מדוע דווקא לי יש ניסיונות וקשיים בחיים? 5 נקודות למחשבה

"כואב לי לשמוע אותו בוכה"

כולם מכירים את הרגישות הרבה שיש לכל אם, השומעת את תינוקה בוכה. האם מדובר בהצגה או במציאות?

כמו בהרבה מאוד היבטים של ההיריון והלידה, גם הפעם הסיבה היא הורמונלית: רמת האוקסיטוצין בגופן של אימהות שילדו גבוהה יותר. האוקסיטוצין הוא הורמון שתורם ליצירת קשרים חברתיים גם אצל גברים וגם אצל נשים. אצל אימהות טריות הוא מקבל תפקיד חשוב נוסף – מפחית את החרדה ומגדיל את תחושת האמפתיה למשמע בכי.

מחקרים מראים שברגע שהאם שומעת קול בכי, מופרש במוחה הורמון אוקסיטוצין, שגורם לאם אי-נחת.

בורא העולם ברחמיו ידע, שאילו היה לתינוק בכי נעים לאוזן כמנגינה, כולם היו נמסים מקולו, בעוד הרך המסכן ממשיך לסבול מרעב ואיש לא שם ליבו לסבלו.  מה עשה בורא עולם? שתל במוח האם שבב קטן, הגורם לה חוסר רגיעה בכל פעם שהיא שומעת את קול בכיו של תינוקה, ולכן היא נחלצת לעזרתו במהרה...

אגב, יש עוד הורמון אחד, אפשר לקרוא לו "הורמון הפרס". המוח, מתברר, יודע לתגמל את האם על כל העבודה הקשה, והוא מגביר את הפרשת האופיואידים הפנימיים, שהם הורמון דמוי אופיום. האופיואידים דואגים לעונג האגואיסטי שהאם מרגישה, ברגע שהיא רואה את התינוק שלה מחייך או שבע. יש לכך תפקיד ביולוגי ברור: האופוריה מעוררת באם מוטיבציה להמשיך לטפל בתינוק, כדי שהיא תרגיש שוב אושר. כך בורא עולם מוודא שהאם תמשיך לדאוג לילדה.

ואני שואל, מי "ייצר" את האוקסיטוצין? מי יצר בגופנו את ההרכב הכימי שהוא כה חיוני בהתקשרות האם לרך הנולד? מי הגאון שיצר תמהיל מושלם של כימיקלים, החיוני לשמירה על חייו של התינוק חסר היישע?

דופק ללא הפסקה

הלב – יצירת מופת שגודלה כאגרוף – מתכווץ באופן תמידי ופועם יותר מ-2.5 מיליארד פעמים במשך 70 שנות חייו של האדם. מדי דקה הלב משגר חמישה ליטרים דם לכל תא מתאי הגוף! 220 מיליון ליטרים עוברים בו במרוצת 70 שנות חיים!

יש רופאים המנתחים אדם ומחליפים את מסתמי לִבּוֹ באביזרי סיליקון, שהוא חומר קשה מעשה ידי אדם. שימו לב: מסתמי לב מלאכותיים אלו משנים את צורתם בתוך כמה שנים, זאת בשעה שהרקמות העדינות והעמידות של לב בריא פועמות בצורה תקינה לאורך כל חיי האדם. מהו אותו איבר פלאי "שמישהו" יצר ושתל אותו בגופנו, אצל כל בני האדם באותו מקום בדיוק – בחזה?!

(צילום: shutterstock)

אמנם, בעת מאמץ הלב פועל בקצב מהיר ביותר, אבל המדהים הוא שהלב אינו שובת לעולם לצורך מנוחה או התאוששות!

גם בכירי הרופאים לא הצליחו עדיין לייצר אפילו לב אחד, שמהווה תחליף ראוי ללב האנושי, חרף כל הציוד שברשותם. הלב עוצב בגאוניות עליונה; מדובר ביצירה שיד אדם לא נטלה חלק בה ולא תרמה לה מאומה! זכינו שקיבלנו את הלב במתנה בגופנו ללא כל "מאמץ" מצידנו.

על ידי התבוננות בגוף האדם ניתן להבין שמדובר ביוצר על-אנושי בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים...

סיירת מטכ"ל

רבים עומדים נבוכים בשאלה: מדוע דווקא לי יש המון קשיים בפרנסה, במציאת זוגיות וכדומה, ואילו החבר שלי התחתן בגיל מוקדם, ויש לו רכב צמוד וכסף בשפע?! למה בורא עולם מעמיד דווקא אותי בניסיונות וקשיים אלו?

נשיב על כך במשל: כשלקוח בא לחנות כדים, המוכר מקיש על הכד החזק, כדי להראות ללקוח כמה שהוא חזק. על הכד החלש הוא לא יקיש, כי הוא יישבר.

