תקופת האבל: השתתפות בשמחות נישואין ומועדים

בית המשתה

האבל אסור להשתתף בסעודת רעים וחברים כגון מסיבת יום הולדת וכיוצא בזה, אף שאין שם שירה אפילו בפה. (ב שלח)

סעודת מצוה

רשאי האבל להשתתף בסעודות מצוה כמו ברית מילה, פדיון הבן וכיוצא בהן, ובלבד שלא יהיו שם כלי זמר או מוסיקה מטייפ אלא שירה בפה. (ב שנא, שנג)

סיום מסכת

מותר לאבל להשתתף בסעודת סיום מסכת, אף שהוא עצמו לא סיים עמהם, ובלבד שלא יהיו שם כלי שיר אלא שירה בפה. (ב שנא)

חנוכת בית

מותר לאבל להשתתף בסעודת חנוכת בית שלומדים שם את הלימוד הנהוג, ושרים בפיהם, שהרי זה נחשב סעודת מצוה. וכל שכן אם חנוכת הבית נעשית בארץ ישראל, שמצות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות. וכן מבואר בתלמוד ירושלמי, שמצוה לחנוך בית בארץ ישראל. (הג"ר אברהם פלאג'י בשו"ת חקקי לב לאביו הגר"ח פלאג'י. ב שנו)

ברית יצחק

מותר לאבל להשתתף בסעודת ברית יצחק שנוהגים לעשות בליל הברית, ולומדים שם את הלימוד הנהוג, ושרים בפיהם, שגם זה נחשב סעודת מצוה.

חלאקה

אין לאבל להשתתף במסיבת חלאקה שיש עושים בהגיע הבן לגיל שלוש, שאין זה בכלל סעודת מצוה. ומכל מקום אם יעשו שם סיום מסכת, רשאי להשתתף כשאין שם מוסיקה. ובלאו הכי מבואר בחוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה" (עמוד 192) שהעושים חלאקה, הנכון שיעשוהו בתוך שמחה של מצוה כמו חול המועד, סיום מסכת וכיוצא בזה, כי בחלאקה עצמה אין מצוה.

בר מצוה. בת מצוה.

מותר לאבל להשתתף בסעודת בר / בת מצוה שנעשית ללא כלי נגינה, שאין לך סעודת מצוה גדולה מזו, שעושים שמחה והודאה להשם יתברך שזכו להגיע לגיל חיובם במצוות. כתב המגן אברהם, שמצוה לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כמו שנכנס לחופה. וכתב רבנו זלמן שעיקר כניסת נפש הקדושה באדם, היא ביום מלאת י"ג שנה ויום אחד לזכר, וי"ב שנה ויום אחד לנקבה, ולכן מתחייבים אז במצוות מן התורה.

ומכל מקום אף אם הוצרכו להקדים או לאחר את מסיבת הבר מצוה בכמה ימים, ואינה ביום הולדתו ממש, כיון שעיקר המסיבה נעשית לכבוד היום הגדול - יום היכנסו לעול תורה ומצוות, והחתן דורש בדברי תורה, הרי זה נחשב סעודת מצוה, ורשאי האבל להשתתף שם. (ב שנא, שנד)

חגיגת בר מצוה שיש שם כלי שיר, מותר לאבל להיכנס, בעת שאין כלי השיר מנגנים, כדי לברך את בעלי השמחה. (ד תקצג)

הילולת צדיקים

הרגיל בכל שנה לעשות הילולא לצדיק מסויים, וכגון בל"ג לעומר לרבי שמעון בר יוחאי, וכעת הוא אבל לאחר השבעה, רשאי לערוך את ההילולא כבכל שנה, ובלבד שיאמרו שם דברי תורה, וישירו בפה ללא כלי שיר. (מעיין אומר ער)

בני אשכנז

יש מבני אשכנז הנוהגים שלא להשתתף בשום סעודת מצוה אף ללא כלי שיר, ואפילו לא בברית מילה. ויש הנוהגים להשתתף בכל סעודות מצוה כנ"ל. על כן, איש מבני אשכנז הרוצה להקל בזה, רשאי, וכל שכן כאשר יש צורך בדבר.

