"סברה עקומה". גם כשמקבלים הזמנה ריקה...

סח הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל:

קורה לפעמים שאדם נפגע מאיזה מעשה או דיבור שחבירו עשה ודיבר, ומכוח זה נוצרת אצלו שנאה כלפי חבירו, וכך הדברים מתגלגלים עוד ועוד, עד שלפעמים נוצר ביניהם הר גדול עד מאוד.

אבל האמת היא, שפעמים רבות חבירו בכלל לא התכוון לפגוע בו, ואינו יודע כלל שאותו אדם נפגע ממעשיו ודיבוריו, כך שכל השנאה שנולדה ונוצרה כאן, כולה מיוסדת ומבוססת על טעות אחת קטנה של אחד מהצדדים.

אילו בתחילת הדרך היה דן את חבירו לכף זכות, אילו היה ניגש ומשוחח עמו על העניין - מיד היה מבין שחבירו לא כיוון לפגוע בו, ולא היה מתפתח כל הריב הגדול הזה.

שמעתי מהגה"צ רבי הלל ויטקין זצ"ל, ששמע מהחפץ חיים שאמר, שיתכן לומר שהסיבה שהקב"ה ברא באדם "סברה עקומה", היא בשביל לדון את חבירו לכף זכות, שאדם צריך לדון את חבירו לכף זכות בכל דרך אפשרית, אפילו אם הסברה שיש לו ללמד עליו צד זכות היא "סברה עקומה".

הרבה פעמים כשהשני עשה איזה מעשה, ולפי הסברה הישרה נראה שכל כוונתו היתה רק לצד הרע, וכיוון בזה בדווקא לפגוע בי ולהזיק לי, ואין בזה שום צד ללמד עליו כף זכות. אולם, אם ינסה להעלות סברה עקומה ומעוותת, אזי יתכן שימצא עליו צד זכות. ולכן אמר החפץ חיים, שבשביל לדון לכף זכות, צריך לדון בכל דרך אפשרית, אפילו אם נצטרך לייצר סברות עקומות ומעוותות.

באחד הימים - מספר הגאון רבי בן ציון - בצאתי מבית הכנסת, ניגש אלי יהודי שפעם היה משתתף בשיעורים, ואמר: "אני זוכר שבאחד השיעורים דיברתם על הנושא של לדון לכף זכות, והתעוררה אצלי עתה שאלה בנושא הזה שנוגעת לי למעשה".

וכך סיפר: "יש לי שכן בבניין שהיחסים שלי עימו אינם טובים, בעקבות חילוקי דעות שהתפתחו בינינו בכמה עניינים. אותו שכן מחתן בשבוע הבא את אחד מבניו, והתפלאתי לגלות, ששלח לי הזמנה לחתונה...

כשראיתי את המעטפה בתיבת הדואר, שעל גבה נכתב 'לכבוד שכני היקר...', שמחתי מאוד, אמרתי בליבי הנה ברוך ה' האיש מעוניין להשלים עימי... אני פותח את המעטפה בהתרגשות, והנה לנגד עיניי מתגלת הזמנה ריקה... על גבי ההזמנה לא הודפס כלום!

כפי היכרותי את טבעו של השכן, מתאים לו מאוד לשלוח בדווקא הזמנה ריקה, כלומר תראה אני עושה חתונה ואותך אינני מזמין. עתה שאלָתי היא, האם גם בזה עלי לדון אותו לכף זכות ולומר שבאמת הוא רצה להזמינני לחתונה, ובשגגה נכנסה למעטפה הזמנה ריקה?"

השבתי לו, שבוודאי גם בזה ראוי לדון אותו לכף זכות, שהרי לא פותחים כל הזמנה והזמנה לבדוק אם היא מודפסת או לא, ואם כן יתכן מאוד שהוא התכוון להזמינך בלב שלם, ולא הבחין כלל שההזמנה הזו פגומה ואינה מודפסת.

למחרת - סיים הרב פלמן - אני חוזר הביתה ומקבל הזמנה לחתונה מידיד אהוב שגר באחת הערים הרחוקות. פתחתי את המעטפה, ונדהמתי לראות שדף ההזמנה היה לבן לחלוטין, לא נרשם על גביו דבר...

