הלכות אבלות: נישואין לאחר השבעה

שבעה. שלושים.

האבל, בין על אביו ואמו בין על שאר קרובים, כיון שהוא אסור בשמחה, אסור לו לשאת אשה עד שיעברו שלושים יום. [ואם חל חג בתוך השלושים, מותר לו לשאת בערב החג]. במה דברים אמורים, במי שכבר קיים מצות פריה ורביה, דהיינו שיש לו בן ובת, אבל אם אין לו בן ובת, רשאי לשאת אשה מיד לאחר השבעה, מפני גודל חומרת וחשיבות מצות פריה ורביה. [ואם חל חג בתוך השבעה, מותר לו לשאת אשה בערב החג. כמבואר להלן (עמוד 293) שכל דבר שאי אפשר לעשותו בחג, התירו לו לעשות בערב החג, וכמו שהתירו לאבל לכבס בגדיו בערב החג, כי אסור לכבס בחג.] (ב שכ, שכב)

כתב רבנו תם, אף שלאבל על אביו ואמו אסור להכנס לבית המשתה עד י"ב חודש, ואם כן מדוע כאן מתירים לאבל שקיים פריה ורביה להתחתן לאחר שלושים יום? צריך לומר כיון שבנישואין אלו הוא מקיים מצוה, שהרי אף מי שקיים פריה ורביה, מצוה עליו לשאת אשה, כמו שאמרו חז"ל (מסכת יבמות סב ע"ב): נשא אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר (קהלת יא ו): "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ...". ואף זקן מצוה עליו לשאת אשה, כי אסור לאדם לעמוד בלא אשה, שנאמר (בראשית ב יח): "וַיֹּאמֶר ה', לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (שם סא ע"ב). ועיין בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן רכג) אימתי חייב הזקן לשאת אשה ואימתי לא.

גם לאשה אבלה אסור להתחתן עד שיעברו שלושים יום מפטירת קרובהּ. אולם אם החתן עדין לא קיים מצות פריה ורביה, מותרים להינשא לאחר השבעה מיד. ואף על פי שאין האשה מצווה על פריה ורביה, מכל מקום כיון שהיא מסייעת לבעלה במצוה, וזו מצוה רבה, הריהי דוחה אף את האבלות שלה, ואינה צריכה להמתין שלושים יום. (ב שלא)

גרוש או אלמן שיש לו בן ובת קטנים שצריך לטפל בהם, והשתדך עם אשה, ופתאום מת אביה, מותרים להינשא מיד לאחר השבעה, אך לא ישמש עימה עד שימתין ליום השלושים, כיון שהיא אבלה ואסורה בשמחה. (ב שלה, שלח)

זמני היתר נישואין לאלמן

מי שמתה אשתו, ויש לו בן ובת, לא ישא אשה עד שיעברו שלושה רגלים [פסח, שבועות, סוכות]. כי עד אז אינו שוכח את אהבת אשתו הראשונה, שבחגים נזכר בה יותר. אך לאחר שלושה חגים, טבע השמחה להשכיח עצבות, ובכוחן של כמה שמחות מצטברות לסייע לאבל להתנחם מאהבת אשתו שאבדה לו, ולבנות בית בריא ושמח עם אשה אחרת. אבל אם אין לו בן ובת, רשאי לשאת אשה מיד לאחר השבעה. ובאר החתם סופר, שמתוך תשוקת מצות פריה ורביה, נחה דעתו ופג לבו מהרהור על אשתו הראשונה. (ב שכג)

* יש לו בן ובת, ועברו שני רגלים וראש השנה או כיפור, יכול לשאת מיד. שמא הלכה כהפוסקים שדי בשני רגלים, ושמא הלכה שראש השנה או כיפור נחשבים רגל לענין זה. (ב שלז)

* יש לו בן ובת, ועברו ראש השנה, כיפור וסוכות, במקום צורך יש להקל לו לשאת אשה מיד לאחר חג הסוכות. כי לדעת רבים ראש השנה וכיפור נחשבים כרגלים לענין זה. [שהרי ראש השנה הוא חג ומצוה לשמוח בו, שנאמר (תהלים פא ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". וכן נאמר (נחמיה ח י): "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים... וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". וגם יום הכיפורים הוא יום שמחה, כמו שאמרו חז"ל (מסכת תענית ל ע"ב): "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים, משום שהוא יום של מחילה, סליחה וכפרה על עוונותינו]. (ב שלה)