אף לבני אשכנז, מן הדין מותר להשתתף בסעודות מצוה שאין שם כלי נגינה, אלא שכתב הרמ"א שנהגו שלא להשתתף. אך יש שלא חששו כל כך למנהג, וכן נראה משו"ת שאילת יעב"ץ שפסק, שהאבל על שאר קרובים, מותר להכנס בתוך שלושים לסעודת מילה ופדיון הבן, כיון שאין בהן שמחה, והוא פשוט. וכן דעת הדגול מרבבה. וכן נראה מהגאון בעל שואל ומשיב ושו"ת מטה לוי. ובפרט בענייני אבלות שהולכים אחר המיקל. (ב שנב, שנג, שנד)

השתתפות בשמחת נישואין

שמחת חתן וכלה

אין לאבל להשתתף בשמחת חתן וכלה, הן בחתונה והן בסעודת "שבע ברכות" שבשבעת ימי המשתה, אף אם אין שם כלי נגינה. ואף שזו סעודת מצוה, מכל מקום בשמחת חתן וכלה שישנה שמחה יתירה וכמו שמברכים "שהשמחה במעונו", החמירו יותר. (ב שלח)

הכנסת כלה

אבל בעל חסד שמארגן ועוזר ליתומים ויתומות להינשא, ואם לא ישתתף בחתונה, לא יתנהלו הדברים כהוגן, מבחינת האולם או התזמורת וכיוצא בזה, מותר לו להיכנס לשם.

כתב הראב"ד, מי שמשיא יתום ויתומה או עני ועניה לשם שמים, ואם לא יכנס שם 'יתבטל המעשה', אף אם הוא אבל על אב או אם, מותר לו להכנס שם אחר שלושים. אבל בנישואי עשיר שהזמינו לסעודה להתכבד בו, אסור להכנס שם. ובארו הפוסקים שאין הכוונה שיתבטלו הנישואין לגמרי באותה שעה, אלא שבהעדרו יהיה ביטול השמחה. ולכן מיעט רק את הקצה האחרון, שאם הזמינוהו כדי להתכבד בו, שאז אין השמחה תלויה בו, לא יכנס לשם. (רבי ידידיה טיאה ווייל, שבט שמעון, משנת רבי אליעזר, זרע אמת, דברי יציב, שלחן העזר. ב שלח, שמו)

השתתפות הקרובים בחתונה

הורי החתן או הכלה, אף אם הם בתוך שלושים יום לאבלות על אב או אם, מצוה עליהם להשתתף בחתונה ובכל שבעת ימי המשתה ולסעוד עם המסובים ולשמוע הניגונים, כדי שתהיה שמחת החתן והכלה שלימה. והוא הדין למכרים מיוחדים שבלעדיהם לא תהיה שמחת החתן או הכלה שלימה, כמו סבא וסבתא, קרובים מסויימים כאחים ואחיות, וחברים מיוחדים שחשוב מאוד מאוד לחתן או לכלה שיבואו. ואין צורך שבבואם לשם, ישרתו הם את האורחים. (ב שלט. שו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן מג. מעיין אומר קסב, רד, רז, רי)