חשבתי בלבי, הרי מעולם לא קיבלתי הזמנה ריקה, ומה קרה שבדיוק היום קיבלתי כזו הזמנה. אלא, שהקב"ה מראה לי אות משמים, שהתשובה שאמרתי לאותו אדם היא אמת, להראות שגם כשמקבלים הזמנה ריקה, ויש את כל הסברות הישרות לדון לכף חובה, אף על פי כן צריך להתאמץ בסברות עקומות לדון לכף זכות.

מיד הלכתי אל השואל והראיתי לו את האות משמים הנפלא הזה.

תלמידיו של הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל סיפרו, כי הוא שמר את ההזמנה הריקה הזו, ובכל השיעורים כשהיה מספר את הסיפור הזה, הביא עימו את ההזמנה הריקה והראה לכולם, "זוהי אותה הזמנה ריקה"! ('שלמים בציון').

(הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, אמר לבאר בדרך צחות, מהו לשון "כף זכות": הנה אדם שבא לנעול מנעל לרגלו, ומנסה להכניס את רגלו לנעל, אך הרגל בקושי נכנסת לנעל, מה יעשה - יכניס לתוך הנעל 'כף' המיוחדת להנעלת מנעלים, ואז תיכנס רגלו לנעל. והרואה יתמה - וכי הכף הרחיבה את המנעל, או הקטינה את מדת רגלו?! - לא ולא! אם כן היאך נכנסה רגלו - איני יודע, אבל זוהי המציאות-  הכף מסייעת לדחוף את הרגל לתוככי המנעל. כיוצא בזה נצטווינו 'הווי דן את חבירך לכף זכות' - אף שלא תמצא דרך להבין את מעשיו בצד הזכות, תיקח 'כף' זכות, תדחק ותלחץ עד שתמצא תירוץ, אפילו בדוחק להוציא צדקו לאור.

בדרך נוספת ביאר, שהנה עינינו תראינה, שכאשר רוצה האדם ליטול דבר-מאכל המונח בתחתית הקדירה, הרי הוא מהפך ומגיס בכף, עד שמוצא את אשר יחפץ. כיוצא בזה, הרואה בחבירו חשד של צד חובה - ינהג כדוגמת ה'כף' - יגיס ויהפוך הנה והנה בצד הזכות, עד שימצא את הדרך להצדיקו).

* * *

מראי-מקומות על גבי ההזמנות

נספר כאן עוד הנהגת הוד בה נהג אותו גאון מופלא רבי בן ציון פלמן זצ"ל: במשך השנים הרבות בהם מסר את שיעוריו המלאים במתיקותה של תורה, נוהג היה לרשום את המראי-מקומות של מהלך השיעור על גבי הזמנות לאירועים שונים שאליהם הוזמן. (ושמענו ממו"ר שליט"א, שכשהגיע לנחם בבית הגאון זצ"ל, בני הבית הראו לו שקיות ענק, המלאות בהזמנות הרבות עם המראי-מקומות שרשם אביהם הגדול).

פעמים רבות פנו אל רבי בן ציון בניו ותלמידיו, וביקשו לתת לו מחברות ודפים יותר מסודרים ונוחים, כדי שיוכל לערוך את מהלך השיעור אותו עומד למסור על גבי הדפים החלקים, אותם יהיה ניתן לתייק בקלסר. אמנם לפליאתם, משום מה הגאון סירב לקבל את הדפים, והמשיך להשתמש בהזמנות.

באחת הפעמים, הסביר לבניו מדוע נוהג כך, ומדבריו נוכל ללמוד אלו מחשבות קיננו בליבו הטהור: "ראו נא, רבים באים ומזמינים אותי לחתונות ובר-מצוות, ולצערי, לא בכל האירועים אני יכול להשתתף. חשבתי בליבי, שאם איני יוכל לשמחם בהשתתפות באירוע, עלי בכל זאת למצוא עצה, כיצד בכל זאת אוכל לתרום ולסייע במשהו להצלחת בני הזוג או הנער הנכנס למצוות.

ובכן, עלה רעיון בליבי - אקח את ההזמנה שלהם, ובמקום להניח אותה באשפה או בגניזה, אשתמש בה לדברי תורה - ארשום על גבה את מהלך השיעור בהלכה ובאגדה. החלטתי למסור את השיעור בפני הציבור, מתוך ההזמנה, ובזה, תהיה זכות לבני הזוג הנישאים או לבר-מצוה, שתעמוד להם בע"ה לברכה והצלחה!"...

זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות ט"ו, ב') - התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה (שבת קל"ג:).

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.