חברים, ה' נותן ניסיונות לנשמות גבוהות. לחלשות יותר הכול ילך בקלות רבה יותר, כי הן פשוט לא יעמדו בניסיון. אז אם מבחינה רוחנית אנחנו בסיירת מטכ"ל, עוברים אימונים קצת יותר מפרכים, זאת מחמאה ענקית מאת ה'!

(צילום: shutterstock)

העולם הזה הוא בעצם מחנה אימונים, המכשיר ומאמן את הנשמה שלנו להיות דבקה בה'. העולם הזה אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להכשיר אותנו לחיי העולם הבא. כל הניסיונות, הקשיים והאתגרים שאנו נתקלים בהם בימי חיינו – הם אותם "תנאי מחנה קשים" שבאים לחשל ולחזק אותנו, להכשיר את נשמתנו לחיים רוחניים, נאצלים ונעלים.

על ידי עמידה באתגרי העולם הזה תוכל הנשמה, בהגיעה אל העולם הבא, לממש את תכלית קיומה –להתענג וליהנות, ברמה עילאית, שאיננו מסוגלים לתאר.

החיה המפחידה ביותר בעולם!

הייתי לאחרונה בגן חיות. נחשפתי למגוון חיות מכל המינים ומכל הסוגים. אבל יש חיה אחת שיצרה בי רתיעה, פחד מעבר לרגיל, פחד שלא ברור מקורו (ולא, אין לי טראומת ילדות מחיה זו). יתירה מכך, אני מניח שאם אעשה סקר רב משתתפים ואשאל: "איזו חיה יוצרת בכם את הרתיעה המרבית ביותר?" – רובכם המוחלט יענה אותה התשובה.

מהי, אם כן, החיה שעליה אני מדבר? הנחש...

באופן טבעי אדם נלחץ מנחשים, גם אם מדובר בנחש הכי קטן, ואף על פי שאינו ארסי. ברגע שאדם רואה נחש, הוא יוצא מכליו ונכנס להיסטריה מהפחד. מה כל כך מפחיד ביצורים האלה?

אי אפשר להתעלם מ"הרקע ההיסטורי" שיש בינינו לבין הנחש. הרתיעה הלא מוסברת שאנו מרגישים כלפיו מחזקת בעיני את אמיתות התורה. הרי אין עוד בעל חיים הגורם לתחושת רתיעה וסלידה כמו הנחש. נחש – אפילו גברים מרגישים דחייה מפניו. למה? לא במקרה! זהו סוג מאבק בין האדם לנחש מאז הנחש הקדמון.

(צילום: shutterstock)

חברים, אנשים נרתעים מהנחש מאז ימי האדם הראשוןועד היום. לאחר חטא האדם הראשון, בורא עולם אמר לנחש שתהיה איבה תמידית בינו לבין האדם: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ... (בראשית ג', ט"ו).

כיצד "כותב התורה", שקבע כי איבה תשרור בין הנחש לאדם עד עולם, יכול להתחייב באמירה זו לדורי דורות, ואף לנטוע בלב כולנו סלידה זו? אלא ש"כותב התורה" הוא יוצר האדם, ולכן רק הוא יכול להתחייב על כך עד עולם.

מוות קליני

ישנם אנשים שמספרים בצלילות ובוודאות על חוויה של יציאת הנפש מהגוף – תקראו לזה "חוויית סף מוות", תקראו לזה "מוות קליני" – אנשים שמשחזרים חוויה של יציאה מהגוף, בלי לפקפק באמיתות עצם החוויה. מצד שני, הם ממשיכים להיאחז באתאיזם, בלי להרגיש אפילו צורך כלשהו לחקור לעומק את התופעה...

אפשר להסכים איתם, אפשר לחלוק עליהם, אבל העובדה – שמחד, האדם מודע לוודאות החוויה שעבר, ומאידך, הוא דוחה במחי יד את הצורך להעמיק ולחקור בנושא – מעידה על כך שאנחנו ללא ספק בעלי בחירה.

אני לא מצפה מאתאיסט, לאחר שחווה מוות קליני וגילה את נשמתו, שירוץ לחנות הקרובה ויקנה ציצית... אבל הייתי מצפה מאדם אינטליגנט לשאול, להעמיק ולברר ככל שידו משגת, יהיו המסקנות אשר יהיו. אבל כשהאדם השכלתן, החוקר והספקן רואה מופת מול העיניים, ופתאום מיתמם לו באמונתו האתאיסטית והופך לבן שאינו יודע לשאול...

מסקנה? מי שאינו חפץ להאמין בבורא עולם, גם מול אלפי עדים והוכחות – הוא יכחיש הכול...