כתבו התוספות, מה שאסרו לאבל ללכת לבית המשתה, דוקא בשמחת הרשות, אבל שמחת מצוה כסעודת חתן וכלה, מותר. וכן דעת רבנו תם ורבנו יצחק. וכתב תלמיד רבנו יחיאל מִפָּרִישׁ, להתיר אפילו בתוך שלושים על אביו ואמו. ואולם דעת הראב"ד, הנימוקי יוסף ורוב הראשונים, להתיר בשמחת חתן וכלה דוקא במשיא יתום ויתומה, שאם לא ישתתף בסעודה תתבטל שמחתם. אבל אם הזמינוהו לסעודה רק כדי להתכבד בו, אסור. ע"כ. ולפי זה, אבי החתן או הכלה שהוא המשתדל בעד החתן והכלה בצרכי החופה ובכל העניינים, ברור שמותר לו להשתתף בשמחה. ובשו"ת פנים מאירות כתב, השושבינים שמתעסקים בצרכי החתן והכלה, נהגו להקל להשתתף בשמחת הנישואין ולאכול שם. גם יש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כתוספות ועוד, שבסעודת מצוה מותר אפילו לסתם אנשים שאינם קרובי משפחה להשתתף, ושמא כהראב"ד שאם יש לחוש שיגרם להם צער בהעדרו, מותר. ובודאי שאם ימנעו קרובי החתן והכלה להיכנס לסעודה, יהיה צער לחתן ולכלה. וכמו שכתב המהרשד"ם, שלא הוצרך הראב"ד להתיר במשיא יתום ויתומה פן תמעט שמחתם, אלא מפני שהוא איש זר שאינו קרוב לחתן ולכלה, אבל הקרובים לחתן או לכלה, בודאי שמותרים להיכנס לסעודה, כי ידוע שיש צער לחתן בהימנעם מלהיכנס. וכן פסקו שבט שמעון ושדי חמד. וכתב מהריק"ש שהמנהג במצרים שהקרובים נכנסים להשתתף בשבעת ימי המשתה. והיעב"ץ כתב, ובאמת שעצם נוכחות הורי החתן או הכלה חשובה מאוד לקבל פני המוזמנים ולהשיב מזל טוב לברכותיהם, ולכן ברור שמותר להם להשתתף ולאכול שם, ואין צורך לעמוד ולשמש בפניהם. (ב שלט, שמז)

שאר קרובים שאינם הכרחיים כל כך לחתן ולכלה, דהיינו שאף אם לא יבואו, לא תתמעט שמחתם, רשאים לבוא בעת החופה והברכות. ויכולים להכין להם שלחן בחדר צדדי ושם יאכלו, אך לא ישתתפו בחתונה עצמה. (מעיין אומר רפד) וכמו כן, רשאי האבל להיכנס בעת האוכל כשאין כלי השיר מנגנים, כדי לאחל מזל טוב לבעלי השמחה. ואף אם יש מוסיקת רקע, יכוון שלא ליהנות.

השתתפות הקרובים באירוסין

רשאים קרובי המשפחה להשתתף באירוסין שאין בהם כלי שיר, שגם זה נחשב כשמחה של מצוה. וטוב שלא יאכלו שם פת. (מעיין אומר קפו, רי, שכג)

הורי החתן והכלה בשבעה

אם ימים ספורים קודם לחתונה ארע אבל אצל הורי החתן או הכלה, ברור שיש לקיים את החתונה כרגיל, רק שאין להורה האבל שבתוך השבעה להשתתף בה, אך רשאי לעמוד בחוץ בעת החופה לשמוע את הברכות, ויחזור לביתו. (ב שדמ) [ובמקום צורך, רשאי לעמוד בפנים בעת החופה]. ורשאי להחליף את בגדיו העליונים לבגדי שבת שאינם מכובסים או שלבשם מישהו אחר מעט זמן. (ד תקפד)

אין שום מקור להתיר להשתתף בחתונה בתוך השבעה, וכל הפוסקים שהתירו לעיל, דיברו רק לאחר השבעה (ב שדמ). וכן היה מעשה בפטירת מורנו ורבנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", שבתוך ימי השבעה, התקיימה חתונת נכדתו, בת בנו הרה"ג רבי שלמה צדקה שליט"א, והוא אבי הכלה שמע רק את הברכות שבחופה, ומיד לאחר מכן חזר לשבת שבעה עם אחיו הרבנים הגאונים שליט"א.