* יש לו בן ובת, וקשה לו להעמיד את עצמו בלי אשה ועלול להיכשל חס ושלום בזרע לבטלה, או שלא ידע שצריך להמתין שלשה רגלים, והכין את עצמו לנישואין, או כשיש צורך גדול, ישא אשה מיד לאחר השבעה, ואין לעכבו כלל. (ב שלו, שלח. ד תקעח)

* יש לו בן ובת קטנים שצריך לטפל בהם, או שאין לו מי שישמשנו בצרכי הבית כבישול, כיבוס וכיוצא, מותר לו לשאת אשה לאחר השבעה, אך לא ישמש עימה עד השלושים. (ב שכ)

תספורת

כשהותר לו לשאת אשה לאחר השבעה, מותר לו גם להסתפר ולגזוז ציפורניים לכבוד הנישואין אף ללא גערה, כי חתן דומה למלך, ונאמר (ישעיה לג יז): "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ", ונאמר (שיר השירים ג יא): "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". ומותר גם בתוך שבעת ימי המשתה. (אליה רבה, חתם סופר. ב שכג, שכד)

כתב החתם סופר: נראה לי פשוט שביום חתונתו מותר לו להסתפר, שמכיון שנדחית אבלותו בשביל מצות פריה ורביה, נדחים גם שאר הדברים, כדי לעשות המצוה כתיקונה. ונראה לי שאם מצטער, גם בשאר ימי המשתה אין להחמיר, דבלאו הכי נראה שכל הפוסקים לא דיברו אלא בתספורת הראש, אבל בגילוח הזקן הנהוג עכשיו, שמנוול אותם מאוד ומצטערים הרבה, לא עלה על לבם לאסור. ועוד נראה לי, שבזה גם הכלה מצטערת אם החתן נוהג אבלות והיא אינה אבלה, ואין אנו רשאים לצערה בימי שמחתה. ע"כ. וכבר כתב בשבולי הלקט, עיקר החתונה היא לשמוח בכל מיני שמחה, ולהתנאות בכל מיני יופי ותספורת. ועוד יש לצרף, כי לדעת המתירים לבעלי ברית להסתפר בתוך השלושים, כל שכן לחתן שהוא עדיף מבעל ברית. וממה שהתירו לחתן להסתפר אפילו בתוך שלושים על אב ואם, מוכח ששמחת הנישואין עדיפה משמחת החג, שהרי לכבוד החג לא התירו לו להסתפר, ואילו לכבוד הנישואין התירו לו, ולכן גם אין צריך שיגערו בו חבריו שיסתפר, כי שמחתו מבטלת אף את הגערה.

כלה אבלה הנשאת לאחר השבעה, מותרת בכל ההכנות לנישואין, ללא שום הגבלה.

תזמורת

כאשר מותר לשאת אשה כנ"ל, מותר גם להביא תזמורת לחתונה, כמו שנאמר (שיר השירים ג יא): "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ", שאין שמחת חתן וכלה בלי כלי שיר. ומותר גם לנגן בכל שבעת ימי המשתה. (ב שכו)

חתונה מעורבת

חתונה בתוך י"ב חודש לפטירת אחד מקרובי החתן או הכלה, הנערכת בתערובת אנשים ונשים, שכידוע שזהו איסור חמור מאוד והשכינה מסתלקת משם, ואין מברכים בה "שהשמחה במעונו", כי אין שמחה במעונו של הקב"ה, יש להורות שאסור להביא תזמורת לחתונה, כדי להפחית איסורים ומכשולים ככל היותר. (ב שכט)

קביעת חתונה בשנת האבל

יש מהמון העם טועים לחשוב שאין זה מכבוד הנפטר לקבוע חתונה בתוך השנה, ולכן דוחים אותה לאחר השנה וחושבים שבכך עושים נחת רוח לנפטר. אך יש להבהיר להם שזו טעות חמורה מאוד, ואדרבה מצערים הם את הנפטר שנמנעים בגללו לקיים מצות פריה ורביה, וגם מצערים את עצמם בלי שום טעם הגון ונכון. וכל שכן אם החתן והכלה אינם יראי שמים ונכשלים באיסור נגיעה שהוא מן התורה ועוד, ה' יצילנו. על כן, עליהם להקדים את החתונה ככל האפשר, וימנעו ממכשולים רבים וחמורים. (ב שלט, שדמ)