעירים שעלו מאירופה אחרי השואה. שנים ספורות לאחר מכן הוטל עליו תפקיד נוסף - להיות אחראי על מסירת שיעורים לתלמידי הישיבה הצעירים. באותה תקופה התגוררו השניים בביתו של הרב מיכל יהודה לפקוביץ, שהשכיר לתלמידי הישיבה את חדר השינה היחיד שלו.

בשנת תש"ח נשא הרב גרשון לאישה את רעייתו הניא רחל (נפטרה לפני כ-15 שנה) ונולדו להם ארבעה בנים ושלוש בנות, מהם זכו לראות במשך השנים נכדים ונינים רבים. רבים מצאצאיהם מכהנים כיום כראשי ישיבות ור"מים חשובים.

בשנת תשי"א (1950) הסתלק הרב צבי יהודה אדלשטיין לעולם שכולו טוב ור' גרשון התלבט האם לקחת עליו את תפקיד רבה של רמת השרון, אך מכיוון שכבר היה לו תפקיד בישיבה, הוטל לבסוף התפקיד על אחיו - רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל.

התאימו עצמכם לתלמיד

מאז שעלה ר' גרשון לארץ הוא לא יצא כלל לחו"ל, גם לא למסעות קירוב. סדר יומו, לפי דברי מקורביו, הוא באופן כללי קבוע: הוא מתעורר מעט אחרי השעה חמש לפנות בוקר, מתפלל בישיבה הסמוכה לביתו, אוכל ארוחת בוקר (חצי פרוסת לחם מלא ומעט ירקות), אחר כך הוא יוצא לבריתות בבני ברק שבהן הוא מוזמן לשמש כסנדק ולומד עד השעה שתים עשרה בצהריים. בשעה שתים עשרה הוא מוסר את שיעורו הקבוע בישיבה, אחר כך אוכל ארוחת צהריים מבושלת, ובשעה שלוש וחצי פותח את ביתו ומקבל קהל במשך ארבעים דקות. לאחר מכן הוא שב לתלמודו עד חצות הלילה, עם הפסקה קצרה לארוחת ערב. במשך שמונים השנים האחרונות לא בא לפיו אף דבר מאכל מתוק, וכשהוא חש צמא הוא שותה מים מורתחים בלבד. לא פעם הוא ציין את 'תזונת הרמב"ם', כאורח חיים.

מבחינה לימודית, שיטת הלימוד שעליה ממליץ הרב אדלשטיין היא על פי טבעו של כל תלמיד. טענתו הרווחת היא שברגע שסגנון הלימוד מתאים לאופי התלמיד, אז הוא חש סיפוק רב יותר וקל לו יותר להתמיד לאורך זמן. הוא גם ממליץ בדרך כלל על לימוד בקצב מהיר של דפים רבים. בנוסף, הרב אדלשטיין מעודד את המחנכים ליצור עם התלמידים קשר אישי, שכן זהו הבסיס לחינוך הילדים לאהבת תורה.

באחת מהדרשות שנשא בכנס של החינוך העצמאי הוא ציין: "חשוב מאוד שהקשר החינוכי עם התלמיד יהיה לא רק בדברי תורה, אלא גם יש לשאול ולהתעניין במצבו ובמה שעובר עליו בבית, כי חשוב שירגיש שמתעניינים בו". הרב הדגיש שהדברים נוגעים גם לגבי ילדים 'רגילים' ו'ממושמעים'. "כי חשוב שגם ילדים כאלו ירגישו שיש להם קשר טוב עם המחנכים".

הרב אדלשטיין גם נחשב לתומך נלהב ברשתות החינוך התורניות ובבתי הספר של ה'קירוב'. "ברגע שילד לומד בבית ספר שעל טהרת הקודש, זה משפיע על כל בני המשפחה וכולם מקבלים ערכים של אהבת תורה ומצוות, אלו דברים החשובים לאין ערוך".

בהזדמנויות שונות ציין הרב אדלשטיין את הפסוק: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", והבהיר כי לא ניתן לקרב לתורה אף תלמיד לפני שאוהבים אותו באמת, ועל כן מה שמוטל על המחנך הוא בראש ובראשונה לאהוב את תלמידיו.

"לא לכעוס על החילוניים, רק לרחם עליהם"

לעתים קרובות משוחח הרב אדלשטיין עם תלמידיו על נושא שילוב התורה עם דרך ארץ, כאשר המעשה הבא שגור על לשונו: מעשה באברך שהיה שקוע בלימודו ולא דיבר כלל דברים בטלים, וכשהיה חוזר לביתו היה אוכל ונח ומיד חוזר לתלמודו. זכה אותו אברך לכך שיאירו את עיניו בנוגע לעובדה שאין זו הדרך, ושעליו גם להתעניין בשלומם של בני משפחתו ולתת להם את היחס הנדרש, ואכן עשה זאת וחייו הפכו למופלאים. "כך בדיוק צריכים לנהוג", הדגיש הרב אדלשטיין בשיחותיו, "ובפרט חשוב להקדיש זמן לאישה, שכן אמרו חז"ל תשעה קבין שיחה נטלו נשים, ומצרכי האישה שיהיה לה עם מי לדבר את התשעה קבין".