השתתפות הקרובים בשבת חתן

מותר לאבלים קרובי המשפחה להשתתף בסעודות "שבת חתן", אם השתתפותם תגרום שמחה לחתן ולכלה. (ב שלח. מעיין אומר קפג) ובספר ארחות רבנו (הקהלות יעקב ח"ד עמוד קלח אות פד) כתב, אף שהגאון החזון איש זצ"ל היה בתוך שנת אבלותו, בכל זאת היסב בסעודת שבע ברכות של הגאון רבי שמואל גריינמן זצ"ל שהיתה בשבת.

שבע ברכות

אם ביקשו מאבל להשלים מנין לסעודת שבע ברכות, או לצורך "פנים חדשות" [שצריכים שני אנשים חדשים שלא היו באחת הסעודות של החתן והכלה, כדי שיוכלו לברך את כל שבע הברכות], רשאי ללכת ולאכול שם. (הגאון רעק"א. ב שלח)

אם יש צורך בדבר, רשאי האבל שבתוך י"ב חודש לארגן סעודת שבע ברכות לחתן ולכלה בתוך ביתו. (מעיין אומר רסט) ונראה שרשאים אף לנגן שם בכלי זמר, שמאחר שאין שמחה לחתן וכלה בלי כלי שיר כדלהלן, לא הגבילו אותם בגלל שבעל הבית אבל. ואף בעל הבית עצמו רשאי להשתתף, וכמו שמותר לקרובים מסויימים להשתתף בחתונה באופן שהעדרותם תגרום צער לחתן או לכלה, ואף כאן אם בעל הבית ימנע מלהשתתף ויצטרך לצאת בעת הניגונים, הדבר יגרום צער לחתן ולכלה. גם כי איזו שמחה זו, כאשר בעל הבית המארח אינו בנמצא, ועצם נוכחותו חשובה מאוד לקבל פני המוזמנים ולנהל את כל הערב, ככל בעל הבית. ומכל מקום, טוב שיסיח את דעתו בעת שמנגנים, ויהיה הוא המלצר.

התרפאה המשפחה - אם נולד בן במשפחה שהתרפאה המשפחה (כמבואר לעיל בעמוד 223), מותר לאבלים להשתתף בסעודת שבע ברכות כשאין ניגונים, אף אם אין השתתפותם הכרחית כל כך לחתן ולכלה, ובאים יותר לכבוד ההורים. (הגהות יד שאול. מעיין אומר רצג. ועיין ב פה)

ליווי לבעל

אשה אבלה בתוך י"ב חודש על אביה או אמה, אין לה ללכת עם בעלה לשמחת נישואין של קרוביו. ואם בעלה דורש ממנה בתוקף לבוא עמו, הנכון שתפנה אותו לשאול רב מובהק, אשר יאסור עליו ללחוץ עליה ולהכריחה ללכת עמו. אולם אם על ידי כך יופר השלום בבית, יש להקל לה ללכת עמו, אך תכוון שלא ליהנות מכלי השיר. ונכון שגם לא תאכל שם. (ב שסו)

אין זה דומה למה שהותר לעיל (עמוד 264) להביא כלי זמר בברית מילה כשהאם אבלה, כי שם אינה יכולה לעכבו מלעשות את המצוה המוטלת עליו בשמחה, [ובלאו הכי, גם יום טוב שלה הוא ויום שמחתה להקריב פרי בטנה למילה], אבל נישואי קרובו, שאין זו מצוה המוטלת עליו, ששמחת החתן והכלה יכולה להתקיים על ידי אחרים, אלא שהוא חפץ ללכת, אין להתיר לה להפר את אבלותה. ורק אם יופר השלום בבית, יש להקל לה. והנכון שלא תאכל שם, שאז יש לה לסמוך גם על מה שכתבו רבים מהראשונים שכניסה לבית המשתה לבד בלא אכילה ושתיה מותרת, שאין שמחה בלא אכילה ושתיה. כן כתבו: התוספות בשם רבי אליעזר, הריטב"א בשם רבנו תם ורבנו יצחק, תשובות מיימוני בשם רבנו יוסף, אור זרוע בשם הרשב"ם, ארחות חיים בשם רבנו יצחק מקורביל, רבי יהודה אלברצלוני, הסמ"ק, הכל בו, והמכתם. וכתב הטור שיש נוהגים כן.

