שירת העשבים – סגולות ט"ו בשבט

ראש השנה לאילנות מסמל את גאולת ישראל. עם ישראל נמשל לעץ העומד ערום וקפוא בחורף, הסופות מטלטלות אותו. במבט ראשון זה נראה שהמצב ללא תקווה, והנה בט"ו בשבט מתחילה ההתעוררות. השרף עולה בתוככי העץ, וכמו תחיית המתים, העץ מתחיל לפרוח מחדש ולהוציא פרות. כך עם ישראל ב"ה ירים את ראשו ויזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש ("עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו"...).

סגולות לליל סדר טו בשבט

נוהגים רוב תפוצות ישראל לסדר שולחן שופע מכל פרות האילן ומכל פרות הארץ, ותחילה מברכים שהחיינו על פרי חדש. כל אחד מבני המשפחה מברך על פרי אחר:

האיש – מברך על החיטה: "חלב וחיטים ישביעך".

האישה – מברכת על הגפן: "אשתך כגפן פורה בירכתי ביתך".

הבן – מברך על הזיתים: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך".

לבת – נותנים רימון ואגוז – "כל כבודה בת מלך פנימה".

לילדים קטנים – נותנים תפוח בדבש – "תחת התפוח עוררתיך, דבש וחלב תחת לשונך" (ומכוונים שיאהבו את התורה המתוקה).

מקובלי צפת סדרו ליל סדר שלם לט"ו בשבט, שכלל לימוד, אכילת פירות טריים ומיובשים ושתייה מפרי הגפן וכך מסוגל הסדר להשפעות טובות:

• אוכלים בט"ו בשבט 15 סוגי פירות שונים, עד כמה שאפשר פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
• תוך כדי אכילתם נהגו לומר ט"ו "שירי המעלות" ממזמורי תהילים (הפרקים ק"כ - קל"ד).
• סדר השולחן: לפי המסורת, השולחן לסדר ט"ו בשבט צריך להיות ערוך עם קעריות של פירות יבשים וטריים, ירק ופרחים, נרות בפמוטים ויין לבן ואדום בקנקנים של זכוכית שקופה. לפני המנחה, מסדרים שלוש קעריות בגבהים שונים.

בקערה הנמוכה: פירות "עולם העשייה" – שתוכנם נאכל וקליפותיהם נזרקות כמו: תפוזים, אגוזים, ושקדים.

בקערה בגובה הבינוני: תמרים, זיתים ותפוחים שהם פירות "עולם היצירה", שעיקרם נאכל, וזרעם יוצר חיים חדשים.

ובקערה העליונה: תאנים, חרובים וצימוקים שהם פירות "עולם הבריאה", שכל הפרי נאכל בשלמותו.

(זהירות מתולעים).

• בסדר פרות ט"ו בשבט מברכים תחילה ברכת שהחיינו על פרי חדש, ולאחר מכן מברכים לפי הסדר הבא: חיטים, שעורים, זיתים, תמרים, ענבים, תאנים ורימון.
• מנהג טוב ויפה לתת צדקה בט"ו, בשבט 91 פרוטות כמניין "אילן". יש שנוהגים לשלוח איש לרעהו משלוח מנות שמכיל פרות.
• יש נוהגים לומר תפילה מיוחדת שחיבר רבנו הבן איש חי:

"יהיה רצון מלפניך ה` אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתברך כל מיני אילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיו היין היוצא מהם מצוי לרוב ולכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות ובימים טובים ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: 'לך אכול לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך'".

• סגולה לזכות לאתרוג נאה, כך מביא הבן איש חי זי"ע: להתפלל ביום ט"ו בשבט "שיזדמן לישראל אתרוג נאה ויפה בחג הסוכות". מובא בספר חסידים החדש לרבי משה הכהן וכן בספר יפה ללב, זה לשונו: "כי האתרוג אחר עשיות מצוותיו (אחרי שנטלוהו בסוכות) עושים אותו מרקחת בסוכר אחר החג כדי להעלותו על השולחן בליל ט"ו בשבט ר"ה לאילנות". ובספר אהל יששכר כתב שהאוכל אתרוג בט"ו בשבט יזכה להשלים שנתו.
• רבינו חיים פלאגי כותב שיש לומר מזמורי תהילים על השולחן, וכן אומר בעל החידושי הרים שע"י לימוד תורה ביום זה נפתחים לו מעינות של ביאור התורה. בעל אגלי טל אמר כי בכל שנה אחר ט"ו בשבט מרגיש שינוי לטובה בחידושי תורה שלו, והוא יום להתחדשות (יהי רצון שיתחדשו על ידינו חידושי תורה בבחינת הלוך וגדול ו"יפוצו מעיינותיך חוצה").