לפני כחמש שנים התבטא הרב אדלשטיין באופן מפתיע על חילוניים שאינם שומרי מצוות והולכים לצבא. הוא אמר בצורה הברורה ביותר: "אם הם מוסרים נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו להרוגי לוד". למי שאינו מכיר נציין כי הרוגי לוד אלו שני אחים שמסרו נפשם כדי להציל את כל בני העיר. היה זה כאשר נמצאה בלוד בת מלך שנהרגה וגזר אביה שאם לא ימצאו את הרוצח, יהרגו את כל היהודים. באו אותם אחים והודיעו שהם הרוצחים, למרות שבאמת לא רצחו, ועשו זאת כדי להציל את כל בני העיר, ועל כך  אמרו חז"ל: "הרוגי לוד אין אדם יכול לעמוד במחיצתם".

בשנה האחרונה כשהייתה הסתה גדולה נגד הציבור החרדי, הגיב הרב אדלשטיין באחד השיעורים שנערכו בביתו וציין כי "מסע ההסתה הוא גזירה משמיים, ואם לא היה מתבצע על ידי הציבור החילוני, היה מתבצע באופן אחר". הוא גם הדגיש את חומרת ההסתה שנובעת משנאת חינם והביא את הסיפור על קמצא ובר קמצא, שבגלל שנאת החינם ביניהם נחרב בית המקדש.  "אנחנו צריכים לדעת שזה מגיע לנו ולשפר את דרכנו", הוא ציין, "ובכל מקרה", הדגיש, "אין מה לשנוא את החילוניים, צריך רק לרחם עליהם".

לעתים קרובות הוא אף התבטא על יוצאים בשאלה והנושרים, כאשר כינה אותם כ'תינוקות שנשבו'. הוא קרא להימנע מלהרחיקם מהבית ולהשתדל לנהוג בהם כבוד ואף לתמוך בהם כלכלית. "יש לעשות הכל כדי שישובו לחיק משפחותיהם", הדגיש הרב.

בקשיחות ובהתמדה

את הערכתו של הרב שטיינמן לרב אדלשטיין ניתן היה לראות כבר לפני כחמש עשרה שנה. בנו של הרב שטיינמן סיפר אז כי באחד מימי עשרת ימי תשובה הוא ניגש לתפילת ערבית, אך אביו, הרב שטיינמן, עצר אותו והדריך אותו קודם לכן: "ראש הישיבה ר' גרשון פה, אז כשאתה מסיים תחכה לו, ובשום אופן אל תחכה לי". בכך הוא העביר את המסר כי הוא מוחל על כבודו, למען כבודו של ראש הישיבה - הרב אדלשטיין.

באופן קבוע הרב שטיינמן המליץ לבחורים להגיע לשיעורים של הרב אדלשטיין, מאחר ש"אפשר לקבל אצלו הרבה בהבנת התורה". גם את חיבורו התורני איילת השחר, הוא בחר לתת לרב אדלשטיין להגהה. אין זה פלא שבהלווייתו של הרב שטיינמן היחיד שנשא דברים והספידו היה הרב גרשון אדלשטיין.

למעשה, כפי שמעידים מקורביו, אין שינויים משמעותיים בינו לבין הרב שטיינמן. גם הרב אדלשטיין נחשב יחסית מתון בדעותיו. כך למשל בנושא השבת שעלה לא מזמן לכותרות הוא דחק בחברי הכנסת החרדיים שלא יאיימו על פרישה מהקואליציה, אך מצד שני הורה להם לשנות את החוק ובכך למנוע את חילולי השבת בלי להקצין ובלי אמירות מיותרות. בכלל, במשך עשרות השנים האחרונות שמר ר' גרשון על קשר ישיר עם הרב שטיינמן והתייעץ אתו לעתים קרובות. "התייעצנו על נושאי השיעורים, צורת השיעורים בישיבה ועל עוד הרבה דברים", הוא סיפר בהזדמנויות שונות. ייתכן שזה מה שהוביל לכך שדעותיהם דומות מאוד בנושאים רבים.

עם זאת, בשונה מהרב שטיינמן הוא טיפוס קר יותר, אפשר לומר אפילו קשוח, והדבר עומד לו כיתרון במשימות הרבות הצובאות כעת לפתחו. אולם בשל הסמכויות הרבות שהוטלו עליו, חוששים מקורביו כי ייתכן שהוא ייאלץ להפסיק למסור את שיעוריו בישיבה וכתחליף לכך למסור עצמו לעם ישראל ולהקדיש את שעותיו רק לכך. אין ספק שהוא ימשיך את סוג ההנהגה של הרב שטיינמן, תוך כדי כך שהוא משיג את הדברים באמצעות חוכמה, אהבה והידברות.