סידור קידושין

רב, בתוך י"ב חודש, רשאי לסדר חופה וקידושין לחתן וכלה, שיש בזה גמילות חסד שמשמחם בהופעתו. ובעת שהותו שם, רשאים לנגן בכלי זמר ניגונים עדינים כפי המנהג בעת ליווי החתן והכלה לחופה, אשר אינם מעוררים שמחה המביאה לריקודים ומחולות, ולא יכוון ליהנות מהם. (יביע אומר ח"י יו"ד סימן נו. ב שמה)

לדעת תוספות, הרשב"ם, רבנו יצחק ורבנו תם, מותר לאבל להיכנס לבית המשתה בלי לאכול, שאין שמחה בלי אכילה ושתיה. וכתב הרמב"ן שכן נהגו מקצת חכמים. והמאירי כתב שכן המנהג. ובצירוף דעות הראשונים שדוקא שמחה של רשות אסורה, אבל של מצוה מותרת. ואף שמרן השלחן ערוך פסק להחמיר, מכל מקום כתב הרמ"א, שכל זה בבית החופה שאוכלים ושותים ושמחים שם, אבל בחופה שעושים בבית הכנסת שאין שם אכילה ושתיה, מותר מיד לאחר השבעה. וכתב בדרכי משה, שכן עשה מעשה בעצמו להקל לסדר חופה וקידושין, והסכים עמו מהר"ם פאדווה. וכן התירו מהראנ"ח, מהר"ם מינץ והגר"ח פלאג'י. ובשו"ת נהרי אפרסמון התיר לחכם אבל להשתתף בסעודה ולהשמיע דברי תורה כנהוג, דהוי כרבים צריכים לו שמותר. גם הגאון רבי שלמה קלוגר התיר לרב נכבד ללכת לסעודת נישואין, שלא תקופח פרנסתו, ושאין לחשוש בזה לאיסור. והרי המברך ברכת חתנים ומשמח חתן וכלה, יש בו ממידת קונו, שנאמר "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", מה הקב"ה משמח חתן וכלה, שהביא את חוה לאדם הראשון מקושטת בכ"ד קישוטים, וברך ברכת חתנים, שנאמר "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים", אף אתה מברך חתנים.

והנה הרב ערוך השלחן כתב, ונראה לי שמותר לרב העיר לסדר קידושין אפילו בתוך שלשים לאבלו על אביו ואמו, כיון שהדבר מוטל עליו, רק שלא ישמע הכלי זמר. אך בשו"ת דבר יהושע כתב, שלא אסר אלא כשמזמרים בכלי זמר באופן שמעוררים שמחה רבה המביאה לריקודים ומחולות, שהיא שמחה הבוקעת ועולה במזמוטי החתן והכלה, מה שאין כן כלי זמר שעושים בעת שמלווים את החתן והכלה, אינם לשם שמחה, אלא הוא כדרך שמלווים את המלך בשירה וזמרה, ואינם בכלל מזמוטי חתן וכלה, ואין כאן בית מיחוש.

השתתפות בשמחת המועדים

שמחת בית השואבה

שמחת בית השואבה שנוהגים לעשות בלילי חול המועד סוכות עם כלי נגינה, יש להתיר לאבל להשתתף שם.