ט"ו בשבט – זמן המסוגל להתפלל על זיווג הגון ושלום בית

ה"בני יששכר" מבאר כי יש קשר בין ט"ו באב לט"ו בשבט, וכמו שט"ו באב הוא יום של אהבה וזמן המסוגל למציאת זיווג, כך גם ט"ו בשבט. והנה דבריו:

ט"ו בשבט מקביל במעגל השנה לט"ו באב, יום המיוחד לענייני שידוכין "ובנות ירושלים יוצאות במחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך..." (תענית פ"ד מ"ח). ט"ו באב חל בדיוק ארבעים יום קודם בריאת העולם, בכ"ה אלול, בסוד "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב', א'). אלא שיש מחלוקת תנאים אם העולם נברא בתשרי או בניסן (ר"ה י', ב'), ולשיטת רבי יהושע שבניסן נברא העולם (כלומר, האדם שהוא נזר הבריאה), מסמל ט"ו בשבט את היום הארבעים שקודם ליצירה.

ביום זה אפשר להתחבר לידיעה ולאמונה ש"יש שם מישהו בשבילי", שהקדוש ברוך הוא וודאי הכין במיוחד עבורי, גם אם הוא לא התגלה בפועל. עניין זה משתקף גם בלבנה העומדת במילואה ביום זה, ובחגיגה של ה"אור הפוטנציאלי" שעדיין לא התממש בפועל (ראי בהרחבה את דברי ה"בני יששכר" על ההבדל בין שיטת בית שמאי, שראש השנה לאילן הוא באחד בשבט, לשיטת בית הלל).

ביום זה ניתן לחוש ב"שרף העולה באילנות" (ביום הזה ניתן לשרוף את הייאוש), וכן להרגיש בפנים את התקווה הקטנה שלא נס ליחה ולא התייבשה והתנוונה בימי החורף הקשים, התקווה ששבה ועולה, ומבשרת את בואו של עתיד טוב יותר. עתיד שעדיין אינו נראה בפועל, ואף אם עוד יבואו ימים קרים, בחגיגה של ט"ו בשבט נחגוג את "האמונה בטוב". זו חגיגה של תקווה, ובסופו של דבר, בע"ה, התקווה הזו תצמיח פרות מתוקים!

תתפללי כך:

"ריבונו של עולם, עשה שבכוח סגולת היום הקדוש הזה, הוא ראש השנה לאילן, ובכוח מצוות הברכות ואכילת פירות הארץ הקדושה וקיום המצוות התלויות בארץ, שאזכה בכלל כל עמך, לבניית בית נאמן בקדושה ובטהרה בשמחה מתוך שלום ואחווה ורעות ונזכה לזרע קודש חיה וקיימא, ובמהרה. ותתקיים בביתנו ברכתך "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, אמן".

• זמן לתשובה:

בימי השובבי"ם ובפרט ביום ט"ו בשבט, מלמדים חז"ל שהזמן מסוגל לתיקון המידות. ה"פלא יועץ" כתב שט"ו בשבט הוא "הזמן מיועד לעשות תשובה ולתקן את כל הפגמים שיוריד השפעות טובות לכל בית ישראל ויהיה השכינה שריא ביניהון".

• סגולה לפרנסה בשפע.

ברכות... ברכות... ברכות...

בכתבי האר"י ז"ל כתוב שע"י הברכה גורם להמשיך שפע עליון, והשר הממונה על אותו הפרי מתמלא משפע זה כדי לגדל את הפרי שנית (עיין "פרי עץ הדר"). תשפיעי שפע של ברכות בלילה הזה וכך תמלאי את הילדים בשפע שימשך עליהם בבחינת "הלוך וגדול".

התיקון של ט"ו בשבט זה להמשיך את ההארה של האילן דרך אכילת הפירות, ולכן צריך לברך כדי להתברך שעל ידי הברכות נמשך שפע לכל העולמות, ומשם נמשכת קדושה לאדם. זה הכלל הרוחני, התעוררות מלמטה מעוררת השפעה מלמעלה כאור חוזר כל מה שהתחתון גורם שפע בעליון, השפע הזה חוזר ונכנס בתוך התחתון.

יש לברך בכוונה על הפרות שאוכלים וכן על הפרות שלנו – על הילדים, שיזכו תמיד להיות ניזונים מידיו המלאות של הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו

שירת העשבים (לשיר, לשיר, לשיר)

תשירי בט"ו בשבט, ותצמיחי פרחים של שמחה מתוכך.

באחת משיחותיו של רבי נחמן כתוב כך: "...והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו ואמר: אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך… כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה". (שיחות הר"ן קס"ג).

ידוע שיש הקבלה בין גאולת האדם לגאולת העץ, ושהשירה היא חלק מהגאולה: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת...", "אז ירננו עצי יער..." וכו'.

וכשם שהעשבים שרים ומודים לשם יתברך, והדבר גורם נחת רוח בשמים, כך האדם, כשמהלל את השם ומודה לו על כל השפע בברכת "הזן ומפרנס לכל", עושה נחת רוח לבורא העולם ועל ידי זה רוח של יראה, שמחה וקדושה יורדת על האדם.

ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק... (נעמי שמר - שירת העשבים).

חג שמח!