פרשת יתרו: מן השמים ואל השמים

מיד לאחר מעמד הר סיני, מקבל עם ישראל ארבעה ציוויים שמיד נראה אותם. לפני שהתורה מציינת את אותם ציוויים היא מקדימה: "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות , י"ט). מההקדמה הזאת מבינים אנו, שמצוות אלו נאמרו בסמוך וכתוצאה מהחוויה המיוחדת של מעמד הר סיני וההתגלות האלוקית שהייתה בו. כלומר, בגלל שעם ישראל ראה שאלוקים דיבר עמהם מן השמים, לכן הוא מורה להם אותן ארבע מצוות. עלינו להבין את מהות הקשר ביניהם.

הציווי הראשון הוא: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם".

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב (בספרו "העמק דבר" על פסוק זה) מרחיב מעט בכוונת הפסוק, והוא אומר שלא כתובה כאן אזהרה על עבודה זרה חילופית לקדוש ברוך הוא, חלילה, שהרי איסור זה כבר נאמר מפי הבורא לעיני כל העם, אלא על עבודת אלילים בשיתוף עם עבודת השם, על ידי עשיית מתווכים ויצירת אמצעים ביננו לבין הקדוש ברוך הוא.

נטיית הלב של בני אדם היא לחפש מתווכים בינם לבין בורא עולם, משום שהם טועים לחשוב גם שאין זה מכבודו של בורא עולם להתייחס ליצורים "פשוטים" כמוהם, וגם שאין להם רשות ויכולת לפנות ישירות ובאופן בלתי אמצעי למלך מלכי המלכים. לכן פונה האדם לכוחות שהם אמנם חלשים יותר, אלוהי כסף ואלוהי זהב, אותם הוא מסוגל לתפוס בחושיו ומולם הוא מסוגל לעמוד, בתקווה שהם יפנו את תפילתו לבורא עולם.

כיוון שהקדוש ברוך הוא יודע עד כמה עמוקה בלב האדם הנטייה לסמוך על כוחות שניתן לאחוז בהם, לחוש אותם או לראותם, מוסיף הקדוש ברוך הוא לציווי על  איסור עשיית מתווך גם את החוויה של ההתגלות בסיני. לא רק התוכן של ההתגלות בסיני מנוגד לנטיית השיתוף, אלא גם חווית ההתגלות עצמה - "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". עם ישראל זכה לחוויה בלתי נתפסת, מלך מלכי המלכים הופיע אליהם ישירות ודיבר אליהם, ללא שום מתווכים וללא שום אמצעי, לכן, פונה הבורא ואומר לישראל, זכור, "לא תעשון אתי" לא אל אחר, לא כוח אחר, לא אדם ולא כל דבר שתעלה על דעתך. כשאתה מתפלל שאשלח לך ישועה וכשאתה מקווה ומצפה שאחלץ אותך מן הצרה, אל תתפלל אל מישהו אחר כדי שהוא יפנה אלי עבורך, ואל תייחל למשהו נוסף שיסייע לך מול בורא עולם, חוץ מבורא עולם בעצמו.

הדגש בציווי זה הוא שהקדוש ברוך הוא, מן השמים ומן "המרחק" האינסופי, דיבר ישירות אל עם ישראל שנמצא למטה, על הארץ, ולכן עלינו לדעת שאין שום צורך במתווכים.

הציווי השני הוא: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ, בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".

אלוקים פתח ב"אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", וכעת הוא פונה לאדמה – "מזבח אדמה תעשה לי". המזבח צריך להיות מחובר לאדמה, לארץ. כלומר, הרעיון של עבודת המזבח הוא להיות חלק מהעולם הטבעי, ובכך לבטא שהעולם הטבעי והארצי יכול להתחבר לבורא עולם, הגבוה מכולם. בכל מקום בו תזכיר את שמו של השם, הוא יבוא אליך. אלוקים כביכול "יעבור" את כל הדרך מהשמים ועד לאדם היחידי שנמצא אי שם על פני האדמה ויברך אותו.

הציווי הנוסף מורה אף הוא על אותו עקרון: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". כלומר, כשאדם בונה מזבח אבנים, האבנים צריכות להיות שלימות ובצורתן הטבעית מבלי לסתת אותן.

כשאדם בונה מזבח, עליו להשתמש באבנים טבעיות שצורתן לא השתנתה. אבנים טבעיות הן רכיבים הלקוחים מהאדמה עצמה והן אלו האמורות להיות חלק מהמזבח, ללא שום פעולה של בניה, יצירה או שינוי. אדם כפי שהוא, בצורתו הנוכחית ובמעמדו העכשווי, צריך לפנות באופן ישיר אל השם ולדעת שהוא חוסה תחת כנפיו. כשאדם משתמש בכלי או בחפץ כדי לסתת את האבנים ולשנות אותן כדי שהן יהיו מזבח, הוא בעצם "מחלל" את הרעיון שלא צריך שום אמצעי ומתווך שיסייע בקשר שבין האדם לבוראו. שאדם לא יחשוב שהוא לא יכול לעמוד מול בוראו לפני שהוא "מסתת" את עצמו. לא! איך שאתה כרגע – תפנה לבוראך ותתקרב אליו.

המצווה האחרונה היא "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו". כלומר, אסור שהעלייה למזבח תיעשה על ידי מדרגות אלא על ידי כבש.

פסוק זה כולל בתוכו הדגשה שהמזבח הוא משהו שמטפסים אליו, מה שלא היה ברור מלכתחילה. היינו יכולים לחשוב שמזבח הוא משהו הניצב בגובה המותניים, ואין כל צורך לעלות אליו. הפסוק מזכיר שיש לעלות אל המזבח, כלומר יש בזה משמעות של עלייה לשמים. בהר סיני השם ירד מהשמים אל הארץ, ועבודת המזבח משמעותה עליה של האדם מהארץ לשמים.

מכיוון שהעלייה למזבח היא פעולה של עלייה והתעלות, יש לנקוט בצעדים שישמרו על הטהרה והקדושה.

"קבוצת" מצוות אלו, אשר נאמרה מיד עם סיום מעמד הר סיני, כוללת בתוכה רעיון מרכזי אחד, שמעמד הר סיני חולל מהפכה ב"כללי" ההתחברות בין האדם לקדוש ברוך הוא – "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". השם דיבר ישירות עם האדם, ללא שום אמצעי נוסף. כך היה אז, וכך יהיה תמיד.