רב קהילה, שאם לא ישתתף בשמחת בית השואבה של בני קהילתו, חסרונו יהיה מורגש, יש לו להשתתף עמהם אף שיש שם כלי נגינה, כי אם ימנע, יהיה נראה כנוהג אבלות בפרהסיא בחג. (ב שסד. מעיין אומר רטז)

שמחת תורה

מותר לאבל לעשות הקפות כנהוג בחג שמחת תורה, ולרקוד ולשיר, שאם לא יעשה כן, הרי זו כאבלות בפרהסיא בחג. (מועד לכל חי, כף החיים, מנחת יצחק, גשר החיים, ספר רביעי בקודש, וכן נהג הגאון ממונקאטש. ב שסה)

סעודה לגומרה של תורה

מותר לאבל להשתתף בסעודת חתן תורה בשמחת תורה, ואף אם הסעודה נערכת בביתו של החתן, רשאי האבל ללכת עם כל הציבור ולהשתתף בסעודה.

כן כתב בכנסת הגדולה, ושכן ראה הלכה למעשה מתלמידי חכמים גדולים שהורו לבחורים אבלים להתיר להשתתף בשמחת סיום מסכת שהיא סעודת מצוה. וכתב רבי אברהם פלאג'י, שסעודה לגומרה של תורה, אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ועדיפה מסעודת סיום מסכת. מה גם, ששמחה זו היא שמחת כל ישראל ולא רק לחתן תורה בעצמו. (חזו"ע פורים קפ. ב שנג)

הקפות שניות

ההקפות שנוהגים לערוך במוצאי שמחת תורה, אם יש שם כלי זמר, אין רשאי האבל להשתתף בהם.

מסיבת חנוכה

מותר לאבל להשתתף במסיבת חנוכה הנעשית על טהרת הקודש עם דברי תורה ושירי קודש ללא תזמורת, שהרי זה בכלל סעודת מצוה שמותר לאבל להשתתף בה. [ובפרט לפי מה שכתבו הרמב"ם ועוד, שחנוכה נקבע לימי "שמחה" והלל. וכתב הרמ"א, שאם אומרים זמירות ותשבחות בסעודות חנוכה, הרי הן סעודות מצוה. (חזו"ע חנוכה טו)] והוא הדין למנהג שנהגו החסידים מבני אשכנז ללכת לסעודת האדמורי"ם שעושים בלילות החנוכה לאחר ההדלקה ברוב עם, שמותר לו להשתתף שם. (הגרשז"א. ב שנו)

מסיבת פורים

מן הדין רשאי האבל להשתתף בסעודת פורים שנערכת חוץ לביתו, אף אם יש שם כלי נגינה. כן התיר בשו"ת זקן אהרן (הובא לעיל עמודים 264, 270), כיון שגם האבל מצווה לשמוח בפורים. וכן פסק כף החיים (סימן תרצו ס"ק כו), וכן התיר הגרי"ש אלישיב זצ"ל. (הובא במשנ"ב דרשו סימן תרצו הערה 28). וכן נראה משו"ת זרע אמת שהתיר לנגן בחול המועד. וכל שכן אם האבל עצמו יודע לנגן, שרשאי לנגן לכבוד פורים. (חזו"ע פורים קפ, קצד)

רב קהילה שאם לא ישתתף בסעודת פורים של בני קהילתו, יהיה חסרונו מורגש, מצוה עליו להשתתף עמהם, כדי שלא ינהג אבלות בפרהסיא.

כתב בספר נימוקי אורח חיים, אודות הנוהגים ביום פורים להביא לביתו של הרב נגנים אומנים, ושרים בכלי זמר כחצי שעה, וכעת הרב בתוך שנים עשר חודש על אביו, מכיון שיום פורים הוא יום משתה ושמחה, אם ימנעו את המנגנים בכלי זמר לבוא לבית הרב, הרי זו אבלות בפרהסיא, וכן לא יעשה. ולא גרע פורים ממה שהתירו למשיא יתום ויתומה, או למשיא בנו ובתו, להכנס אצל החופה ולשמוע שירה בכלי זמר. (ב